מנהיגות, רעות וגבורת נפש: לזכר לוחמי הים

"אלי לא היה רק לוחם עוצמתי – הוא היה סמל לאומץ בלתי מתפשר" – לזכרו של סא"ל אלי גינסברג

הקשר בין סא"ל ע' לסא"ל אלי גינסברג החל כאשר אלי שימש מפקדו של סגן-אלוף ע' בקורס מפקדי צה"ל. "היינו בקשר רציף – בתחילה כפקוד ומפקד, ובהמשך כחברים לנשק", מספר סא"ל ע', שלחם לצידו של אלי ז״ל, כיום הוא ראש ענף במחלקת מבצעים. ״אלי היה מפקד עוצמתי, אך ידע לשלב את כוחו עם רגש. כל מי שפגש אותו, ראה מיד לוחם חזק, ויחד עם זאת הבחין גם באופי המיוחד שלו, שהיו בו המון רגש וחום אנושי".

ב-7 באוקטובר 2023, בעודו בחופשת שחרור, נודע גינסברג על מתקפת המחבלים על יישובי הדרום. מבלי להסס, הוא היה בין הראשונים לצאת לעוטף עזה ולהילחם במחבלים הפלסטינים של חמאס בקרב על מוצב סופה. שעות לאחר מכן הוא נפל בעת שניסה לעצור את הטבח בבארי. כיומיים לאחר מכן, במהלך משימה באזור קיבוץ עלומים, נודע לסא"ל ע' על נפילתו של אלי. "לא יכולתי להאמין. בעיניי, אלי היה נצחי", הוא משתף. "היו כל כך הרבה סיטואציות מבצעיות שחווינו יחד – נלחמנו כתף אל כתף, וראיתי את השליטה שלו, את החדות, את היכולת להיות שם בשביל אחרים ולהנהיג את הפקודים שלו. כל המכלול הזה לא מתכנס למשפט הפשוט 'אלי נהרג'".

אלי היה מפקד מוערך, בעל נוכחות יוצאת דופן. כל מי שפגש בו זיהה מיד את הלוחם שבו, אך גם את עומק הרגש והאופי המיוחד שהנחו את דרכו כמנהיג. "אלי מלווה אותי בכל יום – במחשבות ובמהלכים שאני עושה", מספר סא"ל ע'. "הוא תמיד ידע להוציא את המיטב מכל אחד. הנאום המפורסם שנשא בסיום תפקידו, 'נתתי הכל', היה תמצית חייו – הוא באמת נתן הכל. למרות שהזמן עם משפחתו היה יקר לו מאוד, הוא תמיד העניק מעצמו את המקסימום, וביצע את משימותיו בצורה פנומנלית. המסר 'עכשיו תורכם' היה לא רק סיסמה – זו הייתה דרך חייו. אלי היה מפקד ואדם מדהים – תמיד שם בשביל אחרים, תמיד נותן את כל כולו. הוא ידע מתי להיות חד ומשימתי, ומתי להיות רגיש ואנושי".

"אלי לא היה רק לוחם חזק ואסרטיבי – הוא היה סמל לאומץ בלתי מתפשר. בכל משימה ידע לעמוד בחזית, להוביל, לקחת אחריות ולהעניק ביטחון לכל מי שסביבו. נוכחותו בשטח השרתה תחושת ביטחון ועוצמה, גם ברגעים הקשים ביותר. הוא היה מסוג המפקדים שמבעד לעיניהם אפשר היה לראות לא רק את הנחישות, אלא גם את הדאגה הכנה לכל לוחם ולוחמת. דמותו הייתה ועודנה מגדלור עבור כל מי שהכיר אותו – דמות של לוחם, מנהיג ואדם שידע לתת את כל כולו למען המולדת והחברים לנשק, העובדה שביום השבעה באוקטובר אלי הגיע לשטח מבלי להסס, כדי להציל אנשים, מגדירה היטב את אופיו – הוא תמיד פעל באומץ ובגבורה, וידע להיות בדיוק במקום שבו הכי נזקקו לו".

"רציתי שלפלגה יהיה עוד מהלל" - לזכרו של סמ"ר הלל מנחם יניב

"אני והלל שירתנו יחד במשך כארבעה חודשים. הוא הגיע לתפקיד סגן בפלגה שלי, וכבר מהמפגש הראשון היה ברור שמדובר באדם ערכי, מקצועי מאוד, וכזה שתמיד רואה את טובת האחר לפני טובתו", מספר סמ"ר ד', לוחם בפלגה 916. הקשר ביניהם, שהחל כקשר מקצועי בין סגן לימאי, התפתח במהרה לחברות קרובה. "החיבור בינינו נבע מהרצון המשותף להצטיין, להשקיע ולהיות הכי טובים במה שאנחנו עושים. זה היה חיבור טבעי – כזה שאי אפשר להסביר במילים".

זמן קצר לפני נפילתו של סמ"ר הלל מנחם יניב ז"ל, ישב הלל עם החיילים בחרטום הספינה וניהל את שיחת השחרור שלו. "הוא אמר לנו את הדברים שהיינו צריכים לשמוע באמת. הוא ידע שהשירות כאן מאתגר, ושרק מי שנמצא איתך על אותה ספינה יכול להבין באמת את החוויות שחווים . הוא אמר לי שהוא רוצה לראות אותי מתקדם ומצליח, שהוא מצפה לשמוע שיצאתי לקורס פיקוד". המילים האלו ממשיכות להנחות את דרכו של סמ"ר ד', יחד עם סיכת הפיקוד שהלל העניק לו לפני שחרורו.

שבוע לאחר מכן הגיעה הבשורה על נפילתו. הצוות בדיוק סיים מבחן כשירות לספינה, ירד לרציף, ואז ניגש אליהם מפקד הסיירת לבשר את הבשורה הקשה. "התחושה הייתה נוראית. הוא היה האח הגדול שלנו – בחור מדהים עם לב זהב. הוא היה זה שתמיד חיזק את כולם, נתן מוטיבציה וכוח להמשיך הלאה. כולנו היינו מתייעצים איתו – והוא תמיד ידע לתת את העצה המדויקת והנכונה".

חודש לאחר נפילתו, סמ"ר ד' יצא לקורס סגנים בעקבות הלל. "יצאתי לקורס בזכותו. ראיתי איזה סגן הוא היה – והבנתי שאני רוצה להיות כמוהו. רציתי להיות המפקד שהוא היה בשבילי. רציתי שלפלגה יישאר עוד קצת מהלל – להמשיך את הדרך שהוא התווה, ולהשריש אותה בדורות הבאים".

"הלל היה מסוג האנשים שהיו מצליחים להרים אותך גם ברגעים הכי קשים. הוא לא חיפש מילים גדולות או מחוות דרמטיות – הוא פשוט היה שם, בגובה העיניים, יודע בדיוק מה לומר ומתי לומר אותו. הוא האמין בכל אחד מהחיילים שסביבו, אפילו כשהם לא תמיד האמינו בעצמם. החיוך שלו, המילה הטובה, היד על הכתף – כל אלה הפכו אותו למוקד של כוח עבור הסובבים אותו. הוא ידע להפוך קושי לאתגר, ולהזכיר לכולם למה הם שם – למען החברים, למען המשימה, ולמען ערכים שגדולים מכל אחד מאיתנו. דרכו השקטה והעוצמתית להנהיג ולהחדיר מוטיבציה הפכה אותו לדמות שכולם נשאו אליה עיניים, ולאדם שנשאר חקוק בלבנו".

"אנחנו דואגים שבכל מקום תמיד נראה את קאמיי" – לזכרה של רב"ט קאמיי אחיאל

רב"ט קאמיי אחיאל הייתה דמות מופת ביחידת סנפיר. "תמיד ראו את החיוך ואת שמחת החיים שלה – אי אפשר היה לעבור לידה ולא לחייך בחזרה, גם אם היית מפקד והיית אמור לשמור על ריחוק פיקודי", מספר רס"ם ל', מפקד מגמה בהכשרות יחידת סנפיר. קאמיי הצטיינה במקצועיותה והייתה אחת הלוחמות המבטיחות ביחידה. לצד זאת, התאפיינה בדבקות במשימה, חתירה לניצחון, רעות ואחריות. "היא נפצעה בגיבוש חובלים ברגלה, אך סירבה לוותר על החלום להיות לוחמת. היא נלחמה על מקומה ביחידה, משכה אחריה את הצוות וגרמה לכולנו לרצות להיות טובים יותר", מספר אחד המפקדים. "מנהיגות הייתה טבועה בה מהיום הראשון".

ב-14 באוקטובר 2023, יצאה יחידת סנפיר לפעילות מבצעית במרחב הימי בגבול הצפון. עקב תאונה מבצעית, קאמיי נהרגה, כשהיא בגופה מונעת פגיעה בשאר הלוחמים. "זה היה כל כך מפתיע, כל כך קשה לעיכול," מספר רס"ם ל'. "עבור כל לוחם שחווה קושי, קאמיי הייתה הסמל לכך שהכול אפשרי – שהכול תלוי בכמה אתה רוצה וכמה אתה נלחם. הצניעות שלה, השמחת חיים והנחישות השפיעו על כולנו".

לאחר נפילתה, בחרו חבריה להנציח את זכרה בדרך מיוחדת: מסע לזכרה במהלך שבוע הלחץ של סנפיר, במסלול התובעני לסטלה מאריס, שהפך למסורת. "מי שמכיר את העלייה לסטלה יודע כמה היא תלולה וקשה, אבל בעלייה הזו תמיד חושבים על קאמיי – על הכוח, על המוטיבציה שהיו לה, ומקבלים ממנה כוחות להמשיך הלאה.

"קאמיי הייתה לוחמת שהובילה לא רק בעשייה, אלא גם ברוחה. היא השרתה סביבה תחושת מסוגלות בלתי נגמרת, חיזקה את חבריה ברגעי קושי, והאמינה בלב שלם שכל מכשול ניתן לעבור. הדוגמה האישית שלה – בהתמדה, בצניעות ובנחישות, הפכה אותה למקור השראה תמידי עבור כל מי שזכה להכיר אותה".