ציר הזמן: יומן מלחמת לבנון ה-II

רקע לפרוץ המלחמה

12.07.2006, יום רביעי

08:45 | שני האמרים של פלוגת מילואים יצאו לסיור בגזרת זרעית על גבול לבנון. זה אמור היה להיות הסיור האחרון של הפלוגה באזור.

09:00 | לכוחות המתין מארב מתוכנן של חזבאללה, וכרבע שעה לאחר שהחלו בסיור, כשההאמרים הופיעו מעבר לעיקול הכביש, המחבלים ירו לעברם במקלעים ובטילי נ"ט (נגד טנקים). רס"ר אהוד (אודי) גולדווסר, היה מפקד הסיור. משמאלו ישב הנהג, ומאחוריהם ישבו שני לוחמים, בהם רס"ל אלדד רגב. בהאמר השני שנסע מאחוריהם ישבו שלושה לוחמים נוספים.

חוליית הרתק של חזבאללה ירתה מטווח קצר שתי רקטות RPG לכיוון ההאמר הראשון, ופגעה בצד אחד של הרכב. הנהג ואחד הלוחמים שנפצע קשה הצליחו לחלץ עצמם מצידו השמאלי של ההאמר הבוער והסתתרו בשיחים בנקודה שלא אפשרה להם תצפית על המשך האירוע. אנשי חזבאללה ניגשו אל ההאמר ומשכו מתוכו את גולדווסר ורגב, שככל הנראה נהרגו במכת האש. נהג ההאמר השני נהרג במקום, ומיד אחר כך גם שני הלוחמים שישבו מאחוריו ויצאו מהרכב הבוער.

לאחר הירי על ההאמרים החלה הפגזת מרגמות על מושב זרעית והמוצבים הסמוכים. במקביל, הוצאו מצלמות התצפית באזור מכלל שימוש לאחר שניזוקו כתוצאה מירי צלפים של חזבאללה. לאחר התקרית הוכרז "נוהל חניבעל" וכוח מהפלוגה הגיע למקום בניסיון לשבש את החטיפה.

פחות משעתיים לאחר החטיפה נכנס כוח מחטיבת הנח"ל מלווה בטנק של חטיבת השריון ללבנון. זמן קצר לאחר הכניסה עלה הטנק על מטען ענק וארבעת לוחמיו נהרגו במקום. הרכב שהוביל את לוחמי הנח"ל נתקע, והם נשארו באזור כאשר כוח של חזבאללה יורה עליהם פצצות מרגמה. אחד הלוחמים נהרג מפגיעת רסיסים.

22:30 | ממשלת ישראל החליטה פה אחד לצאת למבצע שלימים הפך למלחמת לבנון השנייה. כבר באותו הלילה החל חיל האוויר להתכונן לתקיפה. החיל היה מאומן היטב לפעולה נגד שורת מטרות בלבנון, שהוכנו ותוכננו בקפידה, וזאת תוך הפעלת מאמץ מודיעיני ומבצעי רב למזער פגיעה באזרחים.

13.07.2006, יום חמישי

ביום זה חזבאללה הודיע ברשתות הטלוויזיה הערביות כי מטרת החטיפה הייתה לשם עסקת חילופי שבויים ושחרור אסירים לבנונים מהכלא הישראלי. במקביל עלה דיווח על חשש של ממשלת לבנון מהסלמה באזור.

צה"ל הכריז על סגר ימי ואווירי על לבנון, הסגר פגע קשות בכלכלה הלבנונית. חיל האוויר הישראלי טס בחופשיות בשמי לבנון ולא התמודד מול מטוסי אויב. כוחות חיל האוויר פעלו מסביב לשעון, והשמידו מידי יום עשרות מטרות. במהלך הסגר הימי נבדקו כ-2,000 כלי שיט, בהם אוניות סוחר, וכלי שיט אזרחיים וצבאיים.

לפנות בוקר ב-13 ביולי תקף חיל האוויר מטרות בלבנון, רובן מחסני תחמושת ומשגרים לטווח בינוני וארוך של חזבאללה. התקיפה, שכונתה מבצע "משקל סגולי", הביאה להשמדת מאות רקטות ולמעלה מארבעים משגרים.

14.07.2006, יום שישי

יום קודם לכן פוזרו כרוזים בביירות שהזהירו כי "בקרוב תהיה הפצצה". עד הצהריים רבים מהתושבים עזבו את האזור, אולם חזבאללה שיגר מסר ברור לישראל באמצעות תחנות התקשורת: אם צה"ל יפציץ בביירות, חזבאללה יפציץ את חיפה.

באותו הערב, כינסה הממשלה ישיבה בה דנו באפשרות הפצצת מטרות צבאיות ברובע הדאחייה בביירות, בהם נמצאו מפקדות של חזבאללה. בישיבה הובהר כי רוב האזרחים הלבנונים עזבו את האזור בעקבות הכרוזים. ההחלטה עברה בישיבת הממשלה.

בשעות הערב המוקדמות החלו ההפצצות של חיל האוויר ברובע. המטוסים הישראלים מוטטו את רבי הקומות שבהם שכנו מפקדות חזבאללה וגרמו להרס עצום. בין היעדים הייתה תחנת הטלוויזיה "אל מנאר" שנהרסה, אולם שידוריה שוקמו כעבור דקות ספורות.

20:00 | הרמטכ"ל דאז, רא"ל (במיל') דן חלוץ כינס מסיבת עיתונאים, ובמקביל חסן נסראללה נשא נאום בתחנת "אל מנאר" בו הציע לתושבי ביירות "להביט לעבר הים התיכון כי עכשיו תופגז בו ספינת טילים של צה"ל". 

בשעות הבוקר של אותו היום בוצעה הערכת מודיעין במטה חיל הים. קצין בכיר ממספן מודיעין העלה אפשרות שחזבאללה מצויד בטילי חוף-ים איראניים, אך אמירה זו נשללה ולא הופצה.

בשעות אחר הצהריים אישרה הממשלה להפציץ מטרות צבאיות ברובע הדאחייה בביירות, בו היו ממוקמות מפקדות של ארגון חזבאללה. בשעות הערב החלה ההפצצה בביירות. תפקידן של ספינות הטילים היה לשמור על הסגר הימי בטווח 8 מייל מביירות. הן הפליגו, על פי הוראות החיל, בקרבת החוף במצב סיור ולא במצב קרב.

20:42 | חזבאללה שיגר שני טילי חוף-ים מחוף לבנון. טיל אחד החטיא את הספינה בכ-65 קילומטרים והטביע ספינת סוחר זרה. הטיל השני פגע בספינת הטילים "אח"י חנית". יותר מ-80 קצינים וחיילים הפליגו עליה באותה שעה, ביניהם אנשי צוות, אנשי מודיעין וצוות של מסוק ימי. הטיל פגע בחלקה האחורי של הספינה, במנוף, והצית שריפה גדולה. כתוצאה מהפגיעה נהרגו ארבעה חיילים, נזק כבד נגרם לספינה וחלק גדול ממערכות החשמל בה הושבתו.

בשעות הבאות עשה צוות הספינה מאמץ גדול כדי לשמור שהספינה לא תטבע. אחדים מהמפקדים נפגעו משאיפת עשן כיוון שהורידו את מסכות ההגנה כדי שהחיילים ישמעו את הוראותיהם טוב יותר. הספינה, שאיבדה את יכולת התמרון שלה, הוקפה בספינות טילים אחרות שהגנו עליה מפגיעות נוספות, ולבסוף חולצה לנמל אשדוד.

יום לאחר הפגיעה הורה מפקד זרוע הים דאז על הקמת צוות לתחקיר מבצעי של האירוע.

15.07.2006, יום שבת

פיקוד העורף חילק בדואר עלוני הסברה על דרכי התגוננות ופעולה במצבי חירום. בנוסף, הממשלה העבירה לפיקוד סמכויות מיוחדות, בהן שיתוף פעולה גדול יותר עם הרשויות המקומיות, ושמירה על המשך הרצף התפקודי של המשק.

16.07.2006, יום ראשון

ארגון חזבאללה הרחיב את טווח הקטיושות ופגע לראשונה בחיפה, בטבריה ובערים נוספות בצפון הארץ. ביום זה פגע טיל במוסך הרכבת בחיפה. שמונה אזרחים נהרגו ועוד רבים נפצעו.

17.07.2006, יום שני

גדוד חרב, שרוב חייליו היו בני העדה הדרוזית, נשלח לכפר מרווחין. עוד באותו היום נכנסו כוחות מהגדוד, מלווים בטנקים ושני דחפורי D9 במטרה לסרוק את הכפר, לאתר מצבורי תחמושת ולאסוף מודיעין. הכפר היה כמעט ריק מאזרחים, ולוחמי הגדוד התמקמו במרכזו. שלושה ימים נשארו הכוחות בכפר, הרגו מחבלים רבים, פגעו במשגרי טילים של חזבאללה, ואיתרו מכשירי קשר ומצבורי נשק.

ביום זה אושר גיוס גדודי מילואים מצומצם.

החלו עבודות חישוף והרס קו המוצבים הקדמי של חזבאללה הסמוך לגדר הגבול.

18.07.2006, יום שלישי

צה"ל המשיך במאמץ להנעת אוכלוסייה מדרום לבנון צפונה. הושלכו אלפי כרוזים שהזהירו את האוכלוסייה בדרום לבנון מפני תקיפת כפרים שמהם ישוגרו רקטות. היעד היה לצמצם במידה ניכרת את מספר האזרחים ליד יעדים צבאיים, כדי להפחית את החשש לפגיעה בחפים מפשע.

למרות שהסגר הימי והאווירי נמשך, צה"ל איפשר לאזרחים רבים להתפנות מבתיהם שבדרום לבנון. כחצי מיליון תושבים נעו צפונה, ואזרחים זרים יצאו מלבנון.

עד לשעות הבוקר סיים צה"ל להרוס את מוצבי חזבאללה בע'ג'ר. חטיבת הצנחנים, החלה לבצע פעולות חישוף בקרבת קו הגבול. כוח צה"ל השתלט על ג'בל בלאט, מוצב "כרכום" לשעבר, ששלט על מרחבי שיגור הרקטות שמצפון לו.

חיל האוויר המשיך ב"ציד" משגרים, תקף יעדים ברובע הדאחייה ופגע במשאיות שהובילו אמצעי חבלה.

19.07.2006, יום רביעי

בצמוד לכפר מארון א-ראס, נמצאת גבעת שקד. הגבעה נשלטה באותה העת על ידי חזבאללה, ונורתה ממנה אש מרגמות, קטיושות וארטילריה לעבר הישובים הסמוכים: אביבים, יראון ועוד.

18 לוחמים מיחידת מגלן עברו את קו הגבול והתקדמו לעבר הגבעה. על הגבול ניצב כוח נוסף כתגבור; 76 לוחמים וארבעה טנקים. אלוף פיקוד הצפון דאז אישר לתקוף כפרים ומוצבים של חזבאללה הסמוכים לגבול, בהם גבעת שקד.

11:40 | לוחמי מגלן הבחינו כי הם נמצאים בתוך סבך במרכז שמורת טבע. הראות הייתה מאוד מוגבלת. שמורות הטבע של חזבאללה היו שטחים שנשלטו על ידי אנשי הארגון מתוך בונקרים תת קרקעיים, מהם גם תצפתו, החביאו נשק ושיגרו רקטות. בתוך הסבך גילו לוחמי מגלן פתח של בונקר והחלו להשליך לכיוונו רימוני יד.

14:00 | שני לוחמים נפצעו מרסיסי רימון שנהדפו לכיוונם.

כוח של טנקים שנכנס לחלץ את הפצועים זוהה וספג אש מרגמות מעמדות סמוכות של חזבאללה. ארבעה חברי צוות הטנק נפצעו. במקביל נורה צרור לעבר הלוחמים ושני לוחמי מגלן נהרגו.

מאוחר יותר חבר לכוח מפקד יחידת מגלן עם כוח חילוץ נוסף. הם נשארו באזור יומיים נוספים, הרגו מספר מחבלים, סרקו את הבונקרים ואספו נשק וציוד של חזבאללה.

בתאריך זה התקבלה ההחלטה בממשלה על המשך פעילות צה"ל בלבנון.
א. "תימשך הלחימה האינטנסיבית נגד ארגון החזבאללה, כולל פגיעה בתשתיות ארגון ומפקדותיו, ביכולותיו המבצעיות, בתשתיות אמצעי הלחימה, מתוך מטרה להחזיר את החיילים החטופים לישראל, להפסיק את ירי הטילים על ישובים ומטרות ישראליות ולהסיר איום זה מעליהם;
ב. העקרונות לפתרון המדיני של המשבר, בזירה הלבנונית יהיו:

1. שחרור החיילים החטופים והחזרתם לישראל ללא תנאי;
2. הפסקת ירי הטילים והרקטות נגד תושבי מדינת ישראל ונגד מטרות ישראליות;
3. יישום מלא ושלם של החלטה 1559 של האו"ם, כולל פירוק כל המיליציות החמושות מנשקן, החלת ריבונות של ממשלת לבנון על כל שטחה ופריסת צבא לבנון לאורך הגבול עם ישראל".

20.07.2006, יום חמישי

קרב מארון א-ראס היה הקרב הקרקעי הראשון במלחמת לבנון השנייה. בקרב לקחו חלק כוחות של  צנחנים, מגלן, שריון, הנדסה ואגוז שנלחמו מול יחידה מיוחדת של חזבאללה. מדובר בכפר שרובו שיעי, אשר בצמוד אליו נמצאת גבעת שקד.

כוחות צה"ל תקפו את הכפרים סמוכי הגבול. כוח של חטיבת הצנחנים נכנס לכפר מארון א-ראס, וניהל קרבות ירי מול אנשי חזבאללה. בחילופי האש נהרגו עשרות מחבלים, בהם מפקד בכיר. הלוחמים לא נפגעו.

עוד באותו יום הוחלט לשלוח כוחות מיחידת אגוז לאזור על מנת לסייע לכוח צנחנים. הם התקדמו לכיוון מארון א-ראס באור יום על אף הסיכון הרב והשתלטו על מספר בתים בפאתי הכפר. בכניסה לאחד הבתים נהרג לוחם אגוז מאש חזבאללה.

מאוחר יותר זיהה קצין ביחידה רכב ובו אנשי חזבאללה שנמלטים מהמקום. הוא פתח במרדף אחריהם לכיוון בנת ג'ביל, ירה ופגע ברכב. בשלב זה הכוח בפיקוד הקצין נותר חשוף לירי של חזבאללה מכיוון בנת ג'ביל. הלוחמים ניסו להסתתר אך נורה לעברם מטח טילי נ"ט. הקצין יחד עם עוד שניים מלוחמי היחידה נהרגו. לוחם נוסף נקבר תחת ההריסות ונהרג גם הוא. גופתו חולצה לאחר חיפוש אינטנסיבי של חבריו, והושבה לישראל כעבור יומיים.

ב-21 ביולי המשיכה חטיבת הצנחנים את הלחימה במרחב במאמץ להשתלט על הכפר, וחיילי הגדס"ר הרגו אנשי חזבאללה רבים. תוך כדי הקרב אסף אחד הלוחמים מכשיר קשר של חזבאללה וכך יכלו הכוחות לעקוב אחר היערכות הארגון באזור.

ב-22 ביולי הוחלפו כוחות הצנחנים במארון א-ראס על ידי כוחות אחרים ששמרו על נוכחות צה"ל באזור עד סוף המלחמה. חטיבת הצנחנים החלה להתכונן ביום זה למשימות חדשות באזור בנת ג'ביל.

בלילה, התרסקו שני מסוקי קרב מסוג פתן (אפאצ'י) באצבע הגליל בשמי צומת כח. המסוקים היו בדרכם לגיחה מבצעית בלבנון, שם היו אמורים לסייע לכוחות שפעלו בגזרת אביבים. בעקבות האירוע הקים מפקד חיל האוויר דאז ועדת בדיקה שהעלתה כי ההתנגשות נגרמה כתוצאה מתקלה טכנית באחד המסוקים. באירוע נהרג אחד הטייסים והשני נפצע.

21.07.2006, יום שישי

מה-21 ביולי ועד ה-2 באוגוסט לחם גדוד חרב, שהורכב ברובו מבני העדה הדרוזית, באזור מארון א-ראס.

בשלב זה הגדוד לחם תחת חטיבת השריון 7, ויחד עם צוות טנקים קטן הם נכנסו לכפר במטרה לסרוק את הבתים, לבצע תצפיות אל עבר הכפרים השכנים, ולאתר אמצעי לחימה וחומר מודיעיני.

גזרת גבול לבנון חולקה בין אוגדה 162 לאוגדה 91. חטיבת גולני שהשתייכה לאוגדה 36 הועברה תחת פיקוד אוגדה 91 לשם חיזוק המאמץ ההתקפי במרחב בנת ג'ביל.

23.07.2006, יום ראשון

התקפה דו חטיבתית של כוחות גולני וצנחנים אליהם התווספה בהמשך חטיבת השריון 7. מטרת ההתקפה הייתה כיתור העיירה בנת ג'ביל.

24.07.2006, יום שני

ב-24 ביולי נשלח מסוק קרב של צה"ל מסוג שרף (אפאצ'י לונגבאו) לסייע לכוחות הקרקעיים באזור בינת ג'בל. בדרכו ליעד התרסק המסוק ליד הכפר ריחנית בשטח ישראל כתוצאה מכשל טכני. בהתרסקות נהרגו שני טייסי המסוק.

25.07.2006, יום שלישי

במהלך הקרבות הקשים בגזרה המרכזית והמזרחית בלבנון, נפגעה מאש צה"ל עמדת או"ם הממוקמת בסמוך לכפר אל-חיאם. ארבעה קציני או"ם (מסין, מאוסטריה, מקנדה ומפינלנד) נהרגו. ישראל פרסמה הודעת התנצלות והודיעה כי תתחקר את התקרית.

26.07.2006, יום רביעי

ב-23 ביולי חטיבות גולני והצנחנים כיתרו את העיירה בנת ג'ביל. הצנחנים השתלטו על שטחים ממערב לעיירה וגולני על השטחים שממזרח לה. הכיתור לא הושלם מצפון על מנת לאפשר לאזרחים להימלט לעומק לבנון, ובכך לבודד את המחבלים. מטרת הפעולה הייתה לפעול נגד פעילי טרור, ולמצוא משגרי רקטות ואמצעי לחימה במרחב העיירה. מאוחר יותר הצטרפה למשימה גם חטיבה 7. הקרבות בבנת ג'ביל נמשכו עד ה-29 ביולי ונחשבו לקרבות קשים ומורכבים בשל תוואי השטח.

ב-24 ביולי לפנות בוקר הגיע גדוד של חטיבת גולני לדרום מזרח העיירה בנת ג'ביל, והשתלט על מספר מבנים. חטיבת הצנחנים הגיעה ליעדיה רק בשעות האור והתמקמה בבתים ממערב לבנת ג'ביל. כוחות צה"ל נתקלו בכוחות חזבאללה והקרבות נמשכו לכל אורך היום.

מסוק קרב של חיל האוויר תקף ופצע 14 חיילים מגדס"ר גולני ששהו בבית בבנת ג'ביל וזוהו בטעות כאנשי חזבאללה. שני טנקים מגדוד 52 של חטיבת השריון 401 נשלחו לחלץ את לוחמי גולני ונפגעו בדרכם. הטנק של המג"ד עלה על מטען ואחד מאנשי הצוות נהרג. הטנק השני נפגע מירי נ"ט ומפקדו נהרג.

לקראת ערב קיבלו מפקדי הצנחנים הוראה מהפיקוד לפיה יש להתכונן לנסיגה לגבול ישראל עם רדת החשיכה שביום למחרת.

03:00 | גדוד של חטיבת גולני קיבל פקודה להתקדם צפונה ללב העיירה. מפקד הגדוד חילק את הכוחות לשניים - פלוגה אחת המשיכה איתו לכיוון צפון מזרח, ופלוגה שנייה התקדמה עם סגנו לכיוון צפון מערב.

השטח בו פעל הכוח של סגן מפקד הגדוד היה שטח בנוי שכלל טרסות, חומות אבן, ומבנים במפלסים שונים. תוך כדי התקדמות בשטח ניסו חיילי הפלוגה לפרוץ לאחד הבתים ללא הצלחה. בשלב זה אנשי חזבאללה שישנו בבתים סמוכים התקדמו לעבר הכוח והחלו לירות ולזרוק רימונים לכיוונו.

מפקד מחלקת החוד עם כמה מחייליו נתקלו בחומת לבנים, שמצידה השני עמדו אנשי חזבאללה, ופתחו בירי. הלוחמים נפצעו וסגן מפקד הגדוד יצא עם כוח נוסף לחלצם. כשהגיעו, החלו להעניק טיפול ראשוני לפצועים, אך הותקפו גם הם מאנשי חזבאללה שעמדו בצידה השני של החומה.  אחד הלוחמים דיווח שהסמג"ד קפץ על רימון שנפל סמוך אליו, חסם אותו בגופו כדי להגן על חייליו, ומצא את מותו.

ניסיונות איגוף וחילוץ נוספים כשלו והוסיפו שמות נוספים לרשימת ההרוגים והפצועים שהביאו לפגיעה קשה בשרשרת הפיקוד. רק כעבור מספר שעות בעקבות ניסיון איגוף מוצלח של כוח בפיקוד קצין המבצעים של הגדוד, וסיוע של מסוקי קרב, התבצעה חבירה אל הכוח הנצור בשטח ונפתח מאמץ חילוץ מפרך. ההרוגים פונו מזירת הקרב רק עם רדת החשכה לאחר מאמצי חילוץ תחת אש.

בתחקיר שנערך מאוחר יותר העריכו כי הלוחמים הגיעו במקרה לעמדת שיגור בה שהו עשרות אנשי חזבאללה שישנו בבתים הסמוכים ויצאו מדי פעם לשגר קטיושות. הכוח מצא עצמו בעמדת נחיתות משמעותית, בעיקר מפני שלא הכיר כראוי את השטח הבנוי בו לחם ולא היו בבעלותו אמצעי פריצה. עשרות אנשי חזבאללה נהרגו.

קרב זה הפך סמל לגבורת לוחמי חטיבת גולני: המפקדים המשיכו להילחם במשך שעות תחת אש תופת מול אנשי חזבאללה, הלוחמים חזרו פעם אחר פעם למטע עצי הזית וחילצו על גביהם את החיילים ההרוגים והפצועים תחת אש.

27.07.2006, יום חמישי

במהלך הלילה נמשכו חילופי אש בין כוחות צנחנים וגולני לבין לוחמי חיזבאללה באזור בנת ג'ביל. הקבינט הביטחוני אישר גיוס נרחב של כוחות מילואים שרובם נשלח לאימונים.

28.07.2006, יום שישי

במהלך היום נמשכו הקרבות באזור בנת ג'ביל.

29.07.2006, יום שבת

לאחר 17 ימי לחימה בהם נורו רקטות רבות לכיוון עכו ונהריה, ב-29 ביולי התפוצצה רקטה במתחם בית החולים לבריאות הנפש "מזרע". הרקטה נחתה בצמוד לאחת המחלקות, ואף על פי שלא היו נפגעים הוחלט, לפנות את בית החולים. הפינוי נמשך כל הלילה ובמהלכו פונו כ-220 עובדים וחולים. פיקוד העורף שלח פלוגה שהגיעה לבית החולים וסייעה בפינוי הציוד הרפואי, ובתיאום אמצעי התחבורה שיסיעו את המפונים לבתי חולים במרכז הארץ.

30.07.2006, יום ראשון

מתצפיות עלה כי מבניין שממוקם מחוץ לכפר קנא יורים מספר גדול של קטיושות לעבר ישראל. חיל האוויר תקף בתים וכבישים בכפר, כדי להקשות על חזבאללה להניע את כלי הרכב שעליהם היו המשגרים. בלילה שבין ה-29 ל-30 ביולי, תקף חיל האוויר בכפר קנא שלוש פעמים. 28 מתושבי לבנון נהרגו.

הממשלה החליטה להגביל את פעילות חיל האוויר כנגד מטרות בלבנון, עד לסיום התחקיר הצה"לי על האירוע והפקת הלקחים בעקבותיו. במקביל, הוחלט לאפשר באמצעות מנגנון התיאום של האו"ם מעבר בטוח למשך 24 שעות לכל תושבי דרום לבנון המבקשים להתפנות צפונה.

חטיבת גולני החלה במבצע במרחב מיס אל ג'בל במטרה להשמיד תשתיות חזבאללה

01.08.2006, יום שלישי

במהלך הלילה הונחתו במסוקים כ-200 לוחמים מהכוחות המיוחדים של סיירת מטכ"ל ושלדג במרחב הבקעא. המטרה הראשונית של המבצע הייתה לקחת בשבי רופא אירני שדווח כי נמצא באזור ונחשד כי טיפל בשני החיילים שנחטפו עם פרוץ המלחמה.
פעילות היחידות המיוחדות במרחב.

הכוחות פשטו על בית החולים ועל שכונה סמוכה לו בה התגוררו בכירים בארגון. הלוחמים בצעו סריקות וניהלו קרבות קטנים מול כוחות עורפיים של חזבאללה. כמה מאנשי הארגון נהרגו, וכשסיימו הכוחות את משימתם, הם לקחו עימם חמישה שבויים, ושבו ארצה ללא נפגעים. בתום המלחמה שוחררו השבויים והוחזרו ללבנון לאחר שלא הוכח כי היו פעילי חזבאללה.

מה-1 באוגוסט ועד ה-3 באוגוסט פעלו גדודי חטיבת הצנחנים בכפר עיתא א-שעב, נתקלו במחבלים רבים וניהלו קרבות. במהלך יום זה נהרג אחד מלוחמי החטיבה בהיתקלות מול מחבלים באחד הבתים. מאוחר יותר, לוחם וקצין נוספים מהחטיבה נהרגו מירי נ"ט לעבר הכוחות.

ב-2 באוגוסט המשיכו הקרבות ולוחם נוסף נהרג מפגיעה של טיל נ"ט. ב-3 באוגוסט הורחבה הפעילות בכפר, והלוחמים הסתייעו באש מסוקי קרב וארטילריה. הקרבות במרחב עיתא א-שעב היו מהקשים והמורכבים שידעה החטיבה במלחמה.

02.08.2006, יום רביעי

צה"ל הרחיב את פעילותו בעיקר בכפר עיתא א-שעב ובשיחין רג'מין. באחד הקרבות נהרג חייל צה"ל מירי טילים שנורה על בית בו שהה הכוח. שייטת 13 פעלה בראס ביאדה מדרום לצור וחזרה לפנות בוקר לבסיסה.

 03.08.2006, יום חמישי

יחדת מגלן נשלחה לבצע פעילות מיוחדת באזור ראס ביאדה, על מנת להשמיד את משגרי הרקטות לטווח קצר של חזבאללה. חיל האוויר, שכבר בימי הלחימה הראשונים הצליח להשמיד את רוב משגרי ומחסני הרקטות לטווח הארוך, התקשה להגיע אל משגרי הרקטות לטווח הקצר. כמותם הייתה גדולה משמעותית, והיקף פיזור המחסנים ועמדות השיגור היה רב. לאורך כל המלחמה הקטיושות קצרות הטווח נותרו אחת הבעיות הקשות ביותר של העורף הישראלי, שספג מטחי טילים רבים, בעיקר בגליל.

לאחר שביצעו נוהל קרב מדויק, הלוחמים החלו בפעילות חשאית ומסוות במרחב. הם נשכבו בתוך עמדות מוסוות ובמהלך השבועיים הבאים (עד ה-15 באוגוסט) תצפתו, ואיתרו משגרים של רקטות קצרות טווח. בכל פעם שאותר משגר, הכוחות פגעו בו, תוך כדי מאמץ שלא לפגוע בחפים מפשע. במהלך הפעילות נמנעו החיילים מפגיעה ישירה במחבלים שזיהו, על מנת שלא לחשוף את מיקומם, ומתוך הבנה כי "ציד משגרי הרקטות" יתרום למאבק המלחמתי.

עד תום המבצע השמידו הכוחות כ-140 מטרות, רובן משגרי רקטות, משאיות תופת, תשתיות ומפקדות. המבצע הוביל להפחתת מספר הרקטות קצרות הטווח שנפלו באזור נהריה ועכו, ונחשב לאחד המוצלחים ביותר שהיו במהלך המלחמה.

04.08.2006, יום שישי

ערב ה-4 באוגוסט לוחמי שייטת 13 התכוננו למבצע התנקשות בבכיר חזבאללה שעל פי הערכות מודיעין שהה בדירת מסתור בצור. הלוחמים אספו ציוד רב ויצאו עם כלי השיט לכיוון חופי צור. בערך בחצות, ירדו הלוחמים מהסירות אל המים והתקדמו לכיוון העיר. הם הגיעו לחוף בבטחה והחלו להתקדם לכיוון הדירה.

צוות בליווי מפקד נוסף נכנס אל הבניין וזיהה אדם בלבוש אזרחי שענה לתיאור של בכיר החזבאללה אותו רצו לתפוס. מהר מאוד הם הבחינו כי בחדר נמצאים פעילי חזבאללה נוספים. במקום התפתח קרב יריות ו-8 לוחמים נפצעו.

צלפים של השייטת שהוצבו במקום סייעו לכוחות ומפקד הכוח הורה לכולם לעזוב את הבניין. השכונה כולה התעוררה ואנשי חזבאללה החלו בירי כבד לכיוון הכוחות, לוחמים רבים נפצעו. למקום הוקפצו מסוקי קרב לסיוע. הם חיפו על הלוחמים שהלכו לכיוון הפרדסים כשהם סוחבים את חבריהם הפצועים. רופא השייטת החל לטפל בפצועים בתוך הסבך. כרבע שעה לאחר מכן רצו הכוחות לכיוון הים, שם חולצו על ידי המסוקים ושבו ארצה.

מאוחר יותר התברר כי הבכיר אותו חיפשו הלוחמים שהה בדירה אחרת, והאנשים אותם הרגו היו מאבטחיו.

05.08.2006, יום שבת

ב-5 באוגוסט בשעות הצהריים זוהה גדוד מילואים של חטיבת כרמלי על ידי חזבאללה שירו לכיוונו מטח של עשרות טילי נ"ט. אחד הלוחמים נהרג מפגיעה ישירה וחמישה נוספים נפצעו. אחת הפלוגות יצאה להתקפה על בית ספר סמוך שממנו נורתה חלק מהאש. כמה מאנשי חזבאללה נהרגו. בשעות הלילה יצא הסמח"ט עם שיירה של שישים לוחמים במסע אלונקות כדי לחלץ במסוקים את הפצועים.

06.08.2006, יום ראשון

הסטי"ל 'אח"י חנית' שבה לפעילות מבצעית.

בשעות הצהריים המוקדמות נורה לעבר אצבע הגליל מטח רקטות. אחת מהן נחתה במגרש החנייה הסמוך לבית הקברות של קיבוץ כפר גלעדי. המקום שימש כשטח כינוס בו שהו חיילי גדוד 9255, מעוצבת "נשר" שהורכבה מאנשי מילואים של חטיבת הצנחנים. מהפגיעה הישירה והקטלנית נהרגו 12 אנשי מילואים ורבים אחרים נפצעו.

 

07.08.2006, יום שני

חיל האוויר יירט באזור הקריות כלי טייס בלתי מאויש ששוגר מלבנון.

במהלך ה-7 באוגוסט פעלו כוחות מחטיבות גולני, צנחנים, שריון וכוחות מילואים בעיירה בנת ג'ביל ובסביבתה. אנשי חזבאללה זיהו כוח מחטיבת הצנחנים שסרק בתים בבנת ג'ביל ובמקום התפתח קרב יריות מטווחים קצרים. כחלק מחילופי האש ירו חזבאללה טיל נ"ט שפגע בטנק באזור הבית. שלושה לוחמים נהרגו בקרב זה, ולוחמים נוספים נפצעו.

08.08.2006, יום שלישי

ב-8 באוגוסט כוח של חטיבת הצנחנים בבנת ג'ביל נתקל באנשי חזבאללה שהחלו לירות לעבר הלוחמי מאחד הבתים באזור. אחד הלוחמים נפצע קשה והמאמץ לחלצו נמשך שעות רבות תחת אש כבדה. במהלך מאמצי החילוץ נפצע לוחם נוסף מאש כוחותינו.

לאזור הוקפץ מטוס קרב והטיל פצצה כ-200 מטר מהבית, אשר גרמה למותם של מספר אנשי חזבאללה והפחיתה את האש שנורתה לכיוון הכוח. טנק של חטיבת השיריון 188 הצליח להגיע אל הפצועים, אבל אחד מהם מת מפצעיו. לכיוון הטנק נורו ארבעה טילי נ"ט וכל יושביו נפצעו. מותו של לוחם הצנחנים השני נקבע במסוק שפינה אותו לישראל.

כוחות ראשונים מחטיבת גבעתי נכנסו ללחימה במרחב קנטרה.

09.08.2006, יום רביעי

 ב-8 באוגוסט, חטיבת מילואים מאוגדה 98, אשר מורכבת ברובה מיוצאי סיירות, החלה להתקדם לכיוון כפר דבל הנוצרי. החטיבה נעה על נתיב אחד ששימש גם כציר לוגיסטי לכל הכוחות באזור. במקום נוצר פקק תנועה, כך שלראשוני הלוחמים נדרשו ארבע שעות כדי לעבור את המרחק הקצר יחסית. עם אור ראשון חלק מהלוחמים עוד היו חשופים בשטחים הפתוחים סמוך לכפר דבל.

המפקדים הורו לחיילים להיכנס לבתים בכפר דבל בקבוצות ולשהות שם עד להמשך תנועה בלילה הבא לכיוון כפר רשף. כשהגיע עיקר הכוח לדבל, אחרי הליכה ממושכת בלילה, כבר היה אור יום מלא. הכוחות התמקמו במהירות בבתים הקרובים בכפר.
שני טילים נורו לעבר הכוח.

אחת הפלוגות של חטיבת המילואים נשלחה אל בית מבודד, שקומתו העליונה כבר היתה תפוסה על ידי לוחמים מפלוגות אחרות. בסך הכל, שהו במבנה עשרות לוחמים. בשעה 13:28 בצהריים, פגע הטיל הראשון בבית ותוך מספר דקות פגע במקום טיל שני. תשעה מלוחמי גדוד ההנדסה של האוגדה נהרגו, ו-29 לוחמים נוספים נפצעו.

הכוחות פינו את הנפגעים רחוק ככל האפשר מהבתים אל מטע זיתים שבו המתינו לחילוץ. לאחר ארבע שעות, הגיע למקום כוח של חטיבת כרמלי שחילץ את הפצועים ואת ההרוגים לישראל במסע אלונקות רגלי. שאר כוחות החטיבה החלו להתקדם צפונה, לכיוון הכפר רשף ולהשלמת משימתם.

באותו יום פגע טיל נוסף ישירות בטנק של חטיבה "מרכבות הפלדה" שפעל באזור עיתא א-שעב, וארבעת הלוחמים ששהו בו נהרגו.

חטיבת חיל הרגלים של העוצבה פעלה באזור מארג'-עיון. אחד החיילים נפגע מירי מרגמות במהלך ההתקדמות ונהרג. בשעות הערב הצטרפו אליהם כוחות גם מחטיבת השיריון של העוצבה. לקראת הערב ספגו שני טנקים רקטות RPG והופעלו נגדם מטעני חבלה. שני נהגי הטנק נפצעו.

במקביל, פלוגה אחרת של טנקים הסתבכה בין מטעי זיתים וסבך, ולכמה טנקים נגרמו תקלות טכניות חמורות. במהלך ניסיון היציאה של הטנקים התקולים מהאזור, נפל אחד מהם לתעלה וחילוצו לקח זמן רב.

ב-9 באוגוסט אישר הקבינט מהלך קרקעי רחב בדרום לבנון - "שינוי כיוון 11". המבצע נחשב לאחד המבצעים המוסקים הגדולים בהיסטוריה של צה"ל. עשרות רבות של חיילים פעלו מדרום לנהר הליטני.

הפעילות בנחל הסלוקי ובכפרים שמסביב הוטלה על חטיבת הנח"ל, כוחות הנדסה של גדוד 605, וכוחות שריון של חטיבה 401. כמתוכנן, הם החלו לבצע פריצת מעבר בא-סלוקי, אלא שאז התקבלה פקודה לעצור את המהלך והמבצע כולו נדחה ב-24 שעות.

10.08.2006, יום חמישי

8:00 | לוחמים מכוח השריון של עוצבת עמוד האש היו עדיין בדרכם להשיב את הכלים הפגועים דרומה לכיוון ישראל. הם היו חשופים לאש חזבאללה והותקפו במטח של עשרות טילי נ"ט מול העיירה אל-חיאם. חילוץ הכלים הפגועים וחילופי האש עם אנשי חזבאללה נמשכו לאורך שעות היום. נהג טנק אחד נהרג ורבים נפצעו.

פלוגת שריון ששהתה באזור מארג'-עיון ראתה את ההפצצות והגיעה לסייע בחילוץ הטנקים. החיילים פינו את הפצועים והגדוד עזב את האזור. בעקבות ההיתקלות העוצבה לא ביצעה פעילות התקפית כמתוכנן.

מבצע "שינוי כיוון 11" נדחה בשנית ב-24 שעות.

11.08.2006, יום שישי

מועצת הביטחון קובעת כי המצב בלבנון מהווה איום לשלום ולביטחון הבינלאומיים, ולפיכך:

‎1. המועצה קוראת להפסקה מוחלטת של הפעולות ההתקפיות, ובעיקר להפסקה מיידית של כל התקפות חיזבאללה והפסקה מיידית של הפעולות הצבאיות מצד ישראל.

‎2. בעקבות הפסקת הפעולות ההתקפיות, קוראת המועצה לממשלת לבנון וליוניפי"ל (כוח האו"ם המוצב בלבנון) לפי ההרשאה בסעיף ‎11 לפרוש את כוחותיהם בדרום וקוראת לממשלת ישראל, עם החל אותה פרישה, להסיג במקביל את כל כוחותיה מדרום לבנון.

‎3. המועצה מדגישה את חשיבות הגברת השליטה של ממשלת לבנון על כל האדמה הלבנונית, בהתאם להחלטות ‎1559 ו-‎1680 והחלקים הרלוונטים בהסכם טאיף, כדי שתוכל לממש את מלוא ריבונותה כדי שלא יהיו כלי נשק ללא הסכמת ממשלת לבנון ולא סמכות אחרת מזו של הממשלה.

‎4. המועצה שבה ומדגישה את חשיבות כיבודו של הקו הכחול (הגבול שנקבע בין ישראל ללבנון).

‎5. המועצה שבה ומדגישה את תמיכתה, כפי שהתבטאה בהחלטות קודמות שלה, בשלמות הטריטוריאלית הריבונית והפוליטית של לבנון בגבולותיה המוכרים מבחינה בינלאומית, כפי שהוגדרו בהסכם שביתת הנשק מה-‎23 במרס ‎1949.

‎6. המועצה קוראת לקהיליה הבינלאומית לפעול באופן מיידי כדי להגיש סיוע פיננסי והומניטארי לעם הלבנוני, שיאפשר את השבתם של העקורים, וכן, בהשגחת ממשלת לבנון, פתיחתם מחדש של שדות תעופה ונמלים, בהתאם לסעיפים ‎14 ו-‎15. המועצה גם קוראת לקהיליה הבינלאומית לשקול הענקת סיוע נוסף בעתיד לצורך שיקומה ופיתוחה של לבנון.

‎7. המועצה מאשרת כי כל הצדדים אחראים להבטיח שלא יינקטו צעדים כלשהם בניגוד לסעיף ‎1 העלולים להשפיע באופן שלילי על הניסיון להשיג פתרון לטווח ארוך; גישה הומניטארית לאוכלוסיה אזרחית, כולל מעבר בטוח לשיירות הומניטאריות, או השבתם מרצון ובאופן בטוח של עקורים ופליטים וקוראת לכל הצדדים לעמוד בהתחייבות זו ולשתף פעולה עם מועצת הביטחון.

‎8. המועצה קוראת לישראל ולבנון לתמוך בהפסקת אש קבועה ובפתרון קבע שיתבסס על העקרונות הבאים:

- כיבודו של הקו הכחול על ידי שני הצדדים.
- סידורי ביטחון שימנעו את חידוש העימות, כולל הקמת אזור מפורז מחמושים, אמצעי לחימה ונשק להוציא אלה שבאחריות ממשלת לבנון ויוניפי"ל בהתאם להרשאה בסעיף ‎11, בין הקו הכחול לנהר הליטני.
- יישום מלא של החלקים הרלוונטים בהסכם טאיף וכן החלטות ‎1559 ו-‎1680 הקוראות לפירוקם מנשק של כל הארגונים החמושים בלבנון כך שבהתאם להחלטת הממשלה הלבנונית מה-‎27 ביולי ‎2006, לא יהיו כלי נשק או גורמים בעלי סמכות מעבר לאלה של מדינת לבנון.
- לא ישהו כוחות זרים בלבנון ללא הסכמת ממשלתה.
- אמצעי לחימה ודומיהם לא יימכרו או יסופקו ללבנון אם לא יאושרו על ידי ממשלתה.
- ישראל תעביר לאו"ם את כל מפות המוקשים שהותירה בלבנון הנמצאות ברשותה.

12.08.2006, יום שבת

ב-9 באוגוסט אישר הקבינט מהלך קרקעי רחב בדרום לבנון - "שינוי כיוון 11". המבצע נחשב לאחד המבצעים המוסקים הגדולים בהיסטוריה של צה"ל והוביל להגדלה משמעותית של מספר החיילים שפעלו מדרום לנהר הליטני.

הפעילות בנחל הסלוקי ובכפרים שמסביב הוטלה על חטיבת הנח"ל, כוחות הנדסה של גדוד 605, וכוחות שריון של חטיבה 401. כמתוכנן, הם החלו לבצע פריצת מעבר בא-סלוקי, אלא שאז התקבלה פקודה לעצור את המהלך והמבצע כולו נדחה ב-24 שעות.

ב-10 באוגוסט נדחה שוב המבצע ב-24 שעות, והועברה לכוחות הודעה שאם לא יקבלו פקודה לצאת למבצע עד השעה 14:00 בצהריי ה-11 באוגוסט - המבצע יבוטל.

ב-11 באוגוסט, בשעה 16:40 התקבלה החלטה לצאת למבצע "שינוי כיוון 11". במקביל, בשעה זו הדיונים על טיוטה להסכם הפסקת האש הגיעו לישורת האחרונה.

בערב ניתנה לכוחות פקודה להשלים את החלק הראשון של המבצע תוך 96 שעות.

22:00 | גדוד הנדסה 605 שהוקפץ למקום החל בפילוס ופתיחת ציר לכיוון ע'נדוריה. כוחות השיריון מחטיבה 401 החלו להתקדם במעלה הסלוקי רק לקראת חצות.

במהלך הלילה עלו הגדודים 931 ו-932 של חטיבת הנח"ל לכפר ע'נדוריה והחלו בחילופי אש עם אנשי חזבאללה. גדוד הסיור של החטיבה הונחת ממסוקים בכפר פרון.

ב-12 באוגוסט בבוקר, באור יום מלא, החל גדוד של חטיבת השריון 401 לנוע מכיוון מזרח למערב. המג"ד ביקש מכוחות ארטילריה שיחפו עליו בעזרת עשן ויסתירו את מיקומו, אך העשן התפוגג במהרה ושיירת הטנקים נותרה חשופה לכפרים מעליה. שלושה טנקים החלו לטפס במעלה ההר, ומעט לפני שהצטרף אליהם הטנק הרביעי הוא נפגע משני טילים. טילים נוספים פגעו בשאר הטנקים והמג"ד נפצע קשה.

14:30| הגדוד חידש את התנועה לכיוון מערב. במהלך התקדמותם הם נתקלו במבנה שקרס בצד הכביש כתוצאה מהפצצה מוקדמת יותר של חיל האוויר. שני טנקים עזבו את השיירה כדי לחפש דרך חלופית להתקדם בה. שאר השיירה נשארה במקומה מאחורי הבניין ההרוס, אלא שבמהרה החל ירי של חזבאללה לכיוונם.

הטנקים שיצאו לחפש דרך חלופית שבו לאחור ואחד מהם הידרדר ונתקע. טנק אחר הגיע לסייע לו להיחלץ, וטנק נוסף החל לירות לכיוון מקור הירי של אנשי חזבאללה.

שלושה מלוחמי הגדוד, בהם המ"פ, נהרגו באותו קרב.

בתום הקרב, ומאחר שכוחות חילוץ התעכבו להגיע, החלה השיירה להתקדם רגלית, חלק מהלוחמים נאלצו לסחוב על גבם את הפצועים וההרוגים.

03:00 | כוחות ראשונים מחטיבה 401 מצליחים לחבור לכוחות חטיבת הנח"ל בע'נדוריה.

במקביל להיתקלות של כוחות השריון, לוחמי חטיבת הנח"ל לחמו בקרבות בכפרים ע'נדוריה ופרון. בקרבות נהרגו ונפצעו רבים.

בשעות הערב ב-13 באוגוסט התקבלה ההנחיה לעצור את התקדמות המשימות ולהמתין להפסקת האש.

לילה קודם, אוגדה 98 שלחה במסוקים כוחות של צנחנים במילואים, והם נחתו באזור הכפר יעטר. בבוקר ה-12.8 שני גדודי צנחנים סדירים נועדו להצטרף אליהם בכפר. הכוחות עלו על המסוקים באיחור, מה שגרם לכך שהמסוקים נחתו כשאור הירח מסגיר את מיקומם. 

מעט לאחר שהמריא אחד המסוקים כדי לשוב ארצה, הוא נפגע מטיל, המסוק נטה על צידו והתרסק. חמשת אנשי הצוות ששהו בו נהרגו במקום.

כוחות הצנחנים היו אמורים לתפוס במשך הלילה בתים באזור ג'בל-עאמל, אולם העיכוב בלוח הזמנים לא אפשר זאת וביום שלאחר מכן, הם הסתתרו בשיחים בשטח הפתוח. למחרת התקבלה ההוראה לעצור את הפעילות ולהמתין להפסקת האש, כך שכל המשך המבצע המוסק לא יצא לפועל ומטרותיו לא הושגו.

ביום זה נדרסו למוות בשוגג שני לוחמים מחטיבת גולני על ידי טנק.

13.08.2006, יום ראשון

חיל האוויר זיהה שני כלי טיס שחגו מעל שמי דרום לבנון וצפון הארץ, על אף הסגר האווירי, והפיל אותם.

כוח של עוצבת "נשר" שהה בבית בפאתי קנטרה. טנק של חטיבה 401 ירה לכיוון הבית בשוגג וכתוצאה מכך שני לוחמים נהרגו ועוד 8 לוחמים נפצעו.

14.08.2006, יום שני

בשעה 8:00 בבוקר נכנסה הפסקת האש לתוקף.

19.08.2006, יום שבת

חמישה ימים לאחר תום המלחמה, במהלך פעילות של סיירת מטכ"ל במרחב הבקעא, כוח של הסיירת שהיה בדרכו חזרה מן היעד שבו פעל נחשף, ונקלע לחילופי אש עם אנשי חזבאללה. קצין בכיר מהיחידה נהרג, וקצין נוסף נפצע קשה.

 

23.08.2006, יום רביעי

כוח רגלי מגדוד רותם של חטיבת גבעתי עלה על מטען במהלך סריקות באזור בליידה שבגזרה המזרחית, למרגלות רכס רמים. בתקרית נהרג חייל צה"ל ונפצעו שלושה.

במהלך המלחמה הגיע צה"ל להישגים מבצעיים משמעותיים. לאורך הלחימה יעדי הפגיעה המרכזיים היו מפקדות ומחסני תחמושת. פעולות אלו הביאו להישג מצטבר של פגיעה קשה ב"מערך האסטרטגי" של חזבאללה שכלל רקטות לטווח ארוך ובינוני.
צה"ל תקף אלפי מטרות בניהם מחסני תחמושת ומפקדות שהמשמעותית בהם הוא המרכז הביטחוני של חזבאללה בביירות. בכירי ארגון חזבאללה ירדו למחתרת וחלקם נותרו בה עד היום.

16.07.2008, יום רביעי

שנתיים לאחר המלחמה, גופות הלוחמים שנחטפו ביום תחילתה, רס"ר אהוד גולדווסר ז"ל ורס"ל אלדד רגב ז"ל, הוחזרו למשפחותיהם במסגרת עסקת חליפין עם חזבאללה ויום לאחר מכן נקברו בטקס צבאי בישראל.