הרמטכ"ל ה-11

להתחנך לנורמות גבוהות

שלום לכם, חיילים ומפקדים.

הפעם אשתמש בדפי העיתון כדי להשיב למכתבו של חייל בנושאי משמעת וחופשה. המכתב הגיע אליי ללא שמו וכתובתו של הכותב, וסיבתו של אותו חייל- עימו. הוא קובל על שנהגו בו בתקיפות יתרה בגלל הופעה מרושלת.

מדוע באמת צריך לנהוג בתקיפות, תוך הפעלת עונשים על הופעה מרושלת?

בואו נבחן את השאלה באופן כללי, על כל היבטיה. כששאלת לא אחת השאלה: מדוע רק בצבא יש הופעה מסודרת בכפיה? מדוע אין מכריחים אותך, הכותב, ואת שכמותך להופיע בצורה נקייה ומסודרת, כאשר אתה יוצא, למשל, עם חברתך? אבל אם תחשוב בדבר תראה שגם במקרה זה יש עונש על הופעה מרושלת. אם תופיע בפני חברתך, בצורה שהיא איננה רוצה שתופיע בה- תישאר בדד. ואם נקבעה בבית הספר תלבושת אחידה ואין מקפידים עליה- מענישים. את מי? במקרה זה את הילדים או את ההורים או גם את אלה וגם את אלה. מדוע? כי נקבעו נורמות מסוימות בחברה ויש לעמוד בהן.

הצבא אינו יוצא מכלל אלה. דווקא בצבא יהיו ההופעה והלבוש חופשיים? איך ניראה בצורה כזאת? איזה מראה יהיה לנו? איזה השפעה תהיה לדבר על ההתנהגות בתחומים אחרים המחייבים סדר ומשמעת? האם ידוע לך, כמה קורבנות בנפש אנחנו מאבדים בגלל רשלנות, חוסר סדר, חוסר משמעת, אי הקפדה, אי אכפתיות? אפילו קרבן אחד מסיבות כאלה הוא קורבן מיותר.

אילו היו מחנכים את הנוער שלנו, שלא למרוד בממסד ובמסגרת, אילו היו מחנכים אותו לנורמות גבוהות באשר להתייחסות לאחריות ציבורית, לרכוש הציבור, לזולת, לכבוד עצמי ולהופעה. כראוי לעם המתחדש במולדתו- לא היו לך ולשכמותך בעיות. היית מתגייס לצבא חדור תודעה לאומית חזקה, היית גאה במדיך ובסמלך. אף שוטר צבאי לא היה מעיר לך הערה כלשהי. אבל, לצערי, נראה שלא זכית לחינוך כזה- שיכין אותך להיות אזרח שמח בחלקו במדינת ישראל.

אתה מוסיף ואומר: בצבא כזה לא ארצה שילדי ישרת. אם כן "הצבא הזה" הוא המאפשר לך ולמשפחתך לחיות בישראל. בקנדה יוכלו ילדיך לחיות בחסותו של צבא אחר. כאן, רק צה"ל מגן עליהם. לולא צה"ל לא היה לך סיכוי לגדלך ילד בארץ ישראל.

המסקנה שלי היא, שפשוט אינך מבוגר מספיק כדי להבין את משמעות הדברים שכתבת, ויותר מכך, אתה מסתתר מאחורי האנונימיות, מבושה או מפחד או משניהם יחד.

אני יכול רק לאחל לך, שתהיה מסוגל להבדיל בין נורמה ציבורית לבין נוחות אישית רגעית ומזוייפת.