המסע של מפקד סיירת כסיף
בין המבצעים החשאיים, הפעילות המבצעית ברצועת עזה והפיקוד על לוחמים בתקופה שבה גם ביתו של סרן א׳ הפך לחלק מסיפור המלחמה, הוא משאיר אחריו סיירת שעברה שינוי מהותי. רגע לפני שהוא פושט את המדים, הוא חוזר אל הדרך שעבר, האנשים שפגש והחותם שהוא מקווה שהשאיר
10.11.26
0
יש אנשים שעבורם הים הוא הרבה יותר ממקום עבודה. הוא הבית, הוא השגרה, הוא האתגר והוא המקום שבו הם לומדים להכיר את עצמם. עבור סרן א׳, מקיבוץ ראש הנקרה, הים היה חלק מהחיים עוד הרבה לפני שהפך לקצין בזרוע הים. כילד שגדל בקיבוץ הסמוך לגבול לבנון, הוא היה רואה את ספינות הדבורה מסיירות מול חופי הבית, ונחשף לעולם הימי דרך חבריו של אביו ששירתו כחובלים. כבר אז ידע שזה הכיוון שאליו הוא רוצה להגיע.
לדבריו, ״הרבה חברים של אבא שלי היו חובלים, אז נחשפתי לזה מגיל קטן ותמיד רציתי להיות חובל״, הוא מספר. ״מה שדיבר אליי בעולם הזה היה השילוב של הקצונה, הפיקוד על ספינה, העשייה המבצעית והים, שאני מאוד אוהב. זה מרגיש שאתה משלב את כל הדברים שאתה אוהב במקום אחד״.
את דרכו בזרוע הים החל בקורס חובלים בדיוק כמו שחלם, ובהמשך שירת באח"י חרב, שם שימש כסגן קצין מחלקה. לאחר מכן הגיע לפלגה 916 בבסיס אשדוד, שם היה כסגן מפקד דבורה ובהמשך מפקד כלי השיט. דווקא תקופת הפיקוד על כלי הבט״ש, לדבריו, הייתה אחת התחנות המשמעותיות ביותר בעיצובו כמפקד.
״בתור מפקד ספינה יש לך 12 לוחמים, ואתה כמו אבא ואמא שלהם. אתה הכל בשבילם. אין עוד קצינים ואין עוד מפקדים חוץ ממך. אתה היד הרכה וגם היד הקשה, אתה זה שדואג להם, הכול עובר דרכך״, הוא מספר.
אבל אז הגיעה המלחמה, והמציאות המוכרת השתנתה מן היסוד. ״המשימה השתנתה בתכלית״, הוא מסביר. "אם בעבר המשימה של מפקד ספינה הייתה לדעת לאכוף את הסגר בצורה הטובה ביותר, היום נדרש ממנו לנהל שיתוף פעולה ברמה מאוד גבוהה עם הכוחות הקרקעיים. העבודה עם החי"רניקים הפכה להיות נדבך משמעותי מאוד בעשייה שלנו״.
הספינות הפכו לשותפות בפעילות המבצעית של הכוחות הפועלים ברצועה, וסייעו להם באמצעות יכולות התצפית והאש הימיות. שיתוף הפעולה דרש מהלוחמים לא רק מקצועיות, אלא גם היכרות עמוקה עם הכוחות שאיתם הם פועלים, הבנת צורכיהם ויכולת לפעול יחד לאורך זמן.
בין המשימות המורכבות שבהן השתתף היה גם מבצע ארנון, שבמסגרתו חולצו ארבעת החטופים. ספינתו הייתה חלק מהכוח שהשתתף במבצע. הוא משחזר, "אחרי המבצע הערתי את אנשי הצוות ואמרתי להם: ׳אתם טובים, לוחמים׳. זה היה משהו סופר-צוותי. ההשתתפות שלנו באה לידי ביטוי בתצפית ובסיוע לכוחות. אלה רגעים שאתה מסתכל עליהם בדיעבד ואומר לעצמך וואו, איזה דבר מטורף זכינו לעשות״.
״אין סיכוי שמישהו מעלה על דעתו את כל הדברים שהפלגה עושה״, הוא אומר. ״יש לנו משימות חשאיות, עבודה צמודה עם כוחות החי"ר, אכיפת סגר, פעילות ביטחון שוטף ומבצעים מיוחדים. אתה מוצא את עצמך בכל פעם בסיטואציה אחרת לגמרי. יש כל כך הרבה דברים שאנחנו עושים״.
בהמשך הדרך עבר סרן א׳ לפקד על הסיירת כסיף - אחת מארבע הסיירת של פלגה 916. המעבר מפיקוד על ספינה לפיקוד על סיירת שלמה דרש ממנו לשנות את נקודת המבט הפיקודית שלו. במהלך תפקידו פעל לקידום תהליכים בתחומי אמצעי הלחימה, התקשוב והציוד המבצעי של הספינות, לצד תהליכים רחבים יותר בזירה.
אחד המהלכים המשמעותיים שהוביל היה שילובם של בני ישיבות במסלול השירות בפלגה ובזרוע הים, לאחר שהתהליך הופסק שנים קודם לכן.
״זה תהליך שהתחלתי ביחד עם הפלגה. הוא הודח לפני כעשר שנים, והצלחנו להחזיר אותו. היום יש לוחמים בני ישיבות שמשתלבים בפלגה. זה משהו שאני יודע להגיד שהובלתי, וזה משמעותי בעיניי, זו אחת הסיבות שבגללן אני שמח שהגעתי לכאן״, הוא מספר.
אחד הדברים שהוא מתגאה בהם במיוחד הוא המרקם האנושי שנוצר בספינות ובפלגה. צוותי הדבורה מורכבים מאנשים שהגיעו מרקעים שונים לחלוטין עולים חדשים, בני ישיבות, ערבים, חילונים, קיבוצניקים ועירוניים. כולם נפגשים על סיפון אחד, מתמודדים עם אותן משימות ונדרשים לסמוך זה על זה.
אך בזמן שסרן א׳ נדרש להחזיק את הצוותים שלו יחד, גם חייו האישיים עברו טלטלה. "בזמן המלחמה, גם המשפחה שלי פונתה מהבית שלנו בראש הנקרה. עברנו, התפזרנו, וכל אחד היה במקום אחר. במקביל סגרנו הרבה מאוד בים והמשכנו לבצע את המשימות שלנו. זה לא פשוט לדעת שהבית שלך, המקום שבו גדלת, הוא מקום שאתה לא יכול להיות בו״.
הוא ומשפחתו היו מפונים כשנה וחצי וכיום הם שבו לביתם בגבול הצפון , ״בעבורי זו סגירת מעגל, לסיים את השירות הצבאי ובמקביל לחזור לבית שלי אחרי תקופה כל כך ארוכה״.
כששואלים את סרן א׳ אם הוא מרגיש שמיצה את השירות, התשובה שלו ברורה. "אני מרגיש שהיה לי את השירות הכי מטורף שיכולתי לאחל לעצמי. התפקידים שעשיתי לאורך הדרך היו, לדעתי, התפקידים הכי טובים שיכולתי לקבל. להיות מפקד ספינה בפלגת 916 באשדוד, במיוחד בתקופת מלחמה, עם כל הפעילות המבצעית, היה משהו יוצא דופן״.
הוא מסכם בתחושת סיפוק גם מהאנשים שפיקד עליהם וגם מהתהליכים שהצליח לקדם. "אני מרגיש שהצלחתי לעשות את מה שרציתי לפתח מפקדי ספינות חזקים מאוד ולבנות סיירת של לוחמים חזקים, מקצועיים ומחוברים למשימה. אני מרגיש שהשארתי חותם משמעותי״.
בסופו של דבר, לצד כל המבצעים והמשימות, המורשת המשמעותית ביותר של מפקד היא האנשים שהוא משאיר אחריו. ואצל סרן א׳ נראה שזה בדיוק הסיפור.
