פרק ד

שאלה: האם החייל המדליק את נרות השבת בחדר האוכל צריך להקפיד להתפלל קודם לכן תפילת מנחה? האם חייל היוצא לסיור ממושך כשעה לפני שבת רשאי להדליק קודם צאתו נרות שבת? והאם הדלקה זו נחשבת לו כקבלת שבת? האם אשת מג"ד שהגיעה בשעה מאוחרת לשבות עמו בבסיס ועדיין לא הספיקה להערך לשבת כראוי, רשאית להדליק נרות בזמן ולהתנות שאינה מקבלת שבת בכך?

תשובה: נחלקו ראשונים אם הדלקת הנרות חשובה כקבלת שבת או שמא תלוי הדבר בדעת המדליק, והובאו הדברים בשו"ע[1]: "לבעל הלכות גדולות כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה כו', ויש אומרים שאם מתנה קודם שהדליקה שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו, מועיל, ויש אומרים שאינו מועיל לה. ויש חולקים על בה"ג ואומרים שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנר אלא בתפילת ערבית כו'".

למעשה מנהג האשכנזים[2] שהנשים מקבלות שבת בהדלקה (ורק במקום צורך מתנות במפורש שאינן מקבלות שבת בכך), ועל כן נוהגות להדליק תחילה את הנרות ורק לאחר מכן לברך על ההדלקה (שהרי אם תברך תחילה, נמצא שקיבלה שבת ומעתה לא תוכל להדליק הנרות), ובכדי שתהא הברכה 'עובר לעשייתן' נהגו להסתיר מעיניהן את הנרות ולהנות מהם רק לאחר הברכה, ואילו מנהג רבים מהספרדים[3] שאין הנשים מקבלות שבת בהדלקה, ועל כן מברכות ורק לאחר מכן מדליקות. לעומת כל זה, מנהג רבים מהתימנים[4] שהנשים מקבלות שבת בהדלקה ומ"מ מברכות תחילה, לפי שאין מקבלות השבת אלא בתום ההדלקה.

ולדעת כולם אין האנשים שהדליקו נרות (בברכה, כגון שאין שם אשה) מקבלים שבת בכך, ועל כן יברכו ואח"כ ידליקו (ואף רשאים להתפלל לאחר מכן תפילת מנחה), אלא אם כן גילו מפורשות שדעתם לקבל שבת, שאז יקפידו להדליק ואח"כ לברך.

עוד מבואר בשו"ע[5]: "לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת, וגם לא יאחר. ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד, רשאי, כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ('זמנית') ורביע קודם הלילה[6]".

דהיינו, מותר להדליק נרות בברכה סמוך לכניסת שבת (בחצי השעה שקודם השקיעה), ואפילו אינו מקבל שבת בכך, אולם אין להקדים ולהדליק נרות קודם שעה זו, בלא לקבל שבת, שהרי קודם לכן אין ניכר שמדליק לכבוד שבת[7], ורק אם מקבל השבת בהדלקה[8] רשאי להקדימה עד לפלג המנחה.

לפיכך חייל היוצא לסיור סמוך לכניסת שבת (בחצי השעה שקודם כניסת השבת) ועתיד לשוב קודם שיכבו הנרות, ידליק נרות בברכה קודם צאתו, תוך כוונה מפורשת שאינו מקבל שבת בכך (אולם אם לא ישוב מהסיור אלא בשעה מאוחרת ולא יהנה כלל מהנרות, אינו רשאי לברך עליהם, אא"כ חבריו יהנו מאורם[9]). לעומת זאת חייל היוצא לסיור בשעה מוקדמת יותר (שאינו רשאי להדליק נרות בלא לקבל שבת), יעדיף לדחות את קבלת השבת לשעה מאוחרת, בכדי שעד אז לא יהיה מנוע מעשיית מלאכה, ועל כן ידליק את הנרות בלא ברכה.

[1] סימן רסג סעיף י.

[2] ראה רמ"א שם ובסעיף ה.

ועיין ט"ז (סימן תרעא ס"ק א ושער הציון שם ס"ק ב) שאף אנשים שרגילים להדליק נרות, מקבלים שבת בהדלקתם, אולם במשנה ברורה (שם ס"ק א) הורה למעשה כשאר פוסקים שרק בנשים אומרים גדר זה.

[3] עיין ילקוט יוסף סימן רסג סעיף לג ובאריכות בשו"ת יחוה דעת ח"ב סימן לג ובשו"ת יביע אומר ח"ב סימן טז, וכדעת רוב הראשונים החולקים על בה"ג, אולם דעת כף החיים (סימן רסג ס"ק סב), הבן איש חי (שנה שניה פרשת נח אות ח), והגר"מ אליהו (בהערותיו לקיצור שו"ע סימן עה הערה ח) שיש להדליק ורק אח"כ לברך.

[4] עיין שו"ע המקוצר פרק נז סעיפים ב, ז.

[5] שם סעיף ד.

[6] עיין משנה ברורה (שם ס"ק יט) שלדעת השו"ע יש לחשב שעה ורבע קודם צאת הכוכבים, ואילו לדעת הלבוש והגר"א יש לחשב שיעור זמן זה קודם השקיעה.

[7] ברם, עיין בספר הלכה כסדרה (ח"ב פרק ו הערה 31) שהגר"א וייס הסתפק שמא בימינו שאין רגילות להדליק נרות למאור, ניתן יותר להקל בהדלקה מפלג המנחה, וכן הביא בספר פסקי תשובות שם אות טו בשם עוד אחרונים.

[8] ועיין שמירת שבת כהלכתה (פרק מג סעיף כד) שאשה הרוצה להדליק מוקדם ומבלי לקבל את השבת, תוכל לעשות כן כשאחד מבני הבית מקבלים על עצמם את השבת בהדלקה זו, הואיל ובכך ניכר כבר שהנר לכבוד השבת.

[9] ילקוט יוסף שם סעיף כא, וראה שו"ע (שם סעיף ט): "המדליקין בזוויות הבית ואוכלים בחצר, אם אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה הוי ברכה לבטלה".