בית הדין הצבאי "הבית הירוק" (מחוז פיקוד מרכז, מטכ"ל, חיל אוויר ועורף) - סיפורו של מקום

 

 

רקע

הבית הירוק הוא כינוי לבית מידות בעל קירות ירקרקים, השוכן ברחוב שבטי ישראל 78 בשכונת עג'מי ביפו, במפגש הרחובות יפת ושבטי ישראל. הבית מאופיין בסגנון ארט-דקו, שהחל להתפתח בתחילת המאה ה-20 וצבר תאוצה בין השנים 1920–1930, ותקרותיו הגבוהות מעוטרות בציורים.

הבית הירוק הוא מבנה מרשים, דו-קומתי, עטור קשתות בסגנון ערבסקות. הבניין הפך לסמל בשכונת עג'מי ובולט בצורתו על 20 חדריו, הנושקים לרצפת בטון מקושטת באריחים צבעוניים. הוא מוקף חצר רחבה, בה מזרקה וגינות נוי.

 

התפתחות הסביבה העירונית סביב הבית, בתצלומי אוויר ומיפוי מתוך תיק תיעוד היסטוריוגרפי: הבית הירוק, החוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באונ' ת"א

 

שנות השלושים – הקמת הבית הירוק

הבית הירוק נבנה בשנת 1934 עבור שיח' עלי אבו-מחמוד, סוחר בדים ופרדסן יפואי, על עשר נשותיו וכשלושה תריסרי ילדיו. מדובר במבנה אחד מבין שורת מבני מגורים שהוקמו בשנות ה-30 עבור בעלי הון אמידים בחברה הערבית-יפואית.

 

עיטורי התקרה בבית הירוק

 

שנות הארבעים והחמישים

במהלך מלחמת העצמאות, הבניין נתפס בידי צה"ל, אשר בראשית שנות החמישים (ובפרט, החל מ-1951), שיכן בו את שירות הידיעות או מחלקת המודיעין (לימים אגף המודיעין או חמ"ן) שבראשו עמד איסר בארי וסגנו חיים הרצוג, לימים נשיא המדינה.

 

שרטוטים מתוך תיק התיעוד ההיסטוריוגרפי של הבית הירוק, החוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באונ' ת"א

 

שנות השישים והשבעים

במחצית השנייה של שנות השישים, הוחלט על העברת הסמכות על המחנה לבתי-הדין הצבאיים ולחוליות הפרקליטות הצבאית, תוך פינוי מתחם הבית הירוק מיחידות אחרות ששכנו בו, בדגש על קצין העיר, יחידות מודיעין (מערכי ביטחון מידע) וגופים נוספים של פיקוד המרכז, כגון הרב הראשי של הפיקוד.

 

פקודת מעבר הפרקליטות הצבאית – מטעם פיקוד המרכז, 28 בפברואר 1966

 

עם כניסת הפרקליטות הצבאית ובתי הדין הצבאיים למחנה, התברר כי הבית המפואר מצוי במצב תשתיתי רעוע: המרפסות עמדו בפני סכנת קריסה, סדקים במדרגות, סיכוני בטיחות כגון באר במתחם המבנה, ועוד. בנוסף, התעוררו מחלוקות מסוימות באשר להיקף השיפוץ וההתאמה הדרושים בבניין וכן באשר לאפשרות הותרתן של יחידות נוספות, מלבד גופי המשפט הצבאי, בתוך המחנה.

 

מכתב בדבר הקמת שילוט במחנה (ובו הערה-אזהרה על כך שהמהלכים יביאו לחיסול התקציב)

 

התראה מטעם בית הדין לגורמי ניהול המקרקעין בפיקוד המרכז בדבר סיכון הנשקף מקיומה של באר ישנה ולא מתוחזקת בתוככי הבית-הירוק

 

ואולם, כל אלה הוכרעו כך שהפרקליטות הצבאית ובתי הדין הצבאיים הפכו ליחידות המרכזיות במחנה, וחוליית פרקליטות מחוז השיפוט של פיקוד המרכז החלה לנהל בו הליכים משפטיים. המדובר, במיוחד בשנות השישים וטרם מלחמת ששת הימים, בחוליה משמעותית – זו שהייתה אמונה על "החזית המזרחית", מול כוחות הצבא הירדני ומול חזית ירושלים החצויה. בין היתר, טיפלה חולייה זו בפרשת כפר קאסם ובמגוון אירועי שימוש בכוח, לרבות כוח קטלני, כלפי אזרחים ומסתננים, בשטחי הממשל הצבאי עליהם היה אמון פיקוד המרכז.

מן הראוי להזכיר כי באותם ימים היה זה שטח הממשל הצבאי המרכזי שאתגר את כוחות צה"ל. למעשה, בשנות מעבר יחידות מערכת המשפט הצבאית לבית הירוק, חל שינוי ביטחוני, אסטרטגי ואף גיאו-פוליטי משמעותי. בשינוי זה היה גם כדי לשנות את מעמדם ומקומם של גופי מערכת המשפט הצבאית בבית הירוק. זאת, במיוחד על רקע שני אירועים: הראשון, ביטול הממשל הצבאי בשנת 1966, ששינה את תצורת עבודתו של צה"ל ואת העיסוק המשפטי בחיכוך של כוחות פיקוד המרכז עם אזרחי מדינת ישראל שהיו נתונים לממשל הצבאי; האירוע המרכזי השני היה מלחמת ששת הימים וכניסת כוחות צה"ל לאזור יהודה ושומרון והקמת הממשל הצבאי בו.

התלקחות הזירה האזורית, הרחבת פריסתו של צה"ל ועליית המדרגה בהיקף פעילות האימונים והפעילות המבצעית הגיעו גם לפתחם של אנשי הפרקליטות הצבאית בבית הירוק. כך למשל, אפשר להזכיר תיקי תאונות משמעותיים שאירעו בשנים אלו – דוגמת "פרשת התול"ר" משנת 1967, במסגרתה נהרג חייל מגדוד 890 כתוצאה מירי אימונים בלתי-זהיר באמצעות תותח ללא-רתע וכן פרשת רס"ן עמי, תאונה שעירבה גורמי יבשה וגורמים מחיל-האוויר, כאשר חייל מקבוצת חיילים שנועדו לטוס במטוס תובלה נהרג מפגיעת מדחף מטוס בזמן העלייה אליו. פרשות אלה נחשבו במשך שנים רבות לאבני-דרך בסוגיות של אחריות המפקדים בצה"ל.

פרשה מרכזית נוספת משנות השישים, שעסקה בסוגייה לא שגרתית הייתה פרשת "הנאשם הנעלם". בשנת 1969 עמד לדין חייל בדרגת טוראי באשמת "היעדר מן השרות שלא ברשות". במהלך הדיון, ובשל עמידתו של החייל על סירובו להזדהות בבית הדין, הועמד לדין גם סנגורו – קמ"ש אילון. בהליך חריג יחסית בנוף המשפטי, הורשע קמ"ש אילון בעבירת ביזיון בית הדין בבית הדין המחוזי, על כך שנתן ידו להתנהלות הנאשם והתערב בתהליך זיהויו בפני בית-הדין. בהמשך, זוכה הסניגור בבית הדין לערעורים, תוך קביעת גדריה של זכותו של נאשם לסרב להזדהות בפני בית-הדין הצבאי.

 

תמונתה של קבוצת אנשי הפרקליטות הצבאית בבית הירוק משנות השישים (ובהם גם שופטת בית המשפט העליון בדימוס – דליה דורנר, הראשונה מימין)

 

בשנות השבעים חלה עליה ניכרת, במידת ההתעניינות הציבורית בנעשה בבית הירוק. כך ידועה למשל כתבתו של עיתונאי צעיר (אז), יוסי ביילין, על "בית-המשפט בחאקי" שהתפרסמה ביום 29 בנובמבר 1974. וכך נפתחה הכתבה, שכללה חמישה פרקים שנפרסו על שני עמודי אמצע במוסף "דבר השבוע".

מובא להלן מקטע מתוך הכתבה, הממחיש עד כמה, מצד אחד, השתנו הדברים, ועד כמה, מצד שני, נותרו יציבים לאורך שנים רבות.

 

 

העיסוק התקשורתי בנעשה בבית-הדין הצבאי בבית הירוק נגע לעיתים בעצבים חשופים בחברה הישראלית. כך למשל, אפשר להזכיר את עניינו של עריק חריג – נאשם בן 39, יונתן קליין, יליד גרמניה, שנתפס בראשית שנות השבעים לאחר עריקות בת 22 שנים, שבהן חי בזהות מדומה – תחת השם "אברהם הרשקוביץ". השופט רב-סרן אליהו מצא (לימים שופט בית-המשפט העליון) גזר עליו שש שנות מאסר, תוך שציין כי בתקופת עריקותו חלו מלחמת "קדש", מלחמת ששת-הימים ומלחמת ההתשה – והוא לא חזר מעולם לצבא, מרצונו הטוב.

 

כותרותיהן של שתי כתבות, האחת מ-17 ביולי 1972 בעיתון "דבר"
והשנייה מ-18 באוגוסט 1972 בעיתון "מעריב"

 

לאחר מלחמת יום הכיפורים ניכרה תכונה ציבורית משמעותית בכל הנוגע לטיפול בסרבני-פקודות, עריקים ונעדרים מן השירות, שלא תפקדו כנדרש מהם בתקופת המלחמה. הטיפול בעניינים אלו החל מיד לאחר שוך הקרבות – לדוגמה,  בפרשת סמל ישראלי וסמל חיון, סרבני פקודות שנשפטו בבית הדין ביפו בשנת 1973, גם הם בפני השופט אליהו מצא (שבינתיים הועלה לדרגת סגן-אלוף). על השניים הוטלו עליהם עונשים כבדים משום "שנותרו במיטותיהם" בשעה שחיילי המעוז בו שהו נלחמו על חייהם.

לאורך שני עשורים הראשונים הפך הבית הירוק בהדרגה למחנה מרכזי וזאת בשל קרבתו הרבה למטה הפרקליטות הצבאית ששכן אז ביפו. משנת 1968 עבר המטה למחנה הקריה, ראשית בשרונה, ולאחר מכן במבנה משרד הביטחון שבו הוא שוהה כיום.

עם השנים נוספו למתחם בית הדין ערכאות שיפוט מחוזיות נוספות, ועמן חוליות הפרקליטות הצבאית והסניגוריה המתאימות – ובראשן מחוז השיפוט של חיל האויר, מחוז השיפוט של המטה-הכללי (מטכ"ל) ובהמשך גם מחוזות השיפוט של פיקוד העורף, חיל הים ואולמות בתי-דין ייעודיים (ראשית לתעבורה, ולאחר מכן להליכים בעניינם של עריקים ונעדרים מן השירות הצבאי). אחת השופטות הבולטות בבית הדין המחוזי של חיל האוויר הייתה סא"ל דליה דורנר, לימים שופטת בית-המשפט העליון גם היא (ראו קישור לראיון שערכו קציני היחידה עם כבוד השופטת דורנר).

 

כותרתה של כתבה שעסקה באחד העניינים שהובאו בפני בית-הדין הצבאי במחוז השיפוט של חיל-האוויר – כתבה מעיתון מעריב, מיום 17 ביולי 1973

 

שרטוטים של שתי הקומות העיקריות במבנה הבית הירוק – גוש 7045 / חלקה 131

 

שנות השמונים והתשעים

 

אנשי סניגוריה בבית הירוק – שנות השמונים (משמאל – קצין המשפטים אביחי מנדלבליט, לימים היועץ המשפטי לממשלה)

 

שנות השמונים והתשעים בבית הירוק נודעו כשנים סוערות, בהן חלה עליה בזיקה שבין מערכת המשפט הצבאית לזו האזרחית, כששיאו של התהליך בתקופת "המהפכה החוקתית", אגב קיצור תקופות המעצר במערכת המשפט הצבאית בעקבות בג"ץ 6055/99 צמח ואח' נ' שר הביטחון. כך, סוגיות משפטיות רבות שהחלו בבתי הדין הצבאיים הגיעו להתדיינות בבית המשפט העליון.

בנוסף, התרחשו גם אירועים כלליים במערכת המשפט הצבאית, בהם תיקון מספר 17 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, שחיזק את עצמאותה ואת התמקצעותה של מערכת המשפט הצבאית כתחום פרופסיונלי ייחודי (בין היתר, בקביעת תפקיד נשיא בית הדין הצבאי לערעורים כתפקיד שימלא קצין משפטים בלבד).

 

תצלום חזית המבנה, כפי שנראה החל משנות שמונים (תצלום מאתר ויקיפדיה)

 

גם העניין התקשורתי בעשייה המשפטית גבר, וזאת כחלק מהעיסוק הכללי במשפט בישראל כמו גם בראי התרחשויות לאומיות וצבאיות שאתגרו את צה"ל ועוררו שיח ציבורי סוער, בין מלחמת לבנון הראשונה לבין האינתיפאדה ובקשר אליהן עצמן.

חלק מהפרשות הפכו מורכבות ומשכו את תשומת הלב הלאומית לזמן רב, וניתן למנות בהן לדוגמה מספר אירועי אסון ותאונות שהתרחשו בשנות התשעים כגון פרשת "רולטת הרשת" בה נהרג חייל וחיילת נפצעה קשה במשחק מסוכן שניהלו קצינים במנהלת פיקוח הטיסה באחד מבסיסי חיל האוויר, או פרשת "ליל הגילשונים" שבה הועמדו לדין קצין וחייל מחטיבת הנח"ל בגין התנהלותם בקשר לחדירת מחבלים שרכבו על גבי גילשונים וביצעו פיגועים סמוך למחנה "גיבור" בצפון הארץ.

עניין נוסף שמשך את תשומת הלב בין הפרשות שנדונו באותן תקופה הוא משפטו של קצין המשטרה הצבאית הראשי, תא"ל ברוך ארבל, אשר התנהל בבית הדין-הצבאי המיוחד, שישב באותם הימים ביפו. פרשה זו, של שוחד והתנהגות שאינה הולמת, לא הייתה היחידה מסוג זה. אליה הצטרפו פרשות נוספות שבהן הועמדו מפקדים לדין בגין עבירות על טוהר המידות: גניבת ציוד ומכירתו בשוק הפשפשים בידי טייס של חיל האוויר, מכירת פטורים "וסידורי שיבוצים" לחיילים בתפקידים צבאיים שונים, שלא כדין ועוד.

 

כותרותיהן של שתי כתבות בעיתון "מעריב" בקשר לפרשות חמורות בתחום טוהר המידות
פרשת הטייס התפרסמה ביום 19 בספטמבר 1985 והכתבה בקשר "לרשת ההשתמטות" ובה תיעוד לאלימות במתחם בית הדין פורסמה ביום 10 באוקטובר 1988

 

כתבה על אירועי שוחד שנדונו בבית הירוק – עיתון "במחנה", 21 בנובמבר 1997

 

שנות האלפיים

בשנות האלפיים, בית הדין הצבאי במתחם הבית הירוק ביפו, בו הועמדו לדין חיילים במחוזות השיפוט מטכ"ל, פיקוד המרכז, פיקוד העורף וחיל האוויר, המשיך לצבור מעמד והיקף ההליכים שנערכו בו המשיך לגדול. הגידול נבע, בין היתר, מצמיחה משמעותית בהיקף כוח האדם בגופי המטכ"ל, וכן כתוצאה מאירועים לחימתיים שהתרחשו גם בשנים אלו, בהם אירועי מבצע "חומת מגן", והעמקת השיח המשפטי לגבי המותר והאסור בקשר לאירועים אלו ולהתנהלות חיילי צה"ל באזורים הנתונים לתפיסה לוחמתית באזור יהודה ושומרון.

המתחם גם שינה פניו, עם הכנסתם של מחשבים ללשכות, לאולמות ולמשרדים. מעתה, לצד התיקים הקשיחים, בקלסרי הקרטון, נוהלו גם תיקים ממוחשבים – תיק בית-הדין, תיק התובע ותיק הסניגור.

 

תמונות "מעידן המחשב" בבית-הירוק; מחשוב המתחם החל בעיקרו בשנות התשעים

 

בכל הנוגע לארגון המתקן, הרי שמבחינה מהותית, המחנה בשנות האלפיים היה בשיאו: לצד פרקליטות מרכז, מטכ"ל, פיקוד העורף וחיל האוויר, הצטרפו אליה פרקליטות לענייני עריקים (שפעלה בעבר במחנות אחרים ברמת-גן), פרקליטות תעבורה (ששכנה לתקופה במחנה אביב, בצפון תל-אביב) וכן הסניגוריה הצבאית המחוזית שגדלה והפכה למשמעותית שבחוליות הסניגוריה. בשנת 2007 נערכו שינויים ארגוניים נוספים, בהם הקמת הפרקליטות לעניינים מבצעיים, שפעלה בתחילה ביפו ולאחר מכן עברה למחנה אביב בצפון-תל אביב וכן הפרדת תחומי פעילות הייעוץ מתחומי הפעילות של התביעה הצבאית, דבר שבידל את "הבית הירוק" מהעשייה הייעוצית שנעשית בעיקרה בידי מחלקות הייעוץ של הפרקליטות הצבאית, במחנה הקריה.

יחד עם זאת, מבחינה ארגונית-תשתיתית, מצבו של המחנה התדרדר משמעותית: יחידות נכנסו אליו ויצאו ממנו (למשל, יחידות של המשטרה הצבאית החוקרת), מבנים יבילים שהוכנסו למתחמו התיישנו במהירות, וגם המבנים המרכזיים התיישנו וחייבו תחזוקה דחופה ויקרה. לא היה די בשיפוץ קוסמטי שנערך מעת לעת, אלא נדרשו פעולות תשתית דחופות בשל מצבו הבטיחותי של המחנה.

הדבר הוביל לחיפוש אחר מתקנים חליפיים, גם בשכירות, אך הדבר לא עלה יפה. יש המייחסים את מצבו של הבית הירוק לרשימת הסיבות שהובילו ליוזמת הקמתו של מתחם הקריה המשפטית החדש בבית-ליד ("נווה צדק"). למעשה, התכנון לקראת עזיבת המחנה החל כבר בראשית שנות האלפיים – כשני עשורים לפני עזיבתו  בפועל.

 

קטעים מתוך מכתבים לדוגמה מתיק המקרקעין של מחנה "הבית הירוק", המלמדים על מפגעי הבטיחות ועל הצורך באיתור חלופה לשיכון בתי הדין ומשרדי התביעה והסניגוריה

 

בכל הנוגע להליכים שהתנהלו במתחם בפועל – בשנות האלפיים הפך השיח בקשר למשפטים למורכב מאוד מבחינה תקשורתית וציבורית. בין ההליכים המורכבים ביותר שנוהלו בבית הדין השוכן בבית הירוק ניתן להזכיר את  משפטי הסרבנים, את פרשת המונית בדהריה (פרשת סגן יעקב גיגי), את פרשת ההכאה (פרשת סגן אדם מלול) וכן את פרשת הירי בחברון. כל אחת מהן נחקרה, סוקרה ונבחנה בעיניים רבות, ודומה שלא היה אדם בישראל שלא הכיר אותן ושלא הייתה לו דעה לגביהן.

בין "ההרים הנישאים" של אותן פרשות, נוהלו כמובן עשרות אלפי הליכים אחרים, העוסקים בעבירות סמים, תעבורה, היעדרות מן השירות, רכוש, פגיעה על רקע מיני, שימוש בנשק ועוד – במחנה שהיה לשם דבר ולאבן דרך משמעותית בתולדותיה של הפרקליטות הצבאית.

במבט קדימה ולעתיד, הוחלט כי עם עזיבת הפרקליטות הצבאית את המתחם הוא ישופץ וחלקים ממנו יבנו מחדש לשימושים אזרחיים.

 

שרטוט ותצלום של מתחם הבית הירוק משנות התשעים והאלפיים
תיק תיעוד היסטוריוגרפי של בניין הבית הירוק, החוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באונ' ת"א

 

בתיק המקרקעין של "הבית הירוק", הכולל דוחות ביקורת שונים על מצבו הרעוע של המבנה, מצאנו כתבה של הכתב הצבאי של עיתון "מעריב". מעבר לשגיאה מסוימת בנוסח הכתבה, לפיה המבנה "הוקם בימי הירדנים", בולט ציטוט מרגש מדבריהם של שני עורכי דין בכירים מיוצאי הפרקליטות הצבאית, שכתבו על הבית הירוק את שחשו רבים עם ההחלטה על פינוי הבית הירוק: "זה שובר את הלב. כבר שנים שמדברים על הכוונה להחליף את בית הדין ביפו, אבל מבחינתנו זה כמו בית שני". אכן, הבית הירוק היה לבית שני בעבור רבים, ואולי גם למערכת המשפט הצבאית עצמה – המטה, ואם תרצו, המוח, שכן במחנה רבין שבקריה, אך הלב הפועם, כך יעידו רבים – היה דווקא ביפו.

 

 

בחודש דצמבר 2021 עברו חוליות התביעה והסנגוריה הצבאית ששכנו ב"בית הירוק" לקריה המשפטית "נווה צדק" הסמוך לכלא הצבאי בבית ליד. ביום 29 במרץ 2022 נחנכה הקריה המשפטית באופן רשמי.

 

המסמך נכתב על ידי חברי צוות המורשת: סרן אביטל חייטוביץ', סרן יהונתן חסון, סרן משה משורר, רס"ן יזהר יצחקי, רס"ן גלעד פרץ.