כך נראו השעות הגורליות של שיתוף הפעולה בין העורף הרפואי לבה״ד זרוע הים

ביוני האחרון, בשעה שלוש לפנות בוקר, נשמעה אזעקה ברחבי הארץ – וברקע התקיפות ההיסטוריות באיראן שפתחו את מבצע ״עם כלביא״. האזרחים במדינה הבינו את גודל האירוע – והחלו היערכויות לתגובה אפשרית מצד איראן.

בבתי החולים, נדרשו תוך שעות להוציא לפועל את אחד מתרחישי החירום המורכבים ביותר – פינוי מחלקות מאוישות מהקומות  העליוניות אל אזורים תת-קרקעיים מוגנים. מדובר בפעולה שזמן הביצוע המוקצב לה עומד על כ72 שעות. באותו יום - לא היה רגע דל - היה על בית החולים לבצע את המשימה באופן מיידי.

באותו הלילה, רס”ל א׳, מפקד מגמת השטה בקורס לוחמי הבט"ש, קיבל טלפון ממפקד האג"ם. הוא היה בכוננות – ובלי לחשוב פעמיים, הוקפץ עם כל חניכיו. “מיד אחרי האזעקה התקשרו אליי. תוך דקות כבר ארזנו ציוד ויצאנו לדרך”, הוא מספר. “הגענו לבית החולים, ומאותו רגע פשוט התחלנו לעבוד – בלי הפסקה. משעה ארבע לפנות בוקר ועד שישי בצהריים”.

רס”ל א׳, התגייס בנובמבר 2021 לקורס דבורן ובסופו השתבץ בפלגה 916 בבסיס אשדוד , כיום רס"ל א נמצא בשירות קבע והוא מפקד מגמת השטה . הוא פיקד על המבצע כולו בשטח יחד עם חיילי קורס דבורן 20. “זו הייתה עבודה פיזית קשה, אבל בעיקר נפשית – לראות חולים, ילדים, מבוגרים, להבין שכל דקה היא קריטית. עבדנו ברגישות, במקצועיות ובעיקר כצוות. התחושה הייתה של שליחות”.

בהמשך הבוקר הצטרפו גם לוחמים בעיצומה של הכשרה ביחידת ילת”ם, ויחד – הצליחו להשלים את כל תהליך הפינוי המורכב בתוך 15 שעות בלבד.

הכתף ההנדסית של המבצע הגיעה מרב-סרן ס׳, המפל”ג הטכני של בה״ד זרוע הים. הוא נשוי לאחות בחדר מיון – כך שעבורו היה חיבור אישי לאירוע. “כבר ב-7 באוקטובר, כשפרצה המלחמה,  נקראתי על ידי מפקד הבה״ד לבדוק איך אנחנו יכולים לעזור לבית החולים רמב״ם”, הוא מספר. “אז הצלחנו, יחד עם כלל הבה״ד, להעביר את בית החולים לתת קרקע בתוך 15 שעות. הפעם, כשהאירועים חזרו, פשוט כולם הגיעו – בלי לחכות להוראות”.

למעלה מ-300 חניכים, מפקדים, מדריכים, לוחמים ומדריכות מכל ההכשרות – פלגות בט״ש, סטיל, החוף ועוד – התייצבו בבית החולים. “מה שמדהים היה לראות זה שלא היה צורך להוציא פקודה. פשוט כולם ידעו שזה התפקיד שלהם – ושהם הולכים לעשות אותו הכי טוב שאפשר”, מספר ס׳. “כשאין לחניכים דרך לתרום בלחימה עצמה, הם תורמים בכל דרך אחרת – ונותנים את הלב. זה היה מרגש בטירוף”.

רס"ל א' מסכם : “החניכים הרגישו תחושת משמעות חזקה . זה היה רגע שכולם הבינו בו את הערך של מה שהם עושים. אף אחד לא התבטל, כולם היו שותפים למשהו גדול באמת”.