מסע ההתפתחות של צעירים עם צרכים מיוחדים בצה”ל

בין המדים, המסדרים והמשימות היומיומיות בבסיס זרוע הים הנמצא באילת משרתים גם חיילים על הספקטרום האוטיסטי, חלק בלתי נפרד מהיומיום של הבסיס. “אני פה כבר חמש שנים”, מספרת רכזת הפרויקט, אזרחית ותושבת אילת. “יש לי ילדה על הרצף, אז החיבור שלי לתוכנית הוא גם אישי מאוד. אני יודעת מה זה לגדול בעולם שהוא קצת אחר, ולכן חשוב לי שכל מתנדב כאן ירגיש בדיוק כמו כולם”.

בבסיס פועלות שתי קבוצות מתנדבים, שמגיעות בכל יום. חלקם איתנו כבר קרוב לעשור. הם עובדים במחסן הלוגיסטי ובמטבח הבסיס, כתף אל כתף עם חיילים סדירים. “לכולם יש מקום, כולם לובשים מדים, משתתפים בטקסים, עומדים במסדר. שווים בין שווים - פה זו לא סיסמה, זו המציאות”. 

כמו כל מסע אמיתי, גם המסע הזה קורה בתהליך. אחד מהנערים המתנדבים הגיע לבסיס לפני שנה uהוא היה שותק, סגור, חושש. “שנה שלמה הוא לא הסכים להיכנס לחדר האוכל,” נזכרת הרכזת. “הוא פשוט היה עומד בחוץ. רק לראות את המדים, לשמוע את הרעש, זה היה מספיק כדי לסגור אותו לגמרי”. 

אבל הזמן, כמו תמיד, עושה את שלו. הסביבה עטפה, הסבלנות השתלמה, והיום הוא אוכל יחד עם כולם. הוא יוזם שיחות - מבקש קרבה , “ראיתי אותו נפתח כמו פרח. בשבילנו זה אולי נראה פשוט, לשבת לאכול, אבל בשבילו זה היה קיר גבוה שהיה צריך לטפס עליו”.

מעבר לשגרת העבודה, קורה בבסיס גם תהליך חינוכי עמוק . זו לא רק למידה של המתנדבים, אלא גם של החיילים, עבור לא מעט מהם, זו הפעם הראשונה שהם עובדים כתף אל כתף עם אנשים בעלי מוגבלויות והמפגש הזה לא עובר לידם. הוא מכניס הבנה, סבלנות ובעיקר אנושיות. “בהתחלה היו שואלים אותי: למה הוא עושה קולות? למה הוא מנפנף בידיים?” היא משתפת. “אני תמיד שמחה להסביר שזו הדרך שלהם להביע את עצמם ואת מה שהם חווים ומרגישים. התגובה של החיילים היא תמיד מבינה, מקבלת ואוהבת".

סביב הבסיס ניכרים השינויים שהביאו איתם המתנדבים, כמו הגינה החדשה והפורחת ששתלו, ניקו וצבעו בידיים שלהם. “אנשים שואלים: מי עשה את זה? והם עונים בגאווה - אנחנו”. במקביל, רוכשים המשתתפים כלים חשובים לחיים: עמידה בזמנים, השתלבות במסדרים, עבודה בצוות.

מי שרואה את ההשפעה מקרוב הוא רס״ן ר’, מפקד פלגת הלוגיסטיקה של הבסיס:“השירות של החיילים עם הצרכים המיוחדים הוא עדות לכך שהצבא שלנו יודע להכיל, לכבד ולתת מקום לכל אחד. השילוב הזה הוא לא רק אפשרי, הוא חיוני. הם הופכים אותנו לחברה טובה וצודקת יותר”.

ולשאלה המתבקשת: מה המתנדבים עצמם מרוויחים מהתהליך?

הרכזת עונה בלי לחשוב פעמיים: “הכול. הם באים לפה בהתנדבות עם מוטיבציה גבוהה והתרגשות עצומה, מקבלים כלים לחיים עצמאיים, לומדים מהי משמעת ואחריות אישית על קצה המזלג מהי וכל זאת בתוך סביבה עוטפת, אוהבת, חברתית ובעיקר - משפחתית".

ואולי בזה טמון של הקסם ,כי בסופו של דבר, כולנו רק רוצים להרגיש שייכים.