מח"ט גבעתי משחזר לראשונה את הדרך לפסגת הבופור

"תוך כדי שאנחנו מתקדמים לאורך הנהר, או במעלה הרכס, אנחנו מזהים מסביב המון משגרים, אמל"ח ומעלינו - ירי תמ"ס. בזמן כזה, אני חושב לעצמי כמה חשוב שאנחנו כאן ומה המשמעות של כל זה", כך מתאר מח"ט גבעתי, אל"ם נתנאל שמכה, לראשונה את התחושות במהלך פעילות כיבוש הבופור.

רק לפני כמה ימים, הוא יצא עם כוחות גבעתי למבצע לטיהור הכפרים זוטר א-שרקיה וזוטר אל-ע'רביה, שבמסגרתו היו הראשונים לחצות את הליטאני ולקחו חלק בכיבוש רכס הבופור ונהר הסלוקי - יחד עם אוגדה 36, חטיבת הקומנדו וחטיבת המרום. 

"השלב הראשון, היה הכשרת המעברים בליטאני", מתאר המח"ט את תחילת הפעילות. מדובר במאמץ הנדסי נרחב של פינוי הסבך ויישור הקרקע התלולה, ובניית מעברים מעל הגשר עבור הכוחות. במקביל, לאחר התבססות הכוחות במרחב, הם החלו לטהר אותו ממחבלים ולהשמיד את תשתיות חיזבאללה שהוטמעו בו. השלב הזה כולל גם היתקלויות מול מחבלים פנים אל פנים. 

כאשר המעברים מעל הנהר עמדו, הם החלו בחצייה מהירה, ופרצו את הצירים בהם הייתה נוכחות משמעותית של חיזבאללה. "עברנו בזריזות לגדה השנייה, ולמרגלות הרכס", מגולל אל"ם שמכה, "תפסנו מיד את המרחב, לרבות טיהור הכפרים והשמדת התשתיות בהם, כמו גם מוצבים שלמים של חיזבאללה, בהם יכולות תמ"ס ונ"ט נרחבות, בהן עשה ארגון הטרור שימוש רב בחודשים האחרונים". זה היה שלב מהיר, שאפשר כניסה משמעותית יותר של כוחות, בדרך לכיבוש הבופור והסלוקי. 

ובאמת, תוך מספר ימים - השלימו הלוחמים שלנו את המשימה. "לעמוד שם, על פסגת הרכס, לצד כל הכוחות שלקחו חלק, העלה רגשות מעורבים", מודה המח"ט, "גם להסתכל אחורה על יישובי הצפון שאנחנו מגנים עליהם, אבל גם לזכור ולחשוב על אותם לוחמים שנפלו בגבורה בדרך לשם".

כעת, עיקר העבודה מתמקדת בטיהור המרחב ממחבלים, וכן, זיהוי והשמדת נכסים אסטרטגיים של חיזבאללה בו. עד כה, הותקפו בסיוע חיל האוויר יותר מ-100 תקיפות וחוסלו כ-20 מחבלים, לצד מאות פרטי אמל"ח שאותרו בבתים אזרחיים במרחב. במקביל למאמצי הלחימה, תוך ימים ספורים לתחילת הפעולה, כבר הוקמו צירי לוגיסטיקה למשאיות והאמרים, כמענה לצורכי הכוחות שפעלו שם. 

וברגעים כאלה, של לחימה עצימה בשטח אויב, תפקידו של אל"ם שמכה כמח"ט אף מתחדד יותר. "כמו כל מפקד קרבי, המשימה שלי היא לדחוף את האנשים שלי להישגים. והמקום שלי חייב להיות מלפנים. לדחוף אותם קדימה. גם ברגעים קשים, כאשר אנחנו מאבדים חיילים גיבורים בקרב, אני ניצב איתם בחזית, נלחם לצידם, איתם בהיתקלויות, בפינויי הפצועים. ונכנס מתחת לאלונקה. זו החובה שלי בתור המפקד שלהם". 

בשנתיים האחרונות, התמקדה פעילות חטיבת גבעתי בעזה וביישובי העוטף. עבור החטיבה, שהובילה את הלחימה בתוך הרצועה, בנוכחות התמידית שלה במרחבי הפיקוד, המעבר צפונה לא מסתכם רק בגזרה החדשה. כעת, היה עליהם להתאים את עצמם במהירות לתוואי פחות מוכר, בשינוי חד. "ידענו אבל מול מה אנחנו עומדים, והכנו את עצמנו לקראת השינוי והאתגר הזה, כדי להגיע כמה שיותר מוכנים". 

בין הלחימה בעזה, ליציאה לפעילות הקרקעית בלבנון, הספיקו כלל הגדודים לתפוס גם קו הגנה בצפון. "במסגרת התקופה הזאת", מדגיש המח"ט, "לא ויתרנו על אף אימון, אף תרגיל או הכנה לתוואי החדש. למדנו את אופי האויב והלחימה שנפגוש, תרגלנו אותם, והטמענו את השינויים לעומקם בתוך החטיבה כולה". 

וכך, לפני כחודשיים, הגיעו לוחמי גבעתי, מפקדיה, לוחמיה ואנשי המטה שלה אל שטחי הכינוס והחמ"לים, לרגעים האחרונים לפני חציית הגדר. גם עבור אל"ם שמכה, היה זה ציון דרך משמעותי: "לפני שאני מח"ט - אני לוחם, ואני זוכר את התחושות של לוחם ברגעים כאלה. ידעתי שאני אחראי לאלפי החיילים שעמדו מולי. ואני קם בבוקר ונרדם בלילה עם המחשבה הזאת בראש, וגם עכשיו כשאנחנו מגיעים להישגים גדולים כאלה, זה מה שמוביל אותי".