אחרי 21 שנות מילואים, סרן ג' החליט לצאת לקורס קצינים. זה הסיפור שלו

את סרן (במיל') ג', הצלחנו לתפוס לשיחה ממש יום לאחר שגדוד 1862 ('אבישי') בו משרת, סיים תעסוקה מבצעית בדרום הר חברון. רק לפני שנה, עמד על רחבת המסדרים של בה"ד 1 כשסיים קורס קצינים במילואים - בגיל 50. אך הסיפור שלו מתחיל עוד הרבה לפני. 

בסדיר, ג' שירת כלוחם בגדוד 890 של הצנחנים, ולאחר מכן המשיך לשירות מילואים של 21 שנה בחטיבה 646, במהלכו לקח חלק במבצעים 'חומת מגן', 'עופרת יצוקה', ובמלחמת לבנון השנייה. "בשבעה באוקטובר חזרתי לשירות בכיתת כוננות, ולאחר מכן התגייסתי מחדש למילואים בגדוד 'אבישי' של חטיבת 'יזרעאלי' באוגדה 96", הוא מגולל, "שם התחילה ה'קריירה הצבאית השנייה' שלי".

משם, הוא וחבריו לפלוגה, שמנתה אז בסך הכול 3 אנשים, החלו במאמץ לגיוס נרחב של לוחמים ולוחמות נוספים: "היום אנחנו גאים להגיד שאנחנו פלוגה מלאה ומבצעית לכל דבר". כשג' נשאל ע"י המ"פ שלו איזה תפקיד היה רוצה למלא, הוא השיב שכמובן שתפקיד פיקודי - וכך, נמצא כמתאים לצאת לקורס קצינים במילואים.

"גם בסדיר, חלמתי להיות קצין", הוא מודה, "אבל בהסתכלות אחורה, הייתי הרבה פחות בשל. תמיד אני מצטט את מתי כספי: 'אי אפשר להגיד לצ'יפס על האש - נו'".

אבל ההחלטה לעזוב את השגרה המוכרת, ולהיכנס למסלול אינטנסיבי של מספר חודשים בלי המשפחה - לא הייתה פשוטה: "אומנם הילדים שלי כבר גדולים יותר, אבל זה עדיין תקופה משמעותית שאני מפספס בחיים שלהם. למזלי, כשסיפרתי לאישתי שהציעו לי לצאת, עוד לפני שהספקתי לסיים את המשפט היא אמרה לי - 'לך על זה'. וזה נתן לי את כל הרוח הגבית שהייתי צריך".

סרן (במיל') ג'

את יום ההולדת ה-50 שלו, חגג ג' במהלך הקורס. ואם יש רגע אחד שנחקק אצלו בזיכרון, הוא אותו מעמד סיום מרגש ברחבת המסדרים. "פתאום זה הכה בי - האחריות הגדולה שנופלת לך על הכתפיים עם הדרגות. הבנתי שאני אמון עכשיו על המון אנשים מקצה לקצה, כשכל אחד מהם הוא עולם, ועכשיו, אני נכון לאחריות הזו יותר מתמיד".

ג' הפך למפקד על מחלקת לוחמים ולוחמות, והוביל אותם במהלך אימון ההקמה, ההכשרה וגם במשימות המבצעיות. אך האתגרים שמגיעים עם התפקיד לא איחרו להגיע, אחד מהם רק בתעסוקה האחרונה: "הגענו לגזרה שאנחנו לא מכירים בכלל, אחרי שהתכוננו למרחב אחר לגמרי - היה עלינו להכיר ולהשתלט על האזור תוך ימים ספורים בלבד".

עבור ג', זו הייתה נקודת מבחן גם מקצועית וגם פיקודית: "נדרש ממני להתאים ולהכווין את האימונים והתרגילים על מנת להכשיר את המחלקה לזירה החדשה שקיבלנו, ובו זמנית - לסייע ללוחמים והלוחמות שהגזרה הזו היוותה עבורם אתגר בגלל אירועים שחוו בעבר. זו הייתה משימה לא פשוטה בכלל".

בסיום הפעילות, הגדוד עבר יום עיבוד, כדי לאפשר כניסה חלקה יותר לשגרת האזרחות. "מאוד קשה לעשות את ה'סוויץ'' בחזרה לעבודה או למשפחה", הוא מסביר את מה שהמון מילואימניקים ומילואימניקיות מתמודדים איתו, "לשבת שעות ארוכות מול מחשב אחרי שבועות ארוכים שהראש שלך מרוכז רק בשטח, עלול להיות מורכב. לכן הימים האלו כל כך חשובים, לשקף לסביבה את המצב הפיזי והנפשי שבו אנחנו נמצאים".

"בסוף, כדי שנוכל להיות לעשות את המשימה שלנו בצורה הטובה ביותר, הדבר הכי חשוב זה התמיכה במשפחות שלנו", הוא משתף, "יש כל כך הרבה משרתי ומשרתות מילואים, ואף אחד מהם לא היה יכול להיות כאן בלעדיהן".