חזרה

נאום הרמטכ"ל ביום הזיכרון לשואה, הגבורה והמרד 2017

מכובּדיי כולכם,

דור אָחָר דור חיו אָחֶינו וְאַחָיוֹתֶינוּ פְּזוּרים וּמנותקים זה מִזה, אך מאוחדים בְּרוחָם, בְּליבָּם וּבָחָזונָם עתיק היומין לָשוּב לְאֶרֶץ אבותיהם. בְּטרם הִספּיקוּ לִבנוֹת לְעָצמָם בָּיִת וּמָגֶן – קָדרוּ פְּני השמיים עליהם, וּקהילות יהודי אירופה הוּבְלוּ לְחוּרבָּן. כאן, על האדמה הזאת, הם הוּרדוּ מִקרונות בָּקָר חָשׁוּכים, נקרעו באכזריות מִמִשפָּחְתָם וְהוּלכוּ יחד אל גורל אחד – השמדה. חֶטְאָם היחיד היה הֶיותָם בְּני דת משה וְישראל – וּבְגינוֹ הם עוּנוּ, נִרמסוּ וְהוּמְתוּ כשלא היה מי מִלבדם שיעמוד וְיילחם לְמענם.

אם היינו יכולים לומר לָאיש שנִמלט מִטֶבָח של קהילה יהודית שלמה – שיבוא יום וְהוא יקים בָּיִת וּמשפָּחה בִּמְדינת היהודים; אם היינו יכולים לומר לָילד שבְּרִגעֶי החוּלשה וְהכּפוֹר לא הִנִיח לְאָחִיו ליפּול – שבְּיום מן הימים יתייצב על משמר עָמו כְּלוחֶם בִּצְבָאָה של מדינת ישראל; אם היינו יכולים לומר להם כאשר צעדו חסְרי כּול בּין דָמָם וְגוּפוֹתיהם של אָחֵיהֶם – שעם ישראל יקום מֶהָתופֶת, יתנער מן הֶעָפָר וְיִזכֶּה לִחיות בִּמדינה שבָּה מגן דָוִד נישָׂא בְּגָאָווָה וְלא לְאוֹת קָלוֹן – הָאִם היו יכולים להאמין? "וָתָבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וָיִחְיוּ, וָיָעָמדוּ עָל רָגלֶיהֶם – חָיִל גָדוֹל מְאוֹד מְאוֹד", התנָבֶּא הנביא יחזקאל. היום על אדמת מחנה ההשמדה אָוְּשְוִיץ-בִּירְקֶנָאוּ אני ניצב כְּראש צְבא הָהָגנה לְישראל וְאומר בְּפֶה מלא: חזון התקומה שיִיחל לוֹ הָעם בְּמשך אלפי שנים קם וְהיה. בָמָקוֹם הזה שבּו צָעָדוּ אָחֵינוּ אל המוות – אנו, קציני צה"ל וּמפָקדָיו, נוסיף לצעוד בְּאיתָנוּת וּבְאָחָרָיוּת לְמען החיים, למען עם ישראל.

מכובּדיי,

דרך השָעָר שניצב בְּפִתחוֹ של מָחָנֶה ההשמדה אָוְּשְוִיץ-בִּירְקֶנָאוּ עברו אֵין-ספוֹר מִבְּני עָמֶנוּ בְּדַרכָּם האחָרונה. עֶשׂרוֹת שנים עָברו וָאנחנו חוצים היום שער זה יחד, כָּתֶף אֶל כתף, נושׂאים מָבָּטֶנוּ אל עֶבֶר הֶעתיד אך לא עוצמים את עינינו לְנוכח זיכרון הֶעָבר. דרך השער הזה צעדו עימי היום ניצולי שואה ששׂרדו בְּמחָנוֹת ההשמדה וְהִצליחוּ לְהיחלץ מִיָדָיו של הצורר הנאצי, עלוּ לִמדינת ישׁראל, תרמו לְבניין כּוֹחָה וּלְחוֹסְנָה, וְשָבוּ לְכָאן כדי להעביר את לָפּיד הזיכּרון לָדורות הבָּאים. דרך השער הזה צעדו עימי היום נְציגי המִשפָּחות השָכּוּלוֹת שיָקירֵיהֶן מָסרוּ נָפשָם למען הניצָחון בָּקרב המִתמשך על חירוּת ישׁראל. דרך השער הזה צעדו עימי היום בני משפחתו של סגן הדר גולדין ז"ל, בשם משפחות השבויים והנעדרים כולם. נזכור ונזכיר אותם ונבטיח כי לא ננוח עד אשר ישובו בנים לגבולם. דרך השער הזה צעדו עימי היום מפקדי היחידות המיוּחדוֹת של צה"ל ונציגי יחידות צה"ל בָּיָבָּשה, בָּאוויר, בָּים ובעורף. היום, בְּשעה שנעמוד מאות קצינים וּמפקדים זְקוּפי קוֹמָה וּמְלֵאֵי גָּאווה, לְבוּשים בְּמָדֵי צה"ל וְאוחָזים בְּדגל ישׂראל, נָבּיט אל אותם השָמָיים שאָליהם זָעָקוּ אָחֶינו וְנישָׂא לְעֶברָם הבטחה – לא יָקוּם עוד שער שדָרכּוֹ יוּבלוּ בְּנֵי עָמֶנוּ מוּרכְּני ראש וְחָסרֵי מָגֵן אל מותם.

גם בחלוף 69 שנים להקמתה, מְדינָתֶ ישראל עומדת מול אויבים המבקשים לערער את עצם קיומה. עינינוּ פְּקוחות וְזרוֹעֶנוּ ארוּכָּה – אנו נערכים לְכוֹל תרחיש, מתאימים עצמנו לְאֶתגֶרי הֶעתיד וְיודעים כי בְּרגע האמת נפעל יחד, נילָחם ללא פְּשרוֹת וּנְממש את יִיעודו של צה"ל: לְהָגֶן על המדינה, לְהָבטיח את קיומה וְאם נידָרש לְכָך – לְנָצח בָּמלחמה. בְּכוֹל התפוצות נושאים בְּנֵי הָעָם היהודי מָבָּטָם אל עבר מדינת ישראל וְיודעים שיש צבא שעומד דָרוּך וּמוּכָן לדרוש את בּיטְחון הָעָם. צְבָא מָגֶן עוצמתי וּמָכרִיעַ מֶאֵי-פּעם הנחוּש להילָחם למען חירוּתנוּ, צבא שחרט על דגלו שני דברים – עוצמתו וצדקתו. נוסיף לעמוד על המשמר מאוחדים וְאיתָנִים וְלא ניתֶן לשוּם כּוח לערער את זכות קיומנו כְּעם וְכִמְדינָה.

רֶעָיי,

מול נֶתיב המוות הנגִלֶה כאן בִּשתיקָתו הרועמת, אשר שִינָע בְּשיטָתיוּת בְּני אנוֹש וְדוֹמֶם קוֹלָם, נישָבָע בְּקול ברור וחד – לעולם לא יוּשתקוּ עוד צְלילי עָמֶנו. נוסיף לִהיות לָהֶם הקול, האור וְהמָגֶן – כְּעמוד האש של עם ישראל המוֹביל אותו בִּשְבִילֵי מִצְעַד הָחָיִים.

תְהֶא נִשמָתָם צרוּרה בִּצרוֹר הָחָיים.