זה ציפור? זה מטוס? לא, זה 20 טונה תחמושת בדרך ללוחמים בעזה

לראשונה בתולדותיה פועלת בשמי הרצועה יחידת אספקה בהיטס - שמצניחה מהשמיים את כל מה שחסר ללוחמים בעזה. שוחחנו עם מפקדי אספקה בהיטס, טייסת 103 ויחידה 757 על כל השלבים במה שרק ניתן לתאר כהתגשמות מודרנית של נס המן: "אוכל, דלק, תחמושת וציוד - כל מה שזקוקים לו הכוחות בקרקע, אנחנו נספק"

29.01.24
אביטל פשחור והילה גד, מערכת את"צ

אם התחנכתם על סיפורי התנ"ך ושמעתם על מן, המזון שקיבלו בני ישראל במדבר, או שצפיתם ב"גשם של פלאפל", כנראה שמלווה אתכם חלום ילדות תמים - אוכל טעים שיורד מהשמיים ומסדר את המצב בשעת צרה. 

לראשונה מאז מלחמת לבנון השנייה, צה"ל מוכיח שאין צורך בנס ושלא מדובר בסרט מצויר. למעשה, בחטיבת מרום פועלת יחידה מיוחדת לשם כך, תחת השם - "אספקה בהיטס".

"במשפט אחד: אנחנו מתמחים בהצנחת ציוד לכוחות מתמרנים בשדה הקרב", מסביר מפקד יחידת אספקה בהיטס, סא"ל ע', "היחידה נכנסת לפעולה בסיטואציות בהן לא מתאפשרת לוגיסטיקה ניידת גלגלית, כלומר בעזרת כלי רכב".

מאוכל, דרך ציוד רפואי, אמל"ח ואפילו עד להאמרים (כן, קראתם נכון, ארבעה גלגלים, הגה, מנוע - ארבעה טונות), בשיתוף פעולה של זרוע היבשה וחיל האוויר, יודעת היחידה להצניח כמעט הכול. "מה שזקוקים לו הכוחות בקרקע - אנחנו נספק".


רגע שחרור חבילות האספקה

הדרישה לציוד עולה מהשטח. הלוחמים מודיעים לאוגדה מה הצרכים שלהם, וקציני ארגון הטסה - נציגי היחידה, מתרגמים זאת למענה שניתן לספק. "אחרי תהליך אישורים, גדוד מילואים שלנו אורז בקפידה את כל המארזים", מפרט המפקד, "כמות שיכולה להגיע ל-300 טונות ביום".

הצנחה אינה דבר פשוט, בטח בזמן מלחמה, וכשמדובר בכלים שהכוחות בשטח זקוקים להם - לא די בציוד, מצנח ומטוס כדי שהמשימה תושלם. "יש מספר דברים משמעותיים", מונה סא"ל ע', "שיטת האריזה, כדי שלא ייגרם נזק לחבילה, הכנסה למטוס, סדר האחסון ויציאה מדויקת מתא המטען, כדי שהמצנחים ייפתחו ויגיעו אל מיקום הכוחות". 

"זו אחת המשימות החשובות ביותר של הטייסת", קובע מפקד טייסת 103, סא"ל ש', "אומנם הביצוע מאוד מאתגר, אבל לעזור למי שנמצא על הקרקע, זה להיות בלב האירוע וזה דבר מדהים".

"במשימות מסוימות, משקל הציוד המתוספק יכול להגיע לכ-20 טונות", קובע מפקד יחידת העמסה (757), סא"ל מ', "לכן ישנה חשיבות עצומה לסדר בו המטענים נכנסים ויוצאים מהמטוס, ויש עבודת הכנה משמעותית על תא המטען לקראת ביצוע כזה". חברי צוות האוויר מקבלים את כל הנתונים הרלוונטיים על משקל החבילות, ויחד עם 'משלחי אפסניה' - מדריכי צניחה, מסדרים אותן במטוס בהתאם. 

לאחר כל הסידורים, הלוגיסטיקה ואינספור הנתונים הקטנים - זה קורה. המטוס באוויר בגובה נמוך מאוד, הטייס פותח את הדלתות האחוריות, ואנשי צוות המטוס משחררים את המטען. "בנקודת ההטלה כל הקסם מתרחש - חיבור בין אוויר לקרקע. יש שקט מוחלט - כולם בריכוז שיא. הכול צריך להיות בדיוק על המילימטר כדי שהכוח למטה יקבל את המטען במקום ובזמן", מתאר סא"ל מ'.

רגע ה"קסם": המטוס משחרר את החבילות מטה

במאמץ אחרון להצלחת המשימה, מותקנת על החבילות מערכת GPS שיודעת לכוון במידה את המצנח לנקודה שמזינים לה מבעוד מועד. הדבר מאפשר לספק את המטען לכוחות היבשה בצורה מדויקת שמפחיתה את רמת הסיכון למטוס.

"בחאן יונס לא הייתה אופציה לשנע ציוד בציר לוגיסטי, אז הצנחנו ללוחמים מהאוויר תחמושת, אוכל, סולר ומים", משחזר סא"ל ש', "זה סיפוק אדיר להיות בטיסה כזאת, ולדעת שיש כוח בקצה שקיבל אוכל ותחמושת להמשך הלחימה. כשנחתתי, עוד לא הספקתי להגיע לטייסת, וכבר מאו"ג 98 התקשר להודות לנו. זה הכי מרגש. בזכות החיבור העמוק בין הטייסת, אספקה בהיטס וזרוע היבשה, קורה הדבר המדהים הזה - ונותן תחושה שאי אפשר לתאר במילים".