זה מה שקרה בבוחן המטכ"לי השבוע - רגע לפני החגים

יום ראשון, השעה עוד לא 05:00 בבוקר, ובחמ"ל המצפ"ה שבקריה - ממנו מגבשים את תמונת המצב הכלל-זירתית, הדברים עוד נראים פחות או יותר כשגרה, אם בכלל יש כזו. 

חמ"ל פיקוד הצפון

אלא שתוך דקות ספורות, משהו משתנה. למקום נכנסים כמה אנשים שלא אמורים להיות שם, עם הודעה שמקפיצה את כולם עוד לפני שהדיווח הראשון מגיע: "מהרגע הזה, כל היושבים בחדר עומדים למבחן, בהצלחה".

ב-05:30 - התרגיל מתחיל. מפיקוד המרכז עולה דיווח על פיגוע ירי, ובתרחיש - 5 הרוגים. זמן לא רב אחר כך, אירוע נוסף, הפעם מהצפון: מחבלים השתלטו על בית ובו 5 בני ערובה. ואז קריאה נוספת לפיקוד הדרום - ומה שרק לפני רגע היה יכול להיראות כמו רצף של אירועים מורכבים, אך נקודתיים, מתחיל להתחבר למשהו גדול בהרבה.

בדיעבד, אני מגלה, רק קומץ קטן של שותפי סוד ידע לאן בדיוק הבוקר הזה עומד להתפתח. עבור כל היתר - מיושבי המפקדות ועד הכוחות שהוקפצו בשטח - 'עלות השחר 2.0', בוחן הפתע המטכ"לי המעודכן, נבנה כך שאת התמונה המלאה הם יצטרכו להרכיב בעצמם. חלק אחר חלק. 

"המטרה היא לא לתרגל את מה שאנחנו כבר יודעים לעשות", מבהירה סא"ל ח',  רע"ן הדרכה ותרגילים בתוה"ד שבאגף המבצעים, ומי שמכירה היטב את גרף התרגילים ממנו נגזר אותו בוקר עמוס ומלא הפתעות. "המטרה היא דווקא לאתגר את עצמנו, להביא למפקדים דילמות וחיכוך, לשים אותם מול תמונה לא שלמה, או דברים שהם לא בהכרח פגשו קודם. תרגיל הוא הזדמנות לבחון אם מה שתכננו - פוגש את המציאות".

"כל התרגילים שמתקיימים בצה"ל רוויים בלקחים מ-7 באוקטובר ו-3 שנות הלחימה: הגנת הגבולות והיישובים, מתקפות פתע, חיבור בין היבשה, האוויר והים - כל אלה מקבלים היום דגש משמעותי מאוד, שהיה חסר בעבר", היא סוקרת, "את עבודת המטה לפני כל אימון אנחנו מתחילים בלמידה ובהערכת מצב, מגדירים מה אנחנו רוצים להשיג, בונים את התרגיל כך שיאפשר למידה אופטימלית - ואחר כך מגיעים לסיכום והפקת הלקחים".

מבחינת הרע"נית, אחד המקומות בהם השינוי ניכר בצורה הבולטת ביותר הוא דווקא האוגדות המרחביות: "כל אחת מהן מתורגלת בתדירות גבוהה מול התרחישים שמאיימים על הגזרה שלה. יש היום הרבה יותר זמן ומחשבה שמושקעים באתגור גזרות הביטחון השוטף".

חמ"ל פיקוד המרכז

הגרף הזה, היא מדגישה, לא מתחיל או נגמר ב'עלות השחר 2.0'. בתקופה האחרונה נערכים תרגילים בגזרות השונות, בנוסף לנוספים שמתוכננים לשבועות הקרובים - חלקם גם במהלך החגים.

"בתקופה כזו יש דגש משמעותי על כלל כוחות הכוננות", מציינת סא"ל ח', "המטרה היא לשמור על המתח ועל המוכנות מול האיומים, גם בימים שבהם השגרה משתנה. אין בחגים הורדת רגל מהגז. הסד"כ תמיד צריך לתת מענה למשימות המבצעיות, והכוחות שנמצאים צריכים לדעת לפעול בסנכרון ובאפקטיביות".

אלא שאם תרגילי האוגדות והכוננויות בוחנים כל פעם חלק אחר מהמערכת, בראשון האחרון החליטו לקחת כמעט את כל החלקים האלה - ולמתוח אותם יחד. "זה היה תרחיש רב-זירתי, שנועד לבחון את היכולת של המטה הכללי ושל המפקדות הראשיות להתמודד עם אירוע שהולך ומתפתח", מתאר רס"ן מ', מנל"ח בחמ"ל המצפ"ה.

 "הוא לא התחיל ישר ב'בום'. בהתחלה אתה מקבל אירוע אחד, אחר כך עוד אחד, וכל פעם צריך להבין מה קורה ולהחליט את מי או מה מפעילים. אנחנו צריכים לדעת לחבר הכול", הוא מסביר, "זה יכול להיות אירוע נקודתי ביהודה ושומרון, ובמקביל פעילות מורכבת בזירה אחרת. בסוף התפקיד שלנו הוא להחזיק את התמונה הכוללת ולהביא אותה למפקדים כדי שיוכלו לקבל החלטות".

וזה, אומרת סא"ל ח', בדיוק אותו 'חיכוך' קריטי שהיא מציינת עוד לפני. "אם אני נותנת למפקד את כל התמונה מראש, לקחתי ממנו חלק משמעותי מהתרגול", היא מסבירה. "אנחנו רוצים שהוא יצטרך להבין, לקבל החלטות, לשנות אותן כשהמציאות משתנה - ולפעמים גם לגלות שהפתרון הראשון שלו כבר בכלל לא רלוונטי עכשיו".

חמ"ל מוצב הפיקוד העליון

זו גם הסיבה, למשל, שלא כל תרגיל שמופיע בגרף חייב להיות הפתעה מוחלטת. "יש תרגילים שהכוחות יודעים שהם עומדים להשתתף בהם", היא אומרת, "אבל זה לא אומר שהם צופים מה יקרה. הם יכולים לדעת שהם צריכים להכין את התוכניות שלהם ולהגיע מוכנים - בלי לדעת איזה תרחיש יפגוש אותם, באיזה שלב ואילו כוחות הם יצטרכו להפעיל".

בבוחן הפתע המטכ"לי, שאת מספר היודעים עליו מבעוד מועד אפשר לספור בקושי על שתי ידיים, לקחו את אי הוודאות צעד משמעותי קדימה. "כמעט כולנו הופתענו, שזה חריג", מספר רס"ן מ'. במפתיע, גם כשהתרחישים מהזירות השונות התחילו להצטבר, באמ"ץ נמנעו בכוונה מלשים על השולחן אירוע אחד שהיה הופך את התמונה לאחרת: ירי ישיר מאיראן. 

"אם היית מכניס אירוע שמבהיר לכולם שמדובר במלחמה רחבה, אז באופן לא צפוי, דווקא 'הקלת' על הסיטואציה", אומר רס"ן מ', ומיד מפשט: "במצב כזה פשוט ביטלת את המורכבות הקיימת במצבים שבין לבין. המטרה היא לא ללחוץ מיד על הכפתור האדום, לגייס את כל משרתי המילואים ולהפעיל את כל הפקודות. פה רצו לראות אותנו מתמודדים עם ההתפתחות - להבין מתי האירועים המקומיים הופכים למשהו אחר, ומתי צריך לעבור מחשיבה של אירוע נקודתי להיערכות למלחמה".

ולמרות שלא תרחשו דווקא את זה, בתרגיל עצמו הופיעו אינדיקציות לכך שהאירועים בזירות השונות קשורים זה בזה, לצד שיגורים מתימן והיערכות לאפשרות של התרחבות נוספת. "אתה צריך כל הזמן לחשוב גם על הצעד הבא", הוא אומר, "מצד אחד לתת מענה למה שקורה עכשיו, ומצד שני להבין לאן זה יכול להתפתח".

חמ"ל חיל האוויר

ואם יש משהו שכמעט 3 שנות לחימה שינו עבור מי שבונים את התרגילים, זו בדיוק נקודת המוצא הזו. "מעברי כוחות בין גזרות ומשימות, הפכה את המפקדים למקצועיים פי כמה", אומרת סא"ל ח'. "הם פוגשים כל הזמן מציאות מבצעית שמשתנה, ולכן גם אנחנו צריכים להמשיך לפתח את החשיבה ולאתגר אותם. אי אפשר לעצור במקום".

"אני זוכר תרגילים לפני המלחמה", משתף רס"ן מ', "חדירה, חלילה הרוגים, ואתה יודע בראש שזה 'רק' אימון. היום, אחרי מה שעברנו, כשאומרים לך שיש חדירת מחבלים או כמה זירות שפועלות במקביל - אתה כבר מבין אחרת את המשמעות של זה, יודע לדמיין מה עומד מאחורי הדיווח".

חמ"ל חיל הים

ביום ראשון, לא מעט מהדיווחים האלה גם ירדו מהמסכים אל השטח. "לא רק אמרנו שכוח הוקפץ", מדגיש רס"ן מ', "הם באמת יצאו, מטוסים המריאו עם חימושים לשמיים, לוחמים עלו על וסטים, וספינות נערכו ללחימה - זה הגיע מהמפקדות ועד הלוחמים בקצה".

אחד הדברים המהותיים בתרגיל היה החיבור בין הזרועות - שהגיע עד לפורום המטכ"ל. "הם יושבים יחד, מקבלים מאיתנו את תמונת המצב ואת המשמעויות, מקבלים החלטות - ואנחנו מורידים אותן בחזרה לפיקודים", מתאר רס"ן מ', "זה סוג של פינג-פונג. כשמגיע אירוע, התמונה משתנה - וחוזר חלילה".

גם כאן, תהיו בטוחים, מי שבנו את התרגיל דאגו שלא הכול יעבוד לפי הספר. "אנחנו רוצים ליצור שיבוש מכוון", מסבירה סא"ל ח'. כך, במהלך הבוחן דומו גם פגיעות במפקדות והפרעות למערכות, במקרה אחר, כוח שכבר היה בדרכו למשימה נעצר - והמטה נדרש למצוא פתרון אחר. "אחד הלקחים המשמעותיים שלנו מהמלחמה הוא הרציפות התפקודית", מסביר רס"ן מ', "גם אם מערכת או מפקדה נפגעות, אנחנו צריכים לדעת להמשיך לנהל את המלחמה".

ובכל זאת, כשאני שואלת את סא"ל ח' איך בכלל יודעים שתרגיל כזה הצליח, היא ממהרת להבהיר שהמדד הוא לא כמה חלק הוא עבר. "תרגיל הוא הזדמנות גם להיכשל", היא אומרת. "אנחנו רוצים למצוא את הפערים שלנו. זו הזדמנות ללמוד כשהמחיר נמוך ביחס לטעות במציאות - ולעשות קפיצת מדרגה".

חמ"ל פיקוד הדרום

למעשה, מבחינתה, חלק מהעבודה החשובה ביותר מתחיל רק כשהכוחות כבר חושבים שהתרגיל מאחוריהם. כשאנחנו מדברות, בזמן שהסיכומים המלאים עוד רחוקים מלהתגבש: "עוברים יחד - מה היה טוב, איפה היו פערים, מה אנחנו צריכים לשפר ואיך מיישמים את זה הלאה. אם לא עשינו את החלק הזה, פספסנו חלק גדול מהמטרה".

רס"ן מ' מספר שהרגיש היטב את השינוי שעברו המפקדות במהלך המלחמה. "המוכנות היום גבוהה", הוא אומר. "יש נוכחות של מפקדים בכירים במפקדות, החלטות מתקבלות מהר, והחיבור בין המטכ"ל, הפיקודים והזרועות הרבה יותר חזק. בסוף כולנו צריכים לדעת לעבוד יחד".

חמ"ל פיקוד העורף

סא"ל ח' מצידה נזהרת מלסמן את אותה מוכנות כנקודת סיום: "כשירות היא לא נקודה בזמן. אין רגע שבו אומרים - 'הגענו, עכשיו אנחנו מוכנים' ועוצרים. המציאות משתנה, האויב משתנה ואנחנו משתנים - ולכן העבודה על המוכנות חייבת להיות רציפה".