חזרנו לרגעי המבצע הראשון של טייסת 147 - מעל שמי איראן

"לא חשבנו שנתקוף יעדים במרחקים כאלו", כך מנסה רס"ן ע', סגן מפקד טייסת 147 ב' לשעבר, להסביר את התחושות בקרב חייליו, לפני 'עם כלביא', "לא דיברנו את השפה, לא התאמנו על תרחיש כזה מעולם, ובגדול היינו בעיקר מרוכזים בתמרון בעזה".

טייסת הכטמ"מים 147 ('האיל הנוגח') הוקמה מחדש כחצי לאחר פרוץ המלחמה. כחודש וחצי לפני תחילת המבצע באיראן, כשעוד הייתה בשלבי התבוססות, קיבלה אישור סופי לקחת חלק במערכה - הרבה בזכות הצלחותיה הקודמות בתחום האמל"ח

"זה לא היה פשוט. האתגר הראשון והכי משמעותי היה ללמוד את הזירה", מתאר רס"ן ע', "כלומר, לנתח לעומק מי הם משמרות המהפכה, ומה היכולות שלהם שיכולות להשפיע על הכלים שלנו".

בעקבות הלמידה, הם פיתחו שיטות פעולה עדכניות מול מערכי הנ"ט ושיגור הטילים הבליסטיים: "בנינו תו"לים חדשים, ובחנו אותם באימונים בסימולטורים. בכל תרגיל כזה, אתה ממש שם את עצמך בנעליים של האויב וחושב: 'אם הייתי חייל במשמרות המהפכה שצריך לשגר טיל למדינת ישראל או ליירט מטוס בשמיים - איך הייתי עושה את זה?'" 

צעד נוסף שנקטו היה לגייס צוותי עבודה וחשיבה: "בחרנו דווקא אנשי מילואים שפחות מורגלים בעבודה השוטפת. כדי שיגיעו ויערערו את המובן מאליו - יאתגרו את המערכת ברזולוציות הקטנות ביותר".  

בתום חודש וחצי של הכנות, הטייסת הייתה מוכנה להמריא. המטוס הראשון שחצה את הגבול נתקל בתקלה, אבל זה לא עצר את הבאים בתור - השני, השלישי והרביעי כבר המשיכו הלאה למשימה. בעקבותם, גם הראשון חזר לתפקוד במהירות, והתוכנית שבה למסלולה.  

"לעבור בפעם הראשונה מעל הרכס המערבי של איראן", נזכר רס"ן ע', "להבין שאת השלב הראשון הצלחנו, כשלפני 3 חודשים לא היה אפשר לחלום על זה אפילו - זה רגע שלא אשכח. אבל כגודל ההרים, כך הבנו גם את גודל הדברים עמם אנחנו מתמודדים". 

רגע משמעותי אפילו יותר היה איתור והשמדת משגר הטילים הראשון: "אתה רואה משגר פרוס לעיניך, ומבין שאתה אולי היחיד שיכול לעצור אותו מלפגוע בבניין, בבית חולים או בבסיס בישראל. ואז אתה משחרר את החימוש הראשון, שלמרות גודלו הקטן, יכול היה להוריד בניין רב קומות".

ע' סבור כי התרומה המרכזית של הטייסת למערכה הייתה הלחץ שהפעילה על מערכי השיגור האיראניים. "קודם כל, גורם ההפתעה היווה שחקן מפתח במבצע. אחר כך, בא החשש שיצרנו בקרב חיילי משמרות המהפכה. הם הבינו שלא משנה איזה משגר או טיל הם יוציאו - יש מישהו שרודף אחריהם".

כך בעצם הפך 'האיל הנוגח' - לצייד. "המשימה שלנו הייתה לפגוע במשגרים, ובחיילי משמרות המהפכה שעומדים מאחוריהם, ואת מערכות ההגנה האוויריות הקיימות, כדי לאפשר למטוסים שלנו חופש פעולה באזור", הוא פוסק, "ועמדנו בה, אלפי קילומטרים מהזירות להן היינו רגילים".

ההישגים שרשמה הטייסת במהלך 'עם כלביא' היו רק תחילת הדרך עבורה בזירה. במבצע 'שאגת הארי' שהחל בפברואר האחרון, המשיכה 147 לפעול כטייסת צייד, והיוותה חלק משמעותי בפעילות המבצעית של חיל האוויר - מעל אותם שמיים שלמדה להכיר מקרוב.