התאומים שלא עוצרים לרגע

תספרו לי קצת על האחריות שלכם בתוך מפקדי כלים

סמ״ר א׳, צ׳יף ספינה מסוג דבורה בפלגה, משתף: ״לא קל אבל מרגיש טוב, לפעמים אתה עובד עד 4-5 שעות בוקר בשביל להחזיר את הספינה לפעילות, ואז שעה לאחר מכן אתה כבר יוצא לים. העייפות אנושית, אבל אתה יודע שבסופו של דבר הספינה יצאה לים והמשימה בוצעה, וזה אושר שאין כמוהו״, סיפר לנו.

אחיו התאום, סמל א׳, סגן צ׳יף ספינה בפלגה, אמר: " זה להיות הסגן של המפקד בפועל, לפקד על 12 אנשי צוות, ימאים ומכונאים כאחד, ולנהל את הלו״ז של הספינה, לתת את הגב למפקד בזמן שהוא ישן כשאנחנו תופסים משמרת בים. אנחנו פועלים בתור גוף אחד כדי להצליח בכלל המשימות השונות, ועושים הכל כדי לעמוד בהם בהצלחה״.

ספרו לי על הרגע שבו החלטתם שאתם רוצה להיות בתפקיד פיקודי? 

הצ'יף דיבר על הסיבות שבעקבותן יצא לקורס: ״החלטתי לצאת לקורס בגלל גם מאוד רציתי להתקדם ולא להישאר במקום, אבל הסגנים הקודמים שלי מאוד הכווינו אותי לשם, ומאוד רציתי להיות במקום שלהם ולהיות כמוהם ולכוון אפילו להרבה רחוק מהם אני מאמין שאיפה שאתה נמצא, אתה צריך להיות הכי טוב שיש, ובתפקיד שלי צריך לתפקד ולעשות הכל בצורה הטובה ביותר.״

באותו זמן הצ׳יף, שמע שאחיו יצא בעצמו לקורס פיקודי, והחליט לחתור לשם גם: ״כשהגעתי לפלגה, רציתי לבוא ולהיות בתפקיד פיקודי כלשהו. זה בא בעקבות ההחלטה של אחי התאום שיצא באותו זמן לקורס סגנים. החיים חיברו בינינו גם בשירות הצבאי, נתנו לנו המון כלים וגם חיברנו בינינו עוד יותר בתור אחים תאומים״.

איך הדרכים שלכם הצטלבו? 

צ'יף א', אמר: ״אני התגייסתי חצי שנה לפניו אחי, ונכנסתי לתפקיד. שנינו שובצנו באשדוד, ובמקרה הגענו לשרת ביחד״. כבר מתחילת השירות ידעתי שאני רוצה לצאת לתפקיד פיקודי, ולא ידעתי מה בדיוק הוא יהיה״, המשיך אחיו התאום. ״בעקבות זה שאחי יצא לקורס סגני צ'יף, נוצר אצלי הרצון גם לצאת, ואין שמח ממני שעשיתי את זה בסופו של דבר. הקורס נתן לי כלים שאמשיך איתם בחיים האזרחים.״

איך משלבים בין הרצון לנהל את החבר'ה בספינה, לבין שמירה על החיבור ביניכם? 

״זה תלוי מאיזה ספינה אתה מגיע, אם הכרת את האנשים ואם לא הכרת את האנשים, אז זה קל יותר, כי אם הם מכירים אותך, אז אתה יכול לבוא גם בתור חבר וגם בתור מפקד. ההבנה שיש בספינות סגן צ'יף שזה כמו מפקד, משלבים את הבין אישי לתפקיד״.

מה הרגע שהכי זכור לכם עד כה מהשירות?

א׳ מספר על הקורס: ״סיום קורס צ'יף, הייתי מצטיין קורס צ'יף בסופו,  והרגיש לי שאחרי העבודה הרבה שהשקענו, רציתי להצטיין. אחרי העבודה של 4-5 חודשים, זה באמת קרה ואני שמח על זה״.

״עוד רגע זכור מהשירות, היה כשהייתי למעלה בגשר עם אחד החיילים, ודיברנו, והוא התחיל לשתף אותי בדברים שלא קשורים לצבא, דברים שקרו לו במשפחה, דברים כואבים ואישיים. הוא בא ופתח את הדברים שעוברים עליו וברגע הזה הבנתי שמה שאנחנו עושים פה, זה מעבר לפיקוד טכני, אלא גם אישי.״

עצות שהייתם נותנים למלש״ב שעומד להתגייס לזרוע הים?

״דבר ראשון זה כמובן לא לפחד ממים, כי רוב ההכשרה זה לבוא להיכנס למים בשעות לא שעות, התמודדות עם קור וכו', אז לבוא מוכן לדברים האלה. ההכשרה יחסית קשה, עם הרבה דגש על החום המנטלי והפיזי וגם להתכונן ללימודים ולעבודה, כי ביחס לשאר החילות, אתה יכול לצאת עם מקצוע ועם דברים אחרים שאתה כל היום לומד. כל יום אתה בא ולומד.״

א', סגן צ'יף, סיפר: ״אני רוצה שהם יבינו שבאמת הכל אפשרי, ותמיד לשאוף להיות הכי טוב שאפשר, ושאפשר לקחת משהו שאולי נראה מאתגר ולא קל בהתחלה למשהו מלמד ומחזק, אני מודה על כל רגע פה. שידעו לקחת רגע ולא לשפוט את הדברים מההתחלה אם לא נראים לפי דעתם, תמיד לראות את החצי כוס המלאה, לרצות לדעת ולשאוף להבין.״

אתם מרגישים שהשירות שינה אתכם בתור אנשים?

צ׳יף א' מספר בנחרצות: ״זה המקום הכי טוב שיכולתי לבקש. אני חושב שמתחילת השירות הייתי בן אדם טיפה יותר ותרן, ופחות עומד על שלי״.

א' המשיך: ״עם הזמן הרצון והידיעה שאם אני לא אילחם על דברים שלי, לא יקרה שום דבר, אז צריך לבוא ולתת את המילה שלך ולהכניס בכל דבר את ההקשר שלך, תמיד לבוא להיות בתנועה ובשינוי. זה משהו שלמדתי עם השירות ושתמיד יש מקום לשנות, את מה שמפריע לנו ולשפר אותו.״

תספרו לי מה למדתם אחד על השני במשך הזמן הזה

סגן צ׳יף א׳ מספר: ״יש לך עוד מישהו שאיתך ונותן לך גב, זה מחבר ביניכם. זה מישהו מהבית שהגיע למקום שהפך לבית שני״. אחיו התאום מתייחס לנקודה נוספת וחשובה לא פחות: ״זה פתאום לראות אחד את השני במצבי לחץ או לראות אחד את השני בתפקיד פיקוד. גם כשאני חשבתי שאני יודע עליו הכול, פתאום אתה מגלה שבעצם לא ידעת כלום.״

בסוף הם מסכמים יחד ואומרים: ״אני מודה ומעריך שיצא לי לשרת עם אחי התאום״, ״השירות שלנו לא היה נראה אותו דבר אם לא היה לנו אחד את השני״.