מאחורי הקלעים של קורס צוללן

הם לא שועטים בשטח פתוח, לא מצולמים בכותרות העיתונים, אך עיניים רבות נשענות עליהם ועל הדיוק המוחלט שבו הם פועלים. במשך 14 חודשים הם עברו מסע שהתחיל באימונים מעל פני המים והמשיך אל עומק הים. עכשיו, רגע לפני קו הסיום, הם עוצרים להביט אחורה ולספר על הקורס שעיצב אותם.

"החלק הראשון של הקורס אורך כחצי שנה ונקרא שלב הבסיסי, שהוא גם השלב הממיין של הקורס", מסביר סמל נ’. מדובר בשלב מאתגר במיוחד מכל הבחינות: פיזית, מנטלית ושכלית. "סוגרים המון שבתות, והאינטנסיביות החברתית מתעצמת", הוא מוסיף. בשלב זה יש לא מעט הדחות, כשהמטרה המרכזית היא לבחון מי מתאים להמשיך. לקראת סיום השלב, החניכים מחולקים למגמות בהתאם ליכולות ולתכונות האישיות. "עוברים הרבה במהלך הקורס, נבחנים כל הזמן, מתרגלים ובעיקר נמצאים כל היום אחד עם השני".

ההתמודדות עם הלחץ הנפשי והפיזי במהלך הקורס אינה פשוטה. "זו אולי קלישאה עתיקה, אך האנשים פה הם מה שמחזק אותך, הם אלה שנותנים לך את הכוח להמשיך", משתף סמל מ’. מאחר שמדובר בתקופה שבה כמעט אין קשר עם הבית, התמיכה ההדדית בתוך הקורס הופכת לקריטית. "זו חצי שנה מאוד אינטנסיבית, שכל מה שמחזיק זה האנשים שאיתך, ורק הם יודעים מה אתה חווה", הוא מסביר. כך נוצרת מעין קבוצה סגורה ואינטימית, שבה היחידים שמבינים אותך באמת - הם אלו שחווים איתך את הדרך.

אני שואלת אותם על רגע שאי אפשר לשכוח, משהו שילך איתם לעוד הרבה שנים. אי אפשר שלא להבחין בחיוכים שעולים להם על הפנים, כאילו עלה להם איזה רגע שהם שומרים בלב, משהו שרק את שהיה שם יוכל להבין. ואז פתאום זה מתפרץ: "מבחינתי זה לגמרי הסדרת ים שלנו, וספציפית הטילוף", מספר סמל א’, והאחרים פורצים בצחוק. מאחורי הצחוק הזה מסתתר רגע שמסביר המון על רוח הקורס: "הקורס הוא נורא קבוצתי וחברתי, אתה לא אינדיבידואל - אתה חייב להיות קבוצתי ואמין", מסביר סמל א’.

״הטילוף הוא מעין תרגיל שבו כולם מחזיקים ידיים, מטלפים ביחד, אתה שוכב על הגב ודוחף ברגליים. חייבים להצליח, אסור לנוח - אין ברירה". ההצלחה האישית לא קיימת בלי הקבוצה. "אם מישהו לא נותן את כולו - זה פוגע בכולם". אלו הרגעים שנשארים איתך, שמלמדים אותך כמה עבודת צוות, תקשורת ואחווה, הם דברים שבלעדיהם, לא תוכל לעבור את הקורס.

אחד הדברים שהכי בולטים בסיפוריהם הוא האופן שבו הקורס גורם ללוחמים להכיר את עצמם - לא רק ברמה הפיזית או השכלית, אלא גם ברמה המנטלית. "הקורס מאתגר אותך בהרבה מובנים", מספר סמל נ’, "הוא בעיקר נותן לך תחושת מסוגלות בכל אחד מהצירים שאתה פועל בהם". סמל א’ מוסיף: "הבנתי הרבה על איך אני פועל בתוך קבוצה. ידעתי מה החוזקות והחולשות שלי כיחיד, אבל הקורס עזר לי להבין את המקום שלי בצוות - מתי אני זה שתורם ומתי אני צריך לבקש עזרה".

ומה קורה כשהם פותחים את הסלולריים לאחר זמן רב שלא היו בשימוש? שם כבר מחכה הצפה, לא של מים, אלא של הודעות. "בהפלגות של יום אחד מחכות לך בערך 30-60 הודעות", הם מסבירים. "ככל שמספר הימים של ההפלגה עולה - ככה יש הרבה יותר הודעות ושיחות שלא נענו".

את היציאה הראשונה לים אי אפשר לשכוח, כך מספר סמל נ’: "הכול היה חדש, הרגשתי מבולבל. אחרי הרבה לימודים בתיאוריה, פתאום לראות את הצוות פועל באמת, זה רגע שלא שוכחים". סמל א’ מצטרף לתחושות של חברו לצוות: "הייתי לחוץ, רציתי לבדוק אם אני יכול לחיות במציאות הזו, אם זה באמת בשבילי. הסתכלתי על העמדה שאני מיועד אליה והבנתי כמה עוד יש לי ללמוד, וכמה אני כבר לא יכול לחכות להתחיל את השירות ביחידה". למרות החששות, עם הזמן הגיעה גם תחושת המסוגלות וידיעה ברורה שהם במקום הנכון.

עכשיו, כשהם ניצבים על סף סיום הקורס, אפשר כבר להסתכל לאחור בגאווה. "הקורס הזה דורש ממך הכול: יכולות פיזיות, מנטליות, חברתיות ולימודיות", הם מספרים. "אבל הקורס גם נותן לך בחזרה את כל מה שאתה מסוגל להיות, אפילו את מה שלא ידעת שקיים בך". בעוד רגע יענדו עליהם את הסיכה, יעמדו במסדר הסיום, וישובצו לצוללות הלוחמות שבקצה המבצעי והרחוק ביותר של זרוע הים. אבל בשבילם זה הרבה יותר מסמל או תפקיד. זה רגע של הגשמה, של שייכות ושל ידיעה שעמדו באחד האתגרים המורכבים והמשמעותיים ביותר שיש לצה"ל להציע.