הלוחם שהצליח להחזיר את המסורת הסודית של סנפיר

בין אם מדובר בשירה משותפת על 'הגשר' בכל מוצ"ש ב-2 בלילה, או בצעקת "הא!" לפני שמתחילים לאכול יחד, זרוע הים ידועה במסורות עתיקות היומין שלה. ובשבוע שעבר, לאחר שנתיים, חזרה המסורת הייחודית בפלגה הצפונית של סנפיר: מסע קורמורן - מסע הסיכה של היחידה.

"אני זוכר ששמעתי על האקט הזה עוד לפני שהתגייסתי והתבאסתי לגלות שכבר לא מקיימים אותו", פותח סמל א', אחד מלוחמי הצוותים של היחידה, "העיקרון של הגיבוש המחזורי ממש הלהיב אותי. זה מרגיש כמו מלחמה משותפת על הסיכה". 

בסנפיר, ככל שהלוחמים והלוחמות צוברים ניסיון - הם מקבלים תפקידים יותר מרכזיים ועוד תחומי אחריות. מסע קורמורן היה אקט שעבר המחזור הצעיר ביותר בצוות הצרעה, במקביל להסמכה הראשונה שלהם בעמדות קרב. "הם היו מגיעים ליחידה ישר מהקורס, ועוברים אימונים לקראת אותו מסע - מבלי לדעת בדיוק איך הוא נראה", מסביר הלוחם, "אומנם היה ברור שמתישהו משהו יקרה, אבל הם פשוט לא ידעו מה מצפה להם".

זמן קצר לאחר תחילת המלחמה, כשנפתחה חזית ימית נוספת בצפון, חולקה הפלגה לשני חלקים שתופסים כוננויות של שבוע במוצב ושבוע בבסיס האם בחיפה - לסירוגין. "לכן, המסע שעד נעשה על ידי כלל מחזור הגיוס ביחד, לא היה יכול עוד להתקיים במתכונתו הנוכחית, ונפסק", מסביר סמל א'.

אבל ללוחם היה ברור מהר מאוד, שהוא ימצא בכל זאת דרך להשיב את המסורת לפעילות: "זה בער בי, בסוף זו גאוות היחידה שלנו, זה מה שמייחד אותנו משאר היחידות בזרוע ומשאר הפלגות בסנפיר. זה דבר שקיים רק בחיפה". 

כשהיה לחייל ותיק יותר, הפך סמל א' למעין 'נציג' של הצוות מול מפקד היחידה. "יכולתי להתחיל לקדם את המטרה", הוא אומר, "דיברתי איתו, והוא נתן לי יד חופשית להניע את היוזמה. התחלנו לבחון אפשרויות למסלול, וחשבנו מה חשוב שיהיה במסע עבורנו, ובמיוחד בתקופה כזו". 

מעבר לחשיבות הסמלית של האירוע, היה ברור שגם מימד ההפתעה למחזור הצעיר הוא משמעותי. "בערב לפני, כבר הגענו למוצב בצפון, ובכך איחדנו את המחזור", סמל א' משחזר, "גם אז הם לא ידעו מתי בדיוק המסע ייצא לדרך. לפנות בוקר הקפצנו אותם על ציוד טילוף וחגורות הצלה".

הלוחמים צעדו לחוף של המוצב, ושם עשו טילופים ביחד עם מפקד היחידה. "יצאנו מהמים והם עלו על מדים, נשק ומחסניות והתחלנו את המסע", הוא ממשיך, "זו הייתה הליכה מהירה במיוחד, מנהריה עד ראש הנקרה, משם עולים את ההר עם אלונקות".

ובקצה, בסוף המסלול, נפרשת מולם הגזרה כולה עליה הם מגינים. "הים, בתי הספר, בנייני המגורים", סמל א' מתאר, "זה הרגע הכי משמעותי בכל האירוע הזה - לשם כך התכנסנו. כשאתה צופה על קו החוף שלך, אתה לומד להכיר אותו טוב יותר, אתה מתחבר אליו בצורה שונה. נקודת הסיום של המסע הזה הייתה ברורה לי מההתחלה, כשדמיינתי איך הוא יראה. היא הייתה חייבת להיות שם".

ועבור הלוחמים הצעירים, האקט המחודש באמת סיפק את הסחורה. "דיברתי איתם אחרי והתגובות היו נהדרות", משתף סמל א', "המסע חיזק את גאוות היחידה שלהם. גם עבורי זה היה מדהים לראות אותם. אני לא זכיתי לחוות את זה בתחילת הדרך שלי, וזו זכות אמיתית להחזיר את המסורת הזאת ליחידה. חיכיתי לזה המון זמן".