עלינו על סירת גומי כדי להבין למה "זה שלב קריטי" בקורס חובלים

המרכז הימי בחדרה נצבע ירוק זית כשכל הצוערים והצוערות הסתובבו בין עמדה לעמדה והכינו את הס"גים (סירות גומי) לקראת המסע המסכם שלהם. אחת בדקה את מפלס השמן, השני שינן שוב את הנ"צ, ואחרים סידרו את החטיפים והמים. 

אולי תתקשו להבחין בין הסגל לחיילים, שכן את ההפלגה הזאת ארגנו הצוערים מרמת הכריך של קיבוץ עינת ועד למסלול ההפלגה כולו. "זו הפעם הראשונה בקורס החובלים, שהחניכים בעצמם מארגנים פעילות לבדם", מספר סרן א', סגן מפקד שלב הימ"פ של מחזור חובלים 155, "ממפקד הפלגה, עד לאחראי כשירות כלי השיט והב"ם, וגם ברמת הס"גים עצמם, לכל צוות יש מפקד סירה ומנווט". 

ואותה הפעילות אינה אקראית כמובן, אלא חלק מהימ"פ (ימאות ופיקוד), שהוא השלב הבסיסי ביותר בהכשרת החובלים. על כן, במהלך שלושת החודשים הללו הם מתעסקים בעיקר במיומנויות האלמנטריות ביותר בתחום. "זה שלב קריטי", קובע ומדגיש סרן א', "אלו כישורים שעל גבם תיבנה הזהות הפיקודית והמקצועית שלהם לשנים הבאות".

ומעבר ליכולות המנטליות, יש משמעות נוספת: "אנחנו מבצעים הפלגות על סירות שונות - החל מסירות מפרש, ועד לגומי עם מנוע. יש להן יתרון בזכות גודלן, הן מספיק קטנות, כדי להגיע לטווחים מאוד קצרים מהאובייקט אליו הן שטות".

"אנחנו יוצאים איתן למסעות ארוכים, כשהשיא הוא ההפלגה הזאת", מסביר הסמשל"ב, "מדובר בארבעה ימים של הפלגה מתמשכת, של כ-250 ק"מ על גבי הכלים הקטנים, כאשר רק בלילות עולים לחוף. ההפלגה מחזקת את יכולת העמידות שלהם, החוסן, וגם מקפיצה כמובן את הרמה המקצועית".

ביום הראשון להפלגה, יצאו מנמל אשדוד דרומה ונכנסו לקו החוף של רצועת עזה. "שם, חברנו לשתי דבורות מפלגת הבט"ש 916, בזמן שהן תקפו איתור ברצועה", חושף סרן א', "הצוערים ממש נדהמו, חלקם לא הבינו בזמן אמת את גודל האירוע. זה רק מראה לנו כמה חשובה הנוכחות של זרוע הים בלחימה".  

ביום השני המשיכו צפונה, ובמהלכו חברו לאימון מרחבי של סטי"ל. "הצפנו ונכנסנו לנמל יפו, מרינת תל אביב ולמרינה בהרצליה", הוא מוסיף, "את היום סיימנו במרכז הימי בחדרה, שהיווה נקודת יציאה בבוקר לאחר מכן". 

היום השלישי כבר סימן כיוון חדש: חיפה. כאן הצטרפתי אליהם גם אני. במעלה הדרך חברנו לסטי"ל, שביצע מטווח,לאחר מכן מפגש עם דבורה עליה עלו מספר צוערים, ומשם לאסדת הגז לוויתן. בעודנו חוזרים למסלול חזרה מהמתקן, הבחנתי בגבעה שחורה קטנה שמציצה מעל פני המים באופק. כשהתקרבנו, כבר זיהיתי שמולי ניצבת צוללת. 

ביום האחרון נפרדו מחיפה לכיוון ראש הנקרה. "בעזרת סירות הגומי", משחזר סרן א', "נכנסנו ממש לתוך הנקרות - דבר שניתן לעשות רק איתן". לבסוף שבו צוערי מחזור 155 ומפקדיהם לבה"ד זרוע הים, שם נערך טקס סיום השלב, במסגרתו הגיעו בסירות לאזור העגינה והתקבלו על ידי המשפחות. 

"זה אירוע מכונן עבורם, אני עד היום זוכר את ההפלגה שלי", מתרגש הסמשל"ב, "מעבר לחוויה המשמעותית הזאת להפליג ככה לאורך כל קו החוף, זו גם מעין הצהרת יכולות שלהם. זו פעם ראשונה שהם מבצעים תרגיל בסדר גודל כזה - לבד. הם רואים איך הדברים מתנהלים בעיניים, זה מאוד קריטי לתחושת העצמאות". 

"המסע הזה הוא כמו מין חותמת. צריך לזכור שזה לא נגמר בהפלגה הזאת, ויש להם עוד דרך ארוכה, ועדיין כיף לראות שהם יוצאים אליה ככה".