"הם משאירים הכול בצד כדי לתרום למדינה - והמטרה שלנו היא לתת להם בחזרה"

אם תגיעו למחו"ה אלון, מהר מאוד תבינו שאתם נמצאים בבסיס הכי מגוון בצה"ל. נמצאים בו חיילים וחיילות מכל רחבי העולם, ששמו הכול בצד והגיעו במטרה אחת - לתרום למדינה. לכבוד יום ההערכה לעולים חדשים, שוחחנו עם מפקדת מגמת העברית שכמו חייליה, עלתה גם היא, והבנו איך מלמדים תרבות שלמה - באמצעות שפה?

18.04.24
אלה פלג, מערכת את"צ

תחת שעריו של מחו"ה אלון, עוברים מדי שנה מאות עולים חדשים, ויחד יוצרים פסיפס שמורכב מעשרות תרבויות ומדינות. חוץ מלימודי השפה, הם מסתגלים במשך שלושה חודשים לכללים אחרים ומוסכמויות חברתיות חדשות לגמרי, שלעיתים נבדלות שנות אור ממה שהכירו אי שם - בבית.

"במחזור אחד של קורס - את יכולה לשמוע יותר מ-20 שפות סביבך", פותחת מפקדת מגמת עברית במחו"ה אלון, רס"ן רונה, "התפקיד שלנו הוא למצוא את הדרך לגשר בין הפערים, ולמצוא את המשותף דווקא בעזרת המגוון שקיים פה. התרבות הישראלית היא מאוד נוכחת, והשפה היא כלי להבין אותה ולהתחבר אליה". 

איך עושים את זה? "אנחנו מלמדים עברית - בעברית", היא מחייכת, "יש אולפן אזרחי שמלווה אותנו, עם שיטות שמלמדות תחביר וכיצד לחבר מילים ופעלים, שבסופו של דבר - הופכים גם למשפטים ושיחות שלמות".

אבל זה לא נגמר פה. כפי שהיא מסבירה, גם לתרבות יש חלק משמעותי בלמידה: "הם מגיעים מכל העולם, אבל יודעים שכאן זה הבית שלהם - וזה הדבר שהכי מחבר אותם לשפה. אנחנו אוהבים להשתמש בשירים ישראליים וללמד אותם על ההיסטוריה של העם שלנו".

ומה אם היינו מספרים לכם שמי שמלמדת אותם 'ישראליות' מהי, הכירה בעצמה את המדינה מקרוב - רק בגיל 20? רס"ן רונה עלתה גם היא לארץ, בדיוק כמו החיילים עליהם היא מפקדת כיום. "גדלתי בגרמניה לאמא גרמנייה ואבא ישראלי", היא משתפת, "בבית תמיד שמו דגש על המסורת היהודית, ועוד מהילדות ידעתי שאני מגדירה את עצמי קודם כל כישראלית. הרגשתי אחריות לתרום מעצמי למדינה שאני כל-כך מחוברת אליה, וקיבלתי את ההחלטה להגיע לישראל ולהתגייס דרך גרעין 'צבר'".

אחרי ששירתה בתפקידי קצונה במערך הגנ"א, החליטה לעשות שינוי נוסף בחייה - וכך הגיעה לפקד על המגמה שעוזרת לעולים חדשים, כמו שהיא הייתה בעצמה לפני כמה שנים.

גם אתגרים נלווים לעבודה עם האוכלוסייה בקורס העברית; פעמים רבות מדובר בחיילים בודדים ממדינות שונות, חלקם מגיעים כבר עם תואר ומקצוע ומבוגרים מהמתגייס הממוצע, וחלקם לא מכירים אף חבר או קרוב משפחה שהיה בצבא בעצמו. 

"בזכות ההזדהות שלי איתם יש לי נקודת מבט קצת אחרת על הדברים", מסבירה רס"ן רונה, "הרבה מורכבויות שחיילים שלי עוברים - גם חוויתי בעצמי. בין אם מדובר בפן הכלכלי, ההבדל בין התרבויות או הקושי בלהיות בארץ לבד". 

ואכן, לכל חייל וחיילת בהכשרה יש מעטפת ת"ש שנותנת מענה בכל בעיה שעלולה לצוץ, ומלבד השיעורים הקבוצתיים, יש גם מפקדות פרטניות - שמעניקות תגבור לכל מי שקצת מתקשה או זקוק בכך.

ובמלחמה, כפי שמתארת מפקדת המגמה, הצורך בהבנת העברית רק עולה: "בגלל פערי השפה, היכולת שלהם לקבל מידע היא מוגבלת. החלטנו לעשות התאמות בהכשרה ולחבר את החיילים והחיילות לכל מה שקורה במדינה, ללמד אותם עברית גם דרך מור"קים ובעיקר - להעניק להם תחושת ודאות. הם נותנים מאה אחוז מעצמם, משאירים הכול בצד ובאים לתרום למדינה - והמטרה שלנו היא לתת להם בחזרה". 

"יש פה סגל גדול כדי שכולם יקבלו יחס אישי, במיוחד בתקופה כזו לא פשוטה. המפקדות פה רגישות מאוד", מציינת רס"ן רונה, "חוץ מכלים פרקטיים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר, הן נמצאות איתם בקשר גם בשירות הסדיר, וגם אחרי השחרור. הרבה פעמים מתקשרים להתייעץ איתן גם על האזרחות". 

 וכשהיא נשאלת על החיילים והחיילות שלה,  אי אפשר לפספס את החיוך בקולה: "כל אחד פה הוא עולם ומלואו. בכל פעם שהם מקבלים סיכה חדשה, דרגת קצונה או יוצאים לפיקוד, הם חוזרים לפה ואומרים שתמיד יזכרו את מחו"ה אלון. המקום הזה מלווה אותם לאורך כל החיים - ומבחינתי? אין משהו שמסכם את המשמעות שלו טוב יותר".