607 עוד לא בני שנה, וכבר כותבים מור"קים בלבנון

גדוד 607 ('המפ"ץ') שהוקם רשמית באוגוסט האחרון, הוא גדוד ההנדסה הראשון בחטיבת חי"ר, הלוא היא גבעתי. במבצע 'שאגת הארי', הצטרפו המוהנדסים בפעם הראשונה לפעילות הקרקעית בלבנון.

המשימה שלהם התחילה באל-ח'יאם, כאשר הוביל הגדוד את הכוחות בקרבות הפריצה. "היינו אמונים על הטיפול במכשולים השונים במרחב, בהריסות ובפתיחת הצירים החלופיים והמרכזיים כאחד", מספר מג"ד 607, סא"ל ד', "בכל מקום שפגשנו מנהרה - חקרנו והשמדנו אותה על כל פיריה, שכן הסלע הלבנוני עמיד יחסית, ומפיר אחד ניתן להגיע לכל נקודה בהמשך התוואי". 

המג"ד מספר שבתוך שבוע וחצי של פעילות, הספיקו לוחמיו להשמיד את כל התשתיות בהן נתקלו, ולמעשה השלימו את המשימה באל-ח'יאם. "משם התקדמנו לבינת ג'בייל. שם נתקלנו במצבורי האמל"ח המשמעותיים ביותר שפגשנו עד אז", הוא משחזר, "המקום היה ידוע בהיותו מעוז גדול של כוח רדואן, והם הסתתרו ונערכו בו".

את הפעולה באזור התחילו 607 בתקיפות מבוקרות של הפלוגה הרובוטית, והמשיכו במשימה עם צק"ח החטיבה. "נכנסנו לתוך הקסבה, ועברנו בין האיתורים - אותם טיהרנו והשמדנו בזה אחר זה", מפרט סא"ל ד', "ראינו את המחבלים מדלגים ממקום למקום - עד שסגרנו עליהם מכל הכיוונים. עם סופו של שבוע נוסף, הספקנו לטהר ולהשמיד את השכונה כולה".

"עד לפני חצי שנה, עוד תמרנו בעזה, שם התמודדנו עם מערכת צירים תת-קרקעיים מסועפת ברפיח", סוקר מג"ד 607, סא"ל ד', "היו שם מאות מחבלים 'כלואים' בתוך המנהרות, ולצד חקר התוואי עצמו, התעסקנו באיתור אותם פעילים וחיסולם - עד שבשלב מסוים כבר פיתחנו שיטה של ממש בכל הקשור בזה".

לכן, לקראת העלייה ללבנון, ביצעו בגדוד הכנות מקדימות, מוכוונות למרחב אליו יגיעו. "עלינו לצפון, לבסיסי ההדרכה של הפיקוד, וגם ללש"ביות כמו 'מתקן לבנון', שמעתיק את הטופוגרפיה ואופי הלחימה שם", מתאר סא"ל ד'.

 "לצד המאמצים הפרקטיים, למדנו בצורה מעמיקה את האויב מולו אנחנו עומדים, חיזבאללה - על אופיו ויכולותיו". לדבריו, בסיום תהליך זה, כל אחד מלוחמי ומפקדי הגדוד, הכיר בתחומו את המערכות שלו, ואיך להביא אותן לידי ביטוי במרחב החדש, כמו גם את מטעני האויב והאמל"ח העוין שעמד לרשות הצד האדום.

את מהלך ההכנה ההנדסי, ביססו על גבי לקחים שהופקו מ'חיצי הצפון', אך גם על הניסיון המבצעי והמעשי שרכשו הלוחמים והמפקדים במהלך התמרון בעזה: "למדנו שלל מקרי בוחן משתי הגזרות, עד שהגענו למלחמת לבנון השנייה, ממנה הבנו כי עדיף אם ניכנס בפעם הראשונה בעוצמה ואינטנסיביות כותשת".

הדגש המשמעותי ביותר היה ניצול כלל היכולות של הגדוד, ושילובן עם שאר הכוחות איתם הוא פועל. "רובוטים, נמ"רים, D9 ובאגרים של מחלקת הרובוטיקה, יחד עם שלל אמצעי הלחימה המתקדמים שלנו - מספקים עוצמה אדירה. ועוד מהאימונים הראשונים שמנו דגש על שיתוף הפעולה שלהם עם לוחמי החי"ר". 

סא"ל ד' מסביר כי ברגעים כאלה, בהם נלחמים לוחמיו במעוזים משמעותיים כל כך עבור 'רדואן' וחיזבאללה כולו, ומשמידים את הסמלים שלהם, לא מדובר בהישג טקטי בלבד, אלא במורשת קרב שהם כותבים בעצמם. 

"בסוף, אנחנו גדוד צעיר וחדש, שמהווה גם גוף ראשון מסוגו בצה"ל", הוא ממשיך, "אין לנו מור"קים או היסטוריה להישען עליה - אנחנו חיים אותה בלחימה. כל לוחם ומפקד כאן מבין את זה, אלה הרגעים שעתידים להפוך לסיפורים, וזה רק מדרבן אותנו להמשיך חזק יותר, ובכל הכוח קדימה".