"לא ניתן לכוחות ללכת עם הראש בקיר - נשבור אותו לפני"

מימיה הראשונים כאגד שנוסד חודשים ספורים לפני מלחמת יום הכיפורים, בין הרוח הייחודית שהתעצבה לאורך השנים, דרך ההסבה הנוספת בשנת 2017 לכדי חטיבת אש ועד היום - 282 מלאת סיפורים. היום חוגגת החטיבה 50 שנה להיווסדה, ומוכיחה - מדוע הכול, בסופו של דבר, טמון באנשים

15.03.23
עלמה סברוב ועמית דוידוב, מערכת את"צ

"חטיבת האש 282 בנויה משלוש קומות - ואאחל שתמיד תישאר כך", מכריז אל"ם נמרוד ציבולסקי, מפקד החטיבה, "הקומה הראשונה - קומת העבר, מכילה בתוכה את מורשת החטיבה, לוחמיה לאורך השנים ואת המשפחות השכולות - 273 במספר. קומה זו אינה נועדה כדי להתרפק על העבר בערגה - אלא כדי להסתכל על העתיד". 

"הקומה השנייה היא קומת הווה - אני מאחל לעצמי ולכל החטיבה, לקום כל בוקר ולהיות הגרסה הכי טובה של עצמנו - ללמוד ולהשתפר מכל אימון או פעילות", ממשיך, "והקומה השלישית היא קומת העתיד - החטיבה גדולה יותר מכל אחד שמשרת בה. בעוד שנה ישב פה מח"ט אחר, מפקדות ומפקדים שונים ולוחמות ולוחמים חדשים - אבל יכול להיות שהמנגינה תישאר אותה מנגינה. אני מאחל לחטיבה שבעתיד תצליח לשמור על מנגינות אלו".

אבל על מה כל האיחולים? היום, חוגגת חטיבת האש 50 שנה להיווסדה. השלד הראשוני שלה כאגד אריטילרי נוסד זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים - המלחמה הקשה עיצבה אותה והטמיעה בה רוח ייחודית, שנושבת בכל אחד ואחת מחיילי החטיבה גם בימים אלו. אז לפני שמתחילים - מסע אחורה בזמן.

15.3.73 - כוחות הארטילריה היושבים ברמת הגולן כופפו לאגד אחוד. כחמישה חודשים לאחר מכן, ממונה אריה מזרחי למג"ד 405 - הגדוד הרוכב היחיד בצה"ל באותה התקופה שהיווה את הבסיס לחטיבת האש אותה אנחנו מכירים כיום.

הוא מגיע לשיחה עם קתמ"ר דאז (שבתפקידו יכהן בעוד מספר שנים) שמודיע לו שאין מה לפתח ציפיות: "הוא אומר לי שאני הולך להיות מג"ד רק עד אפריל, התוכנית כרגע היא לפרק את הגדוד ולהפוך אותו לכוח מילואים", והסיבה, מסביר אריה: "לא עומדת להיות מלחמה בעשר השנים הקרובות".

"בערב ראש השנה, כחודש לאחר שמונתי למג"ד, אני מכנס את כל הגדוד לשיחה. האוטובוסים כבר בחניה והלוחמים מחכים - הם כבר ידעו שהגדוד יפורק בקרוב והיו מתוסכלים מאוד", ממשיך, "אני לא יודע למה, אבל כל מה שאני מצליח להגיד להם זה: 'גדוד 405 לא יפורק, תהיה מלחמה'. פתאום - כוננות. האוטובוסים מסתובבים ונוסעים, והדבר היחידי שעובר לי בראש זה 'איך אני מכין את הגדוד הזה למלחמה?'

כארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה, הגדוד של אריה עולה לרמת הגולן. "אף אחד לא הבין את סדר הגודל של מה שמגיע. אנחנו זמן קצר אחרי ששת הימים - השאננות הייתה גדולה מאוד". הגדוד התכונן להצטרף לחטיבה 7 ככוח מסייע וביום שישי, 6 באוקטובר 1973, הגיע המח"ט לתדרך אותם לקבוצת פקודות.

"הוא הגיע ב-12 בצהריים והודיע כי בשש בערב תפרוץ מלחמה כוללת עם סוריה ומצרים", משחזר אריה, "אנחנו בהלם, אבל יודעים שיש לנו כמה שעות להיערך. לא עובר זמן רב ובשעה שתיים בצהריים נפתחו ארובות השמיים - 30 אלף פגזים נורו על כל רמת הגולן בבת אחת".

"מטוסים סורים חגים מעלינו ואנחנו נכנסים לתוך הנגמש"ים", הוא מצייר במילים את המראות, "אתה מסתכל למעלה, רואה את הטייסים האמיצים שלנו נכנסים לשטח הסורי ומיד כל מטוס הופך ללפיד בוער".

גדוד 405 בפיקודו של אריה לחם ברמת הגולן והשיא הגיע בקרב על עמק הבכא - שהיווה אבן דרך במורשת החטיבה.

"חיל התותחנים היה במעמד של 'שפחה חרופה' לפני מלחמת יום הכיפורים, עד שעלה למעמד של 'מלכת הקרב'", מציין בגאווה אריה, "ביום הבלימה, כל מרכז ודרום רמת הגולן כבר נכבשו ע"י הסורים, כמעט עד הכנרת. המקום היחידי שהם עוד לא הגיעו אליו היה המקום בו ישב הגדוד - עמק הבכא".

"הסורים מבינים שעל מנת לחתוך את אצבע הגליל ולהגיע להישג מרכזי, הם חייבים להגיע אלינו, ולכן פתחו בהתקפה - מסוקים, קומנדו ו-170 טנקים סורים מתקדמים לעברנו"

"אנחנו כוח קטן בהרבה מהם, אבל מפקד החטיבה דאז, יאנוש, אומר לי: 'אני רוצה ברד'. גדודי המילואים מגיעים לתגבור, אני מוריד להם הוראה והם מתפקסים. כך, שישה גדודי ארטילריה יורים אש תופת על האויב - עד שניצחנו".

בסיום המלחמה, צמרת הביטחון הישראלית הבינה שלמרות כוח האש המצומצם של האגד, הוא הצליח להכריע כמה קרבות לאורך המלחמה. "יום כיפור היא זו שצרבה בחטיבה את הדנ"א והאופי הייחודי לנו - חטיבה ששומרת על מורשות הקרב וגיבוריה, שמשתתפת מאז בכל המלחמות וכמו כן גם במבצעי ישראל", מציין אל"ם ציבולסקי, מח"ט 282 הנוכחי.

החטיבה בנתה את עצמה מחדש בתקופה שבין יום הכיפורים למלחמת שלום הגליל - בה יישמה את הלקחים מיום כיפור והוכיחה את יכולתיה לכלל הצבא. החטיבה עברה שינוי מרכזי בשנית בשנת 2017, כשהגדרתה השתנתה מאגד ארטילרי לחטיבת אש - ולא, לא לחטיבת תותחנים. למה? מסיבה פשוטה - החטיבה אינה מחזיקה רק בתותחים, אלא במספר אמצעי אש שונים ומגוונים.

"חטיבה 282 מונה ארבעה גדודי תומת"ים - שניים סדירים ("קרן" ו"נמר") ושני גדודי מילואים. בנוסף היא מונה גדוד MLRS ("הרעם"), הגדוד הרקטי היחיד הסדיר בצה"ל, וגדוד איכון המחזיק במכמ"ים וביכולות מטאורולוגיות", מסביר המח"ט על החטיבה היום, "אנחנו דוגלים בשילוב נשים לוחמות בגדודים באופן שווה לחלוטין, מתוך תפיסה שככל שיהיו יותר כתפיים מתחת לאלונקה, המשא יהיה קל יותר. מדובר בלוחמות ומפקדות מעולות, המביאות שלם גדול יותר לחטיבה".

המעבר לחטיבת אש אינו רק משינוי השם באופן סמלי. "אנחנו רואים את המלחמה הבאה כקרב רב מימדי, רב חיילי ורב זרועי; אחד שנע בקצב מהיר ומבצעי אחיד. לכן, בהחלטתו של קתמ"ר, תא"ל נרי הורוביץ, יצרנו פיקוד אחוד ששולט על כל האש - האווירית, היבשתית והימית. תפקידנו לסנכן את כל מערכת האש לכדי פעולה אחת", מפרט המח"ט.

"חשוב לציין - הדבר אמנם נראה טכנולוגי ומתקדם, והוא אכן כזה, אך בחיל אנו דורשים מהלוחמים והלוחמות שלנו חשיבה משמעותית בהפעלת המערכות הטכנולוגיות", מדגיש המח"ט, "קצב האש הוא בסוף כקצב האדם - אם לוחם יתעורר לאט, הפגז ייצא באיחור. אש יבשתית היא האנשים שמאחוריה - שעובדים קשה ונמצאים תחת סכנת חיים. הם אינם נשכחים מאחור - אנחנו מעריכים כל אחד ואחת ושמים דגש גדול על הפרט".

"יש תחתיי מגד"ים, מ"פים, מפקדות ומפקדים מעולים, ואני סומך עליהם", משתף אל"ם ציבולסקי, "אני מסביר להם מה אני מצפה וכל הזמן מעודד מצוינות - צריך שמישהו יראה וישים לב להצלחה שלך. זה משהו שמנחה אותי לאורך שנותיי כמפקד.

"אני דורש ללמוד מכשלונות ומהצלחות גם יחד, כפי שלמדו אחרי מלחמת יום הכיפורים", ממשיך, "עובדה שבשלום הגליל ההצלחה הייתה גדולה. כאיחול אחרון, ואולי הכי חשוב - אני מאחל שהחטיבה שתמשיך להוות מגדלור למצוינות ומקום שאנשים גאים ונרגשים לשרת בו, שתמשיך לעמוד באתגרים המבצעיים ולזכור מה התכלית והייעוד שלנו - להגן ולנצח את האויב". 

"אי שם לפני שנים רבות טבעתי סיסמה בחיל התותחנים", מצטרף אליו אריה, "אנחנו לא ניתן לכוחות המתמרנים ללכת עם הראש בקיר על מנת לנצח - אנחנו נשבור את הקיר לפני שהם יגיעו אליו. כך תובטח הצלחה בשדה הקרב והגנה על מדינת ישראל".