ממשיך את הדרך של סבא

איך מסבירים מה זה  אומר להיות צוער קורס חובלים? זה מתחיל בימ"פ (ימאות ופיקוד) - טירונות היחידה. אתה מגיע לסוג של בועה שבה הכל עובד אחרת, אתה בכל רגע עובר מדבר לדבר, הכל מאתגר, אבל בסוף, בכל יום אתה מתעלה על עצמך ולומד דברים חדשים.

בסוף הימ"פ יש שני סודרים (שם קוד לאקטים בחיל הים) שמסכמים את הכל. הראשון הוא מסע הכומתה, בו אתה שוחה, חותר סביב כל מפרץ אילת ולאחר מכן מבצע מסע רגלי סביב רצועת החוף - כל זה בלילה אחד שלוקח את הצוות שלך ואותך עד הקצה. 

הסודר השני - ובנינו, אחד מהרגעים היותר טובים בהכשרה הוא הפלגת ה׳עלייה ליחידה׳, זו הפלגה שבה מפליגים מחופי עזה ועד לחופי לבנון על סירות גומי, במשך שבוע שלם, ורואים את קו החוף, בסוף מחיפים בבה"ד ומתקבלים לבית הספר לקצינים בטקס במרינה של הבה״ד, יחד עם כל המחזורים הבוגרים של קורס חובלים.

זה ממשיך בשאר הקורס, בו אתה נחשף עוד ועוד לפעילות זרוע הים בגזרות השונות, ומבין שההפלגות שאתה עושה והמשימות שאתה משתתף בהן תורמות למדינה בדרכים שלפעמים - השתיקה יפה להם. אתה מנותק, אין טלפונים, אין טלוויזיה, רק אתה והצוות.

בהפלגות אני תמיד אוהב לצאת לסיפון בשקיעה ולראות את הכוכבים. בים אין גבולות לנוף חוץ מלאופק שמולנו, אז השקיעות אין סופיות וכמות הכוכבים עצומה.

איך הכל התחיל?

כשקיבלתי את המיון לחובלים, הראשון שסיפרתי לו היה סבא שלי, הוא התמלא גאווה. סבא שלי היה לוחם בטרפדות של חיל הים (הספינות שהיו לפני הדבורים), לדבריו, "מהתקופה שהספינות היו מעץ והאנשים מברזל", הוא לא הפסיק לספר לי על אילו חיים יהיו לי אחרי הקורס בצי הסוחר, שאליו חלק מחבריו הצטרפו לאחר השחרור.

הגיוס לקורס והתהליך שעברתי חיבר מאוד ביני לבין סבי, הייתי מגיע בשבתות לספר לו על החוויות והוא היה מתמלא גאווה. בתקופות קשות שבהן התלבטתי אם להישאר בקורס, הוא היה מתקשר אליי והשיחה הייתה מסתיימת בזה שאני נשאר בקורס ושהוא ממשיך את היום עם חיוך.

חיכיתי מאוד לטקס סוף המסלול בכדי שיחשוף את הדרגות שלי, אבל לצערי במהלך שלב ייעודי הוא נפטר. אני שמח וגאה להמשיך את דרכו, ובתקווה סבתא שלי תיראה אותי צועד על מגרש המסדרים והדרגות שיסמנו עבורי, בין היתר, את המשך דרכו.

להיות מכונאי 

את הקורס עברתי במגמת מכונה, וכעת אני מיועד להיות סגן צ'יף באח״י אילת, סטי״ל מדגם סער 5. מגמת מכונה היא משפחה אחת גדולה, האנשים שם הפכו להיות החברים הכי טובים שלי. בסטי"ל מחלקת מכונה היא לב הספינה, בלעדיה הספינה לא זזה מהרציף, אפילו לא צפה ברציף. המחלקה אחראית על כל מערכות ההנעה, המחייה וגוף הספינה. היא מה שהופך את גוש המתכת הזה לספינה שמגיעה הכי רחוק שיש.

אבל, ואולי הכי חשוב, את האופי של כל ספינה יוצרים הלוחמים, הם אלו שהופכים את הספינה לבית, שחיים אחד עם השני כתף אל כתף ונמצאים אחד עם השני גם ברגעים הטובים, וגם באלו שמורכבים.

26 חודשים בכמה מילים

עכשיו, רגע לפני הסוף זה החלק שבו אתה מגבש באופן כמעט סופי את דמות המפקד שאתה רוצה להיות עבור הלוחמים והלוחמות שלך. זה השלב שבו אתה מבין שאין תשובה אחת לשאלת המפקד שתהיה, זה תהליך שילווה אותך בכל יום. אין גישה נכונה ולא נכונה, זה אינדיבידואלי כלפי כל אדם שתעבוד איתו או מולו. 

אני יכול להגיד שהערכים הפיקודיים שמובילים אותי הם פיקוד בגובה העיניים, רעות וכבוד. מבחינתי, אלו ערכים בסיסיים שעליהם נבנה כל קשר, אנשים ילכו אחריך לכל דבר אם הם יאמינו בערכים שלך ואם תכבד אותם, אם תגרום להם להרגיש שהם שווים הרבה יותר ממה שהם.

אז איך מסכמים הכשרה של שנתיים וחצי? אי אפשר לסכם את זה באמת בכמה מילים. לאורך ההכשרה אתה חווה עליות ומורדות המון אתגרים והמון שינויים. למדתי בהכשרה הזו איך להכיר את עצמי מחדש, איך לדרוש מעצמי תמיד ואיך להגיע הכי רחוק שאפשר. אתה מבין שהכל תמיד יכול להשתנות - כמו בשירות בים - הכל דינאמי.