ביום יום הן 'גיבורות מלחמה', ובערב הזה הן 'מלכות השושנים'

חלקן אמהות, בנות זוג, סטודנטיות, נשות קריירה או בעלות עסקים - שבוחרות להמשיך להילחם ולשרת כמילואימניקיות, לעיתים במשך לילות לבנים רבים ובאירועים מורכבים מהסוג שלא פוגשים באזרחות. אם יצא לכם לעבור בתחילת השבוע ליד היכל התרבות בתל אביב, כנראה שראיתם את אותן 2,000 'גיבורות מלחמה' - שהתכנסו לערב הוקרה מיוחד לתרומתן.

רס"ן (במיל') הילה עפרי, קצינת משאבי האנוש של אוגדת עזה, הוקפצה למילואים מיד לאחר ה-7.10. "באותו רגע, כמו רבים - עזבתי הכול ופשוט הגעתי", היא משחזרת, "בהתחלה, סייענו בכל הנוגע לפינוי התושבים בעוטף עזה והנגב המערבי".

כמה חודשים לאחר מכן, מתוך צורך שעלה בשטח, רס"ן (במיל') עופרי לקחה חלק בהקמת שני כוחות מילואים מיוחדים, שנועדו להגן על אותם היישובים שמוקדם יותר פונו: 'אבשלום', של החטיבה הצפונית, ו'יעל', של הדרומית.

מאותו רגע, החלה העבודה הבלתי פוסקת לגייס אנשים למסגרות החדשות: "בהתחלה לא ידעתי בכלל איך זה יקרום עור וגידים, אבל אמרתי כן. וככה התחלנו באיתור לוחמים ולוחמות - זה לא היה פשוט, כיוון שמדובר במסופחים מיחידות אחרות וגם במתנדבים שעברו את גיל הפטור".

אבל יום אחר יום, בהתמדה, הצליחו לגייס כ-5,000 לוחמים לכוחות. "בכל שבוע מצטרפים אלינו כ-30 משרתים נוספים, מכל רחבי הארץ", היא מגלה. שני הגדודים פעילים כעת באוגדת עזה, בשיתוף פעולה עם כיתות הכוננות של היישובים.

"אני מבינה את האתגר שבדבר", היא מבהירה, "יש לי שלושה ילדים, וזו שגרה שלא קל לשלב בתוך אורח חיים צבאי - בכל זאת, הרבה משפחות משרתים מתמודדות עם אותו הדבר, ונכנסות מתחת לאלונקה עוד פעם ועוד פעם".

מאוחר יותר, תפסנו לשיחה גם את סמ"ר (במיל') ל', חובשת פלוגה בחטיבת החילוץ. בדומה לרס"ן (במיל') עפרי, גם היא הוקפצה לפעילות ב-7.10, עוד בעודה בשירות הסדיר. "באותה שבת, הגענו לבארי ונחל עוז", היא משחזרת, "טיפלנו בפצועים ופינינו אותם".

מאז, המשיכה ל' לשירות מילואים באותה החטיבה, ולאירוע המשמעותי הבא - מבצע 'עם כלביא': "היינו בכוננות לילה, עם כל הציוד פרוס ליד המרחב המוגן - ואז שמענו אזעקה, ורגע אחריה 'בום'. תוך דקות כבר היינו בדרך למיקום הנפילה".

ל' והפלוגה שלה הגיעו לזירת פגיעת טיל בבניין באזור השפלה: "היו שם עשרות פצועים ולכודים, והמשימה שלנו לחלץ אותם מיידית - עניין של חיים ומוות. פתאום הבנתי שאותן דקות קריטיות בהריסות, בהצלבת המידע או אפילו בטיפול בהלם משמעותיות כל כך בשביל האזרחים שם". 

"אני מסתכלת פה מסביבי", היא ממשיכה ומחזירה אותנו לערב ההוקרה, בין ההופעות של זמרות מוכרות, "ורואה לוחמות ומשרתות מכל הגזרות ומכל הגילאים, חלקן גם אמהות, שעדיין נותנות מעצמן את הכול במילואים - זה באמת מעורר השראה".

"זה כבר כמעט 3 שנים שאנחנו מארגנים מפגשים כאלו למשרתי ומשרתות המילואים ומשפחותיהן", משתפים אל"ם (במיל') אברי נבון, מפקד האירוע, וסא"ל (במיל') שיר אבינועם, רת"ח פרט במחלקת המילואים, "ביום הזה נוצרה הזדמנות מיוחדת מהרגיל להודות לאלפי חיילות ולוחמות, שחוצות גבול ובקושי מגיעות הביתה - כדי שהמשימות שמגנות עלינו יבוצעו בצורה הטובה ביותר".

ובאמת, תרומתן של המילואימניקיות ניכרת גם במספרים: במלחמת לבנון השנייה, הן מנו 3% מסך משרתי המילואים, בצוק איתן 8%, ובמלחמה הנוכחית - עלה המספר כמעט פי שלושה, ליותר מ-20%. ועוד פרט חשוב ומרגש: מתוך המתנדבות, כ-⅓ הן אימהות.