יש לעדכן את המפקדים האישיים ואת נגד הלוגיסטיקה של היחידה בכל חוסר בפריט לבוש והם ידאגו לספק מענה חלופי עד להגעת הציוד החדש.
חזרה
נאומו של רא"ל בני גנץ, בטקס הדלקת נר זיכרון בכותל המערבי
הכותל – קיר התפילות הזה, זכר אחרון לבית המקדש, שלפניו אנו ניצבים כבכול שנה, נזכרים ומזכירים את הבנים ואת הבנות, אשר מסרו נפשם למען הגשמת חלום תקומתו של עם ישראל בארצו.
הכותל – אלפיים שנים של תפילות ומשאלות תחובות בחריציו, בין לבני הענק.
הכותל – תמונות הצנחנים הנוגעים באבניו ונושקים להן – מזילים דמעת אושר על שיבתו של עמנו לבירתו הנצחית, לצד דמעת צער על רעים שנפלו בקרבות הקשים.
הדמעות הללו הן הביטוי הנעלה ביותר לשמחה ולכאב השזורים בכל צעד ושעל במאבקינו, הן הדבש והן העוקץ!
הן דגל ישראל שהתנוסס כאן באותו יום, אך הן גם הטנק השרוף על הגשר המוביל לשער האריות, הן תקיעת השופר וקריאת ההלל של הרב גורן, אך גם – תפילת ה"יזכור", הן יום העצמאות, אך הן גם יום הזיכרון המקדם את פניו בקדושה. הדמעות הללו הן דמעות של גבורה, הן תמצית תולדותיה של מדינת ישראל.
כבוד נשיא מדינת ישראל,
חיילי צה"ל ומפקדיו על משמרתם,
בית ישראל המתייחד הערב בכאב ובגאווה עם זכר יקירי האומה,
יקירנו, בני המשפחות השכולות,
בשירו "בכל חומרת הרחמים" כותב יהודה עמיחי – "מנה אותם. אתה יכול למנות אותם. הם אינם כחול אשר על שפת הים. הם אינם ככוכבים לרוב. הם כאנשים בודדים. בפינה וברחוב". אני מביט בכם ורואה מולי את שדרת המסע הארוכה של חללי צה"ל, 22,867 חיילים וחיילות, מפקדים ומפקדות, בסדיר ובמילואים.
לכל אחד מהם שם הטבוע על אבן מצבה או על לוח זיכרון, לכל אחד מהם משפחה וקהל אוהבים, הכואבים את לכתו ולכל אחד מהם סיפור חיים שנגדע באיבו, המכווץ את הלב בשאלות ה"אילו" ו"מה יכול היה להיות?"
במערכה המתמשכת של עמנו במעלה הדרך לעתיד של ביטחון, חירות ושלום, אתם איבדתם את היקר מכל. שום מילה לא תקהה את הכאב, או תחזיר לכם את שהיה ונלקח באותו יום שבו החשיך השכול על מפתן ביתכם. אולם, במבט על הצבא בו לחמתי ופיקדתי במשך למעלה משלושים שנה ובראשו אני עומד היום בגאווה ובתחושת אחריות כבדה, אני מבין בבירור כי אלו שאיבדנו לאורך השנים נותרו נוכחים ברוחו של צה"ל, בפעולותיו ובחייליו, יום – יום, לילה –לילה.
גם עתה, כשאנו מכונסים ברחבה קדושה זו, ניצבים לוחמים ומפקדים בגבולות עזה ולבנון, בסמטאות חברון ושכם, במטוסי הקרב ובספינות הטילים, מבצעים את משימת דורנו בתורנו – את משמר העם והארץ.
גם בשעה המיוחדת הזו, ניצב צבא ההגנה לישראל ככוח מגן איתן, עוצמתי ומרתיע, נכון להכריע כל אויב שיאיים על ריבונותינו ועל שגרת חיינו ולשמור על אלו הנושאים אלינו את עיניהם, שבשמם ובשליחותם אנו פועלים.
בשנים האחרונות, גם למול הניסיונות החוזרים והנשנים להטיל דופי במוסריותם של חיילנו, המשיך צה"ל במשימותיו, כשבידו מצפן ערכי איתן. הוכחנו לעולם – בשטח, דרך הרגליים, בעשרות פעולות, שחיילנו ומפקדינו נושאים בליבם את ערכי טוהר הנשק ואת אמות המידה המוסריות הגבוהות ביותר.
את הנורמות המבצעיות והמוסריות הללו קבעו מפקדים וחיילים שהחליטו להציב את הדבקות במשימה כערך מוביל והתמסרו בכל מאודם לקיומם – הלכה למעשה.
כאלו היו אנשי המחתרות ולוחמי תש"ח אשר אחזו בנשק ובמחרשה, העפילו בהר ותקעו יתד בעמק, נלחמו וגם שילמו בדמם, וכאלו היו פורצי הדרך לעיר העתיקה וגיבורי מלחמת ששת הימים. כאלו היו דמויות אגדיות כמו רב-סרן חנן סמסון, סרן גדי מנלה ואלוף-משנה אריק רגב, אשר מיגרו את הטרור בארץ המרדפים שבבקעה בפעילויות נועזות ונפלו בקדשם את טוהר המידות והנשק, כאלו היו חיילי "גולני" אשר עטו בעוז על מוצב הבופור במלחמת שלום הגליל, כזה היה מפקד סיירת "גולני", רב-סרן גוני הרניק אשר התייצב אז בראשם, קרא "אחריי!", הסתער במעלה ההר ולא שב.
גם היום אני מוצא במפקדי צה"ל ובחייליו את הזן המיוחד הזה של אנשים משכמם ומעלה. רבים וטובים מהם חירפו נפשם בשדות הקרב בשנים האחרונות ודמותם נותרה לנו מופת. האיכויות הללו היו טבועות בדמותו של סגן מפקד הגדוד, רב-סרן רועי קליין, שהקריב את חייו למען חייליו כאשר קפץ על רימון שעמד להורגם. ראיתי אותן גם במעשיו של הרופא, סרן ד"ר איגור רוטשטיין, קצין מילואים עולה, אשר נפל בעודו מטפל בפצוע תחת אש כבדה בכפר מרכבה שבדרום לבנון, ובפעולותיו של סגן מפקד הפלוגה, סגן אלכס שוורצמן, שנפצע קשה בעודו מסתער בזירת הקרב הבוערת כדי לחץ את פקודיו ולא הסכים להתפנות עד טיפת דמו האחרונה.
מעשי מופת אלה מבטאים את האמונה כי בצאתנו לקרב, עלינו למלא את משימתנו בנחישות, להילחם את המלחמה הצודקת - ולנצח. זהו הדלק אשר דחף מפקדים וחיילים במרוצת הדורות להתייצב פעם אחר פעם בראש הכח, זוהי הבערה הפנימית אשר הניעה את צה"ל להישגים מרשימים ואני מצפה כי המסירות והחתירה לניצחון המיוסדות על ערכים אלה ימשיכו להוביל את המפקדים ואת הלוחמים בכל עת, בכל מקום ובכל משימה אליה יידרשו.
בימים אלו, אנו מביטים סביב ורואים את המהפכות המסעירות את המזרח התיכון. אנו צופים בהיסטוריה בהתהוותה. האירועים שהתפרצו מתוך מציאות של דיכוי וייאוש מעלים סימנים של תקווה, אך גם מערערים את יציבות האיזור ומוסיפים איומים אפשריים למדינת ישראל.
לאור כל זאת, על צה"ל להיות מוכן להתמודד עם מגוון הולך וגדל של אתגרים, בכל אחת מן הזירות ואולי בכולן יחדיו, בבחינת – "כל העם חזית".
נידרש להתעצם ולהיות גמישים יותר, יצירתיים יותר, מלוכדים יותר ומעזים יותר.
רק צבא כזה ישלח מסר חד וברור למבקשי רעתנו, כי למדינת ישראל ולעם היהודי חומת מגן איתנה וכי כל מי שיבקש לקום עלינו יחוש את מלוא נחת זרוענו. רק צבא כזה, המכיר בהכרח ההגנה, הנשען על התפארת האנושית של מיטב בני הארץ הזו, יהיה מסוגל להרחיק מלחמה ממחוזותינו, להכריעה באם תתרחש ולהביא ובעיקר להבטיח שלום אמת למדינת ישראל.
יקיריי בני המשפחות,
במעמד הזה, שבו אנו מעלים את זכרם הקדוש של בניכם ובנותיכם אנו נושאים את עינינו אל הגבורה המיוחדת שלכם, אל מופת ההתמודדות היום – יומית שלכם עם השכול.
כמי שגדל במושב כפר-אחים, שנקרא על שמם של האחים אפרים וצבי גובר, שנפלו במלחמת השחרור, והכיר את אמם, "אם הבנים" רבקה גובר ואת אביהם מרדכי, אשר מתוך האובדן הגדול, הקימו מפעל אדיר של עשייה חלוצית. כמפקד שבמהלך שירותו הצבאי התייצב על סף דלתן של משפחות רבות שעולמן חרב עליהן וכמי שגם היום לומד על כוחן הפנימי של דמויות מופת כמו מרים פרץ, אמם של אוריאל ואלירז פרץ, שנסיבות כאובות הפכו אותה ל "אם הבנים" של זמננו- ברור לי כי כמו פועלם וגבורתם של יקיריכם, גם תעצומות הנפש שלכם מלוות את דרכו של צה"ל לאורך השנים, כמקור כוח ותזכורת תמידית לצוואת חייהם של רעינו הנופלים.
בשם צה"ל, בשם כל אחד מרבבות לובשי המדים המצדיעים לקורבנכם, אני ניצב כאן הערב לפניכם, נשבע להמשיך לזכור, ומבטיח כי גם מחר, כאשר תתחלף שלהבת נרות הזיכרון באש זיקוקי יום העצמאות, נעמוד אנו, משפחת צה"ל הגדולה לימינכם, ונמשיך לצעוד עמכם בהתמודדות הקשה עם השכול.
אדוני הנשיא,
משפחות שכולות,
מכובדיי כולם,
בכל עת, ובשעות היסטוריות אלה ביתר שאת, צה"ל דרוך ומוכן להתייצב, להילחם ולהגן על המדינה ועל תושביה, אך אני משוכנע כי יחד אתכם, מצטרף אלינו כעת בית ישראל כולו וכל יהודי באשר הוא, בנשיאת התפילה הנצחית של עמנו לימים טובים יותר.
כזו הייתה התפילה שנמצאה בארנקו של רב-סרן בניה ריין, קצין שריון שנפל בקרבות מלחמת לבנון השנייה: "יהי רצון מלפניך שתבטל מלחמות ושפיכות דמים מן העולם, ולא יישאו עוד גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
יהי זכרם של הבנים והבנות ברוך.
