הגענו לתרגיל בגולן שמכין את הנחלאווים של 228 לתמרון - כשהדרך משתנה לחלוטין
כשהמילואימניקים של 228 ממשיכים לקחת חלק במבצעים חוצי גדר בגזרת סוריה, יצאו המפקדים מדרגת המ"פ ועד המג"ד ל-48 שעות שנראו הכי קרובות לרגע האמת. אחרי מאות ימי לחימה ובפתחו של סבב מילואים 5, עלינו עד הגולן לתרגיל שמכין את הנחלוואים לתמרון הבא בצפון, וגילינו מה קורה כשהדרך ליעד מסתבכת, המשימה משתנה ברגע האחרון - וכל התוכנית נכתבת מחדש תוך כדי תנועה
יום רביעי בערב, אחרי כמעט 48 של תרגיל, שנפתח כבר מבוקר שני, כשהלוחמים של 228 יוצאים לכיוון היעד, נדמה שהכול כמו מתוכנן ובנוי מראש לפרטי פרטים. הכוחות פרוסים, המפקדים נעים בראש, יודעים בדיוק מה עומד לקרות מכאן, איפה לפעול ומה המטרה הסופית,אלא שברגע אחד, בתרגיל הזה, כמו בלחימה, מספיק רגע אחד כדי להפוך את כל התמונה.

עוד לפני שמספיק הכוח להגיע אל היעד הסופי - נשמע הפיצוץ הראשון. אחריו, כמו אפקט דומינו, מגיעים המכשולים ברצף מסחרר זה אחר זה. 'רחפן' חולף מעל הלוחמים ומדמה הטלת מטען, אש נפתחת מכמה חזיתות, ומכאן - המשימה שתוכננה במשך ימים ארוכים כבר נראית אחרת לגמרי.
זה עניין של שניות, מסתבר, עד שבקשר מכריזים על 'אירוע'. יש פצועים, נפגעים, ולא פחות מזה - קרב יריות חי ומתהווה. מאיומים אווירים שמופעלים בשלט רחוק ועד מחבלים מטווח אפס שרק מחכים להפציע - ולהפתיע. תוך דקות כבר התפזר העשן ומילא את החלל, ואיתו עלתה השאלה - מה עושים מכאן?
אולי יותר מהכול, על זה בדיוק 'נבחנו' מפקדי הנחלוואים במיל' של 228, בתרגיל הסמי-חטיבתי, שהגיע עד רמת הגולן. בזמן שרוב הלוחמים, שכבר נמצאים בפתחו של סבב מילואים 5, ממשיכים בפעילות המבצעית בגזרת סוריה, צוות של עשרות מ"פ, סמג"דים, ומג"דים שינו את הלו"ז לקצת יותר מ-36 שעות - ויצאו לשלושה ימים שהתמקדו כולם בשלב הבא, אולי.

ואם תהיתם מה הוא,בחטיבה, ממהרים להסביר, המשימה האופרטיבית האפשרית היא המשך ואף התעצמות הלחימה בגזרה הצפונית. מאותה סיבה, לאורך יותר מ-30 קילומטרים של תנועה, עברו המפקדים בין כיבוש מוצבים, תנועה בשטח פתוח, לחימה בשטח בנוי, שינויי משימה והתקפה על יעד חטיבתי נוסף - בדיוק כפי שעלול לקרות בזמן אמת.
"התרגיל מדמה חטיבה שנעה לכיבוש יעד משמעותי", פותח ומסביר לנו בשטח סגן נ', חונך במל"י שליווה את אחת הפלוגות לאורך התרגיל. "אבל בדרך היא חייבת לעבור דרך כפר קטן, והמטרה שלנו היא לעצור אותה דווקא שם - וברגע הזה נבחנת המנהיגות של המפקדים".

ולמרות שעל הנייר נשמע שמדובר באירוע שמכירים הלוחמים היטב מניסיון הקרב בשנים האחרונות, חוסר הידיעה בדבר מה שמחכה והעובדה שמדובר דווקא בגזרה הצפונית, יוצרים אירוע קצת אחר. "המטרה שלנו היא לעשות הכול כדי לבנות להם מקום ואטמוספירה שהכי קרובה למציאות", הוא מבהיר. "ולכן אנחנו עושים מספר צעדים שעושים בדיוק את האפקט הזה.
"בכניסה לכפר מחכים להם 'מטענים'", הוא מתאר, ומיד מסביר כי מדובר בכלים שמטרתם לדמות איום שהלוחמים מכירים מקרוב, וצבר תאוצה עם פתיחת המערכה בצפון. "מיד אחר כך מופעלים רחפנים שמדמים רחפני נפץ, ואחריהם פותחות הידמ"ט (היחידה לדימוי טקטי) בירי חי, כשהן מחופשות לאויב, במקרה הזה- פעילי חיזבאללה".

ולמרות שאותו רצף ארוך שנועד לאתגר את המפקדים בדיוק בדברים האלו קורה במהירות, התרגיל עצמו, בנוי מלא מעט זמן של המתנה, ציפייה לקרב והגנב דרוכה של הלוחמים. "עוד לפני שהם מגיעים ל'כפר המעבר' הזה, בדרך ליעד המרכזי, הם הולכים עשרות קילומטרים בדרך, ומחכים להגיע לנקודות השמעותיות
אנחנו אמנם פוגשים אותם בערב האחרון של התרגיל, אבל מאחוריהם כבר יותר מ-48 שעות של תרגול אותם הדברים, בשינויים כאלה ואחרים. "אנחנו מכניסים כל פעם איומים אחרים", מסביר החונך, "בין אם אלו כלים אויירים או ירי מטווח אפס, כל מה שהם שיכול לבוא לידי ביטוי ושימוש בגזרה הזו".

אחרי שעות המתנה, כשהשמש כבר ירדה והם במה שמגדירים כ'שעת הש' המדויקת לפעולה', מגיעים הלוחמים ליד הביניים אחרי מסע של לא מעט קילומטרים. ודווקא רגע לפני שפותחות הידמ"ט בירי חי, עולים הרחפנים לאוויר והתרחיש כולו יוצא לדרך, מודה סגן נ' שמבחינתם, התרגיל בכלל מתחיל הרבה לפני הירייה הראשונה.
"המטרה היא לא להגיע למצב הזה", הוא אומר. "המפקדים צריכים לדעת להעלות רחפנים לפני שהכוח נכנס, להביא מודיעין, להפעיל אש מהאוויר ולהכניס הנדסה כשצריך. אם אפשר להשמיד את האויב לפני שהלוחם פוגש אותו פנים אל פנים - זאת הדרך הנכונה, והבטוחה ביותר".
בשלב מסוים, אחרי דקות ארוכות של 'חילופי אש', מתחילות להתברר תוצאות האירוע, או יותר נכון - עולות בקשר. "בשטח מתחילים להצטבר פצועים, צוותי הרפואה נכנסים ומצטרפים לתרגיל, ופתאום המפקדים לא רק נבחנים על החלפת משימה או שינוי בתוכניות, אלא על פינוי מהיר והענקת טיפול מציל חיים בשטח", מצטרף ואומר סא"ל י',מג"ד 8207 של החטיבה, שנבחן גם הוא בתרגיל.

"צריך להבין", הוא חורץ, " מבחינתנו, המפקדים, כל אחד מהאירועים האלה דורש קבלת החלטות מיידית, בזמן שהמשימה המרכזית עדיין מחכה בהמשך הציר".אנחנו אפילו מדמים מצב שבו פלוגה שלמה כמעט הושבתה וצריכה להישאר במקום הביניים ולא יכולה להגיע ליעד המרכזי", הוא אומר, "אנחנו רוצים לראות ממשיכים לנהל לחימה גם כשהמורכבות גוברת".
אלא שגם אחרי שעות של קרב, כשהכפר נכבש, התרגיל עדיין רחוק מלהסתיים. אחרי תכנון ארוך, המפקדים משלימים את ההיערכות לקראת ההתקפה הבאה, ואז, רגע לפני היציאה - מגיעה בקשר הודעה חדשה. שינוי משימה. במקום לעצור ביעד שתוכנן מראש, הכוחות מקבלים פקודה להמשיך לעומק השטח ולכבוש יעד נוסף.
"עד אותו רגע הייתה להם תוכנית מסודרת", אומר סגן נ', "אבל ברגע שהמשימה משתנה, אנחנו רוצים לראות איך המג"ד בונה הכול מחדש. זה בדיוק המבחן".
"זה תרגיל שמדמה את המשימה האופרטיבית שלנו במקרה שנידרש שוב לתמרון", מסביר סא"ל י', שהופתע גם הוא בשלב הזה. "עברנו תנועה, לחימה בשטח פתוח ובנוי, הפעלת טנקים, רחפנים ושאר היכולות של החטיבה, ואז קיבלנו שינוי משימה בזמן קצר. זה מורכב ומאתגר, אבל חלק בלתי נפרד מהלחימה".
ולמרות כל שנאמר, מבחינתו, עצם קיום התרגיל הוא כבר אתגר בפני עצמו. "זו יוזמה חטיבתית, וזה לא דבר מובן מאליו", הוא אומר. "בזמן שאנחנו עדיין מחזיקים גזרה מבצעית לכל דבר ועניין, הוצאנו את המפקדים לתרגיל. כולם אנשי מילואים, אחרי מאות ימי שירות ובאחת התקופות המורכבות ביותר בשנה. אבל אם אנחנו רוצים להיות מוכנים לרגע שבו יקראו לנו שוב - אין לזה תחליף, ואין משהו חשוב יותר".
עבור חטיבה 228, זו כבר שגרת המלחמה. מאז 7 באוקטובר גויסו הלוחמים שוב ושוב, השלימו מאות ימי מילואים ופעלו לאורך כל הלחימה בגזרת לבנון - מהגנה על יישובי הגבול ועד תמרון בעומק מעוזי חיזבאללהב בכפרים. בחודשים האחרונים עברה החטיבה לפעילות בגזרת סוריה, שם היא ממשיכה לבצע מבצעים, לצד משימות ההגנה השוטפות.
"אנחנו בסבב 5 עכשיו, לדעתי, כי אנחנו כבר לא באמת סופרים סבבים", אומר סא"ל י' בחיוך. "יש קושי גדול, אבל כל תרגיל כזה מקדם אותנו עוד צעד לקראת המשימה הבאה, וזו המטרה העיקרית".
הלילה ירד לגמרי, עוד כמה שעות כבר יחזרו המ"פים להוביל את הפלוגות בעומק שטח אויב,המג"דים יתפסו פיקוד על עשרות לוחמים, והשגרה תזחור פחות או יותר להרגלה, עד שכבר לא. כשאתם קוראים את המילים האלה, הם כבר הגיעו ליעד הסופי, כבשו אותו והשלימו את המשימה, אבל יותר מהכול, מבחינתם, התרגיל מסמל משהו גדול בהרבה, שנכון שקרה דווקא עכשיו.
"אנחנו בתקופה כל כך אינטנסיבית, ולפעמים קל להיסחף ולשכוח את הרענון והתרגול, אבל דווקא התפתחות הלחימה בשנים האחרונות והשינויים בשטח הם שגורמים לנו להבין שזו חובה - לא פחות. אני יודע לומר שלדבר הזה תהיה השפעה גדולה על המשך הלחימה, כבר בטווח המיידי".