איך מתמודדים הלוחמים הימיים עם הפתעות לא צפויות הרחק מהיבשה?

למתבונן מהצד, קל לטעות ולחשוב שהים התיכון והחופים למרגלותיו הם מקומות שקטים ורגועים, וששיא האקשן מסתכם בהתנפצות עוד גל על החוף. אך מאחורי הכחול המהפנט, הים אינו שקט כלל, ומעליו, מצדדיו ובעיקר בעומקו, מסתתרים אתגרים לא פשוטים, שדורשים מהלוחמים בזירה המטלטלת הזו להסתגל במהירות לאתגרים שהים מציב. 

לכל אחד מכלי השיט הרבים של זרוע הים תכונות משלו, ודרכים שונות להתמודד עם ההפתעות שיכולות לשנות מהקצה אל הקצה את סדר היום של הלוחמים הימיים. 

כשהדבורה תופסת גובה

בעודנו פוסעים בזהירות בין שלוליות המים על הרציף בבסיס חיפה, פגשנו את הדבורנים של פלגה 914. הם עובדים, כמעט באירוניה, כמו דבורים חרוצות, ומנקים ביסודיות כל חלק מספינתם. לפני שהספקנו לגשת לאחד הלוחמים, עצר אותנו מפקד דבורה 816 והסביר כי ממש רגעים לפני שהגענו, הודיעו להם בהפתעה שבעוד שעה הם כבר צריכים להיות בים ולתפוס כוננות במקום ספינה אחרת ש"שברה" בט"ש (גילו בה תקלה).

למרות שבאותם הרגעים גילו הלוחמים כי את השבת הם כבר לא יבלו בבית, אווירת העבודה והריכוז ששררה על הסיפון לא רמזה על כך כלל. "אתה מגיע בבוקר, עושה הפעלת מערכות, ומאותו רגע הכל יכול לקרות", מספר לי מפקד הדבורה, סרן עידו רון, "זה תפקיד שהוא משתנה ואתה לא יודע מה יהיה עוד חמש דקות או בשבוע הבא. החל מתקלות במערכות הספינה עצמה ובחלקים ממנה שיכולים להישחק, ועד לדברים הקשורים לים עצמו - אתה קם בבוקר לשגרה של בלת"מים (אירועים בלתי מתוכננים)".

אחד מהבלת"מים השכיחים בדבורות, לפי סרן רון, תופס את הלוחמים שהם כבר בין גלים: "כשהים נמוך הכול טוב ורגוע, אבל מזג אוויר הוא דבר שמשתנה בקלות, בעיקר כשאתה בים. ופתאום ביום שמשי, מזג האוויר יכול להתהפך והים יכול להגיע לגובה ארבעה, ולפעמים חמישה מטרים מעל הדבורה. זה אומר מבחינתנו לשוט לתוך קירות של גלים, זה די מדהים לראות, ועוד יותר מדהים לחוות מבפנים".

"לפעמים אימונים מתבטלים בגלל בלת"מים או שאנחנו נאלצים למשוך בחזרה לחוף", מוסיף המפקד, "אבל גם כשזה קורה, אנחנו לא מורידים כוננות לרגע ומתייחסים לכל שנייה כמו רגע לפני הקפצה. אם האויב יכול להפליג בכל רגע - אז אנחנו צריכים להיות צעד אחד לפניו".

ציד מדוזות

אחרי שהבנו כי מזג האוויר לא פוסח על אף כלי שיט, פגשנו את לוחמי ולוחמות יחידת סנפיר, שבשבילם כל משב רוח או תזוזה קלה משנה אפילו יותר, שכן ה"צרעה", עליה הם מפליגים, היא בין כלי השיט הקטנים ביותר בזרוע הים.

דווקא בתור כלי קטן יחסית, אחד מהבלת"מים הייחודיים עימם עליהם להתמודד קשור לים עצמו, או יותר נכון - ליצורים החיים בו.

"אנחנו חיים את הים בכל מובן המילה", בוחרת להדגיש אחת מהלוחמות, רב"ט הגר בר-שירה, "כשאנחנו מפליגים אנחנו משתדלים לגלות ערנות לבעלי החיים מסביבנו. הכלי קרוב למים ולכן אנחנו נחשפים יותר לסביבה הימית ועושים הכול על מנת לשמור עליה״.

"אנחנו סוג של אורחים על פני המים האלה", מצטרף חברה ליחידה, רב"ט איתי וולף, "בניגוד ליבשה, שהיא דבר לא משתנה, הים הוא מאוד דינמי, ויש בו יצורים נוספים מסביבנו. יצא לנו לשנות את מסלול ההפלגה שלנו כדי למנוע פגיעה בנחיל מדוזות או בקבוצת דגים. זה לא תמיד הכי נוח, אבל אלו גם ההפלגות הכי טובות - למי עוד יוצא לראות דולפינים במהלך השירות?"

כשהמחלץ צריך חילוץ

ברגע שספינה מסוימת נתקלת בסיטואציה לא צפויה, כשהקשר עם החוף מתנתק והלוחמים נותרים ללא דרך מוצא - מעגן הגוררות נכנס לתמונה ודואג להושיט יד ולפתור כל קושי. אך מה קורה כאשר הגוררת עצמה נתקעת?

"ממש לא מזמן, כשעוד היה סוער, הצוות שלי ואני יצאנו לים כדי להביא לסטי"ל חלק שחסר לו", נזכרת רב"ט כרמל גולדשטיין, המשרתת כימאית גוררת ביחידה, "אנחנו מנסים לנווט בזמן שהגשם הפך את שדה הראייה שלנו לבעייתי, ופתאום, בבת אחת - נעצרנו".  

אותה עצירה פתאומית התחילה להעלות בקרב אנשי הגוררת סימני שאלה רבים, ובעודם ניצבים אל מול הרוחות החזקות, גילו כי דליפת דלק היא שגרמה למנועים לדמום.

"לא הצלחנו לתקשר עם החוף", ממשיכה רב"ט גולדשטיין, "הקליטה במכשירי הקשר נקטעה, והיה קשה לשמוע, אבל בסופו של דבר הם קיבלו את האות, ומי שהגיע לעזרתנו היה אותו סטי"ל שבשבילו יצאנו לים מלכתחילה. היה מעניין לחוות את זה מהצד השני פתאום, ולגלות שכולנו באמת שם אחד בשביל השני בכל מצב".

על חשיבותו של תנור מטבח

התחנה האחרונה שלנו בבסיס חיפה הייתה לא אחרת מאשר אצל הסט"ילנים - לוחמי שייטת 3 שקורעים את הים מדי יום בעזרת ספינות הסער המרשימות בגודלן.

"הסטי"ל ענק, ויש לו יותר מערכות מכל ספינה אחרת", אומר סגן קצין גנ"ק (גילוי, ניווט וקשר) באח"י חץ, סגן יובל מלכין. "לכן, לפני שאנחנו יוצאים לים אנחנו יודעים בדיוק מי עוד נמצא איתנו שם, ובמקרה של תקלה אנחנו עולים מולם בקשר, נפגשים בנקודה מסוימת, ובעזרת סירות גומי שעל הספינה מחליפים את החלקים הבעייתיים עם הספינה השנייה".

כשהספינה מכילה כל כך הרבה סטיל"נים השוהים בה לפרקים ארוכים, גם תקלה שעל פניה יחסית פשוטה עלולה להפוך את השגרה ליותר מאתגרת. כך למשל קרה כשבאחת הספינות התקלקל התנור. "זה אומנם רק תנור כביכול", מעיר בקר הלוחמה האלקטרונית בספינה, סמ"ר אוהד עדי, "אבל מדובר בסוף ב-60 אנשים שצריכים לאכול בלב ים במשך שבוע שלם. לתקלות כאלה אנחנו מנסים לענות בצורה הכי זריזה ויעילה, אנחנו דואגים לתשתיות שלנו בכל העת, ותמיד יש מנ"קים למקרי חירום. כך או כך, זה ממש לא מה שיעצור אותנו".

ובאמת, למרות הקשיים, האתגרים וחוסר הציפייה לה למדו הלוחמים כבר לצפות - הם יודעים להתמודד עם הקשיים שיש לים או ליבשה להציע, ואפילו מצליחים למצוא בהם משהו חיובי. "הגזרה שלנו",  מתגאה מפקד דבורה 816, סרן עידו רון, "היא גם הבית שלנו, ואין גל גבוה מדי או תקלה מסובכת מדי שלא נצליח לפתור ביחד".