הרמטכ"ל ה-22

אני מקבל עליי את התפקיד ביראת קודש, ורואה בו זכות. צה"ל הוא ביתי השני. אני אוהב אותו ואת חייליו,ּ ומתכוון להנהיגו ּביחד עם המטה הכללי ּובשיתוף כלל הדרגים, מתוך הכרה בעוצמת האנשים

כשחיילי הבריגדה היהודית נכנסו עם בעלות הברית למחנות ההשמדה, הניצולים לא האמינו למראה עיניהם - חיילים עם סמל מגן דוד. חייל יהודי היה בעיניהם באותם ימים דבר והיפוכו, מציאות שאינה קיימת ועובדה שאינה אפשרית.

זוהי הרוח הייחודית של צה"ל, וזו הרוח שנשבה בשורותיו גם תחת פיקודו של רבין כשהוביל את הצבא לגדול ניצחונותיו במלחמת ששת הימים; רוח הנושבת לאורך השנים בעיתות חירום ומלחמה, בעיתות שגרה או מגפה – רוח שמזכירה לכל אחד שאנו עם אחד הפועל לאור מטרה אחת – ביטחון המדינה, שגשוגה, והגשמה עצמית של אזרחיה.

אני נפרד מצה"ל שאותו אני כל כך אוהב, מצדיע לכולכם ומודה על הזכות לפקד עליכם ועל צבא עם עוצמה, כזו שמעולם בכל ההיסטוריה לא הייתה לעם היהודי. זהו צבא העם, המגן על העם, שמגלם את הטוב שבעם.  אני מצדיע לכם חייליי ומחבק אתכם. לעולם תישארו חייליי. ומרגע זה אני חייל שלכם.

השירות בחוד הלוחם הוא מסוכן, ופעם אחר פעם נשלחו יחידות הצנחנים למקומות מורכבים וקשים, כאלו המצריכים חשיבה מקורית, תחבולה, רוח לחימה ומעל הכל, אמונה יוקדת ש'אין אי אפשר'.

צה"ל הוא תופעה ייחודית, תופעה לאומית, השייכת לעם, שתרומתו לחברה, לכלכלה וכמובן ומעל לכל לביטחון, הם יוצאי דופן.

בעוד רגע יופקדו בידכם בניה ובנותיה של החברה הישראלית. היו קשובים, היו הוגנים והיו אנושיים. אין כוח רתימה חזק מזה, שבו לשיחה עם חייל שבמהלך מסדר הבוקר ראיתם שפניו נפולות. זכרו לעודד ולשבח את התקדמות המחלקה, חזקו חייל שמתקשה לגמור את המסלול, ודעו לשחרר לביתה חיילת הזקוקה לכך.