צללנו ביחד עם ה'כפיר' להיסטוריה של מטוס הקרב הישראלי הראשון

פריצת דרך היסטורית נרשמה לפני כ-50 שנה, כשהוצג בעולם לראשונה מטוס קרב כחול-לבן. מה שהוביל מלכתחילה לפרויקט השאפתני הזה הייתה, הלכה למעשה, מלחמת ששת הימים. "באותה התקופה", פותח אבי משה סגל, אוצר מוזיאון חיל האוויר בחצרים, "שלוש טייסות ישראליות שלמות התבססו על מטוסי 'מיראז' 3' הצרפתיים".

אותם כלי טיס אבדו או ניזוקו בקרבות, וישראל, שהוטל עליה אמברגו נשק מחמיר מצד צרפת, נדרשה לצמצם את הפערים במהירות. "בעקבות החרם לא קיבלנו חלקי חילוף, ושתי טייסות ה'מיראז' 5' הנוספות שהזמנו פשוט לא הגיעו", מסביר אבי.

בצומת הדרכים הדרמטי הזה, פנתה ישראל לשני כיוונים חדשים כדי להתמודד עם המחסור. הראשון, רכש מטוסי 'סקייהוק' מארה"ב - צעד שפתח רשמית את העידן האמריקאי בחיל. אבל כלקח ישיר מהקשר עם צרפת, הפעם הוחלט שלא להסתמך רק על תחמושת זרה - והתעשייה האווירית קיבלה על עצמה את המשימה הנועזת, להנדס מטוס קרב תוצרת הארץ, על בסיס המיראז' 5 שהוזמן ולא הגיע ליעדו.

"כך בעצם נולד מטוס ה'נשר'", מפרט אוצר המוזיאון, "בעזרת הברחת חלקי חילוף ותוכניות בנייה מצרפת, הורכבו לראשונה בארץ מטוסי קרב. תוך מספר שנים, נבנו 61 'נשרים' במפעל 'להב' של התעשייה האווירית: 51 חד-מושביים ו-10 דו-מושביים להדרכה ואימון - הרבה מעבר לתכנון המקורי. ולזכותם, נרשמו במלחמת יום הכיפורים יותר מ-100 הפלות".

נשר מטייסת 113 ממריא מבסיס חצור, מלחמת יום הכיפורים. צילום: ארכיון חיל האוויר

הפרויקט ההנדסי הזה ממש לא נעצר כאן - אלא סלל את ההמשך. זוכרים את הרכש האמריקאי שהזכרנו קודם? ובכן, במקביל, עבדו המהנדסים על פיתוח חסר תקדים ש'הלחים' בין המנוע העוצמתי של מטוס 'פאנטום' האמריקאי, לבין גופו של ה'מיראז' 5' הצרפתי. כך נולד ה'סופר נשר', הידוע בשמו הרשמי - 'כפיר'.

"זה כבר היה כלי טיס חזק בהרבה", קובע אבי, "המנוע החדש אפשר לו לשאת כ-4 טונות של חימוש, שהם פי שניים מהקיבולת של המיראז' המקורי, וגם של הנשר".

לכל שדרוג כזה, מתברר, נלוות נגזרות רבות: המשקל הנוסף דרש יותר דלק, המטען המאסיבי הצריך חיזוקים מבניים בכנפיים, כל חימוש חדש גרר שילוב של מכ"ם מתקדם, וכן הלאה.

"בשלב הזה, זאת כבר לא הייתה רק התעשייה האווירית שלקחה חלק", מדגיש אבי, "גם מנועי בית שמש, רפאל, אלתא וחברות רבות נוספות הצטרפו למפעל. הפרויקט למעשה הזניק שורה של תעשיות ביטחוניות, שפרחו באותם ימים כמו פטריות אחרי הגשם".

וכמובן שכל חברה שמצטרפת, מביאה עמה אנשי מקצוע חדשים. אחד המשתתפים הבולטים במיזם, היה טייס הניסוי והמהנדס, סא"ל (בדימ') אסף בן-נון: "לאחר ארבע שנות לימוד של הנדסה אווירונאוטית, הגשתי מועמדות לתפקיד בתעשייה האווירית. זה היה בשנת 68', ולשמחתי, מיד כשהגעתי מוניתי לטייס הפרויקט, שנקרא אז 'טכנולוג' - מיראז' דו-מושבי ששימש אב-טיפוס ל'כפיר'".

'טכנולוג'

תהליך הפיתוח, כפי שהוא מעיד, היה ארוך - וכלל אינספור ניסויי טיסה עד להשגת התוצר המוגמר. "להסב מטוס מיראז' חד-מושבי לדו-מושבי, לוקח שנים", מתאר סא"ל (בדימ') בן נון, "הצלחנו להשתמש בתא האחורי של המטוס לטובת אחסון של אוויוניקה - מכשור שגם לו היו מאות ואלפי פרמטרים, שנבדקו תוך כדי טיסה".

לא רק התעשיות הביטחוניות יצאו נשכרות מההישג, אלא גם המורל הלאומי הישראלי, שספג מכה אחרי מלחמת יום הכיפורים. בהמשך, בשנת 77', זכתה הרוח הציבורית לעידוד נוסף, בהצגת הבכורה החגיגית של מטוס התקיפה המקומי הראשון, בסלון האווירי בפריז.

ה'כפיר' הראשון שיוצר

"מדובר באירוע יוקרתי במיוחד, שעורר עניין עצום אצל לקוחות פוטנציאליים מרחבי העולם", מבהיר אבי, "ולמרות שהכפיר פותח במקור עבור חיל האוויר שלנו, לאחר הצגתו בתערוכה הוא נמכר גם לצבאות זרים. בעיקר לצורכי אימון, אבל גם למשימות תקיפה. האמריקאים, למשל, חכרו 24 מטוסים מדגם C-1 כדי להקים טייסת דימוי אויב, 'צד אדום' - וזאת בשל הדמיון הבולט ל'מיג 21' ו'מיג 23' הרוסים".

את ה'כפיר' ניתן למצוא גם כעת בשימוש בצבאות זרים - בארה"ב, בקולומביה ובסרי לנקה, למשל. אבל עוד לפני שהוא הוכיח את עצמו ברחבי העולם, הפרויקט הכחול לבן החזיק בין 5 ל-6 טייסות פעילות של חה"א, שהיוו את רוב הסד"כ באותם הימים.

"מלחמת שלום הגליל הייתה התקופה המשמעותית שה'כפיר' הופעל בה מבצעית", מדגים אוצר המוזיאון, "הוא היה בין מטוסי התקיפה העיקריים, ויחד עם ה'סקייהוק' עסק בעיקר בהגשת סיוע קרוב לכוחות היבשה המתמרנים בלבנון, ובמניעת שיירות אספקה מלהגיע לאויב שבחזית".

צילום: ארכיון ביעף

בעוד שה'סקייהוק' המשיך לשרת בחיל האוויר עד לשנת 2015 - ה'כפיר', מדגם C-7, יצא משימוש מבצעי כבר ב-96', לפני כ-30 שנה.

"ה'סקייהוק', שנרכש מארה"ב בערך במקביל לפיתוח המטוס הישראלי, הוא מטוס תת-קולי", מחדד סא"ל (בדימ') בן-נון, "לעומתו, ה'כפיר' מסוגל לטוס במהירות העולה על 2 מאך, שהם פי שניים ממהירות הקול. זאת אומנם מהירות מרשימה למדי, אבל ברוב המשימות אין בה צורך. לכן, המטוסים האמריקאים תפסו את מקומו של ה'כפיר' במרוצת השנים".

"בזמנו, חיל האוויר גייס אותי להיות טייס הניסוי של המשלחת לאמריקה", נזכר סא"ל (בדימ') בן-נון, "במטרה לבחון מה יחליף את ה'כפיר' ויהיה מטוס העתיד של ישראל, F-15 או F-14. המלצנו אז חד משמעית על ה-F-15. והעובדה שהוא טס עד היום בתצורה מתקדמת יותר, מוכיחה שהבחירה הייתה נכונה".

'סקייהוק'

במונחים של תעופה, ה-F-15 שנכנס לזירה הציע יתרונות ניכרים: הוא דו-מנועי, גדול יותר, בעל כושר תמרון יוצא דופן וקיבולת חימוש גבוהה. כל אלה אפשרו לשלב בו גם מכ"ם מתקדם, מערכות נשק משוכללות וסוגי טילים נוספים.

למעשה, ההחלטה האסטרטגית הזו היא שחרצה בסופו של דבר את גורלו של מטוס הקרב הישראלי הראשון. 

כיום, מוצגים במוזיאון חיל האוויר בחצרים שלושה מטוסים המהווים אבני דרך בתולדות התעופה הישראלית. את השלישייה פותח ה'נשר' - 'מיראז' 5' צרפתי שהורכב בישראל, כאשר המטוס המוצג הוא הדגם הראשון שיוצר אי פעם. לצידו ניצב ה'טכנולוגי', מטוס 'מיראז' 3' דו-מושבי שצויד במנוע אמריקאי במקום הצרפתי המקורי. הוא שימש כאבטיפוס ל'כפיר', והיחיד מסוגו ששרד. והשלישי, לא אחר מאשר ה'כפיר' הראשון.

"אלו כלי טיס שהתבגרו היטב בחיל האוויר", מסכם סא"ל (בדימ') בן-נון בגאווה, ואבי מוסיף, "הם הביאו יוקרה וגאווה לאומית עמוקה, ברגע ההיסטורי שבו הורכבו כאן והוצגו לעולם באופן רשמי מטוסי קרב ישראליים ראשונים".