סוף סוף מצליחים לראות יבשה:

קורס חובלים, כידוע, הוא אחד מהקורסים המאתגרים ביותר בצה״ל. טקס סיום שלב ה-״מכין״ התקיים לפני מספר ימים ברחבת הכותל המערבי בירושלים.

שלב ה-״מכין״ הינו השלב השני מתוך חמשת שלבי הקורס. הוא מסמל את סופם של 12 החודשים הראשונים של הכשרה מתוך 28 חודשי המסלול, ובסיומו מקבלים הצוערים את סיכת המ״מ - חותמת לכך שהוכשרו לפקד על סירות גומי. ״הסיכה שקיבלנו בטקס יכולה להיראות כמו ׳סתם׳ חתיכת מתכת, אבל בשבילי היא מסמלת כל כך הרבה יותר מזה״, מספר צוער ע׳ מקורס חובלים מס׳ 155.

צוער ע׳, מחיפה, הוא אחד מהצוערים שסיימו השבוע את השלב המשמעותי. סיפורו האישי משקף מסלול לא שגרתי אל אחד התפקידים התובעניים בזרוע הים. בכיתה ז׳ עבר עם משפחתו לארצות הברית, למד בבית ספר לאמנויות והפך למטפס תחרותי - תחום שלכאורה רחוק מאוד מהים. ״לא היה לי קשר ישיר לים״, הוא מספר, ״חוץ מריצות על הים עם אבא בשבתות וגלישה מדי פעם״.

אל קורס החובלים הגיע כמעט במקרה. ״לא ידעתי עליו הרבה לפני יום הסיירות״, הוא מודה. ״קראתי קצת, זה עניין אותי - וזרמתי עם זה״. רק במהלך ההכשרה החל להבין את עומק המשמעות. ״בשלב הימ״פ התאהבתי לגמרי בתפקיד. משהו בים, בצוות, באחריות, פשוט התחבר״, גם למפקדו הייתה השפעה: ״מפקד הצוות שלי היה פשוט שרוף על הים והוא הדביק את כולנו״.

שלב ה-״מכין״, אותו סיים כעת, כלל מעבר מהכשרה במסגרת הקורס, לעבודה מעשית על כלי שיט קטנים. הצוערים שובצו יחד עם צוותים אורגניים על ספינות ״דבורה״, שם חוו לראשונה את המציאות המבצעית מקרוב. ״זה מקום קטן וצפוף, אבל מאוד אינטימי. אתה לומד לסמוך אחד על השני בצורה מוחלטת״, מספר ע׳. ״זו הייתה חוויה מאתגרת מאוד - גם פיזית וגם מנטלית״.

במהלך השלב נדרשו הצוערים לעמוד בהסמכות מקצועיות מורכבות, לצד מבחנים עיוניים ומעשיים. ״היו רגעים קשים״, הוא משתף, ״אבל גם הרבה גאוות יחידה ורעות בין הצוות״.

הטקס בכותל סימל עבור צוער ע׳ גם סגירת מעגל אישית. ״פעם אחרונה שהייתי בכותל הייתה בטיול שנתי בכיתה ו׳, ועכשיו חזרתי לפה, אבל בתור חייל. בתור מי שמגן ולא מי שמגינים עליו. זוו הסגירת מעגל הכי גדולה ומשמעותית שיכולה להיות מבחינתי״, הוא אומר. ״הטקס הוא גם רגע בו אתה מבין כמה הדרך שעברת משמעותית - אבל גם כמה אחריות ודרך עוד יש לפניך״.

המשך הקורס יכלול שלב אקדמי והעמקה מקצועית, לקראת תפקידי הפיקוד המבצעיים. ע׳ כבר מציב לעצמו יעדים: ״יש את הבוחן חובל, מבחן פיזי מאוד קשה. אני רוצה להיות מצטיין בוחן. מעבר לזה, המטרה שלי בעתיד היא בנוגע ליכולות הפיקודיות שלי - הלוואי ואדע לשלב בין מקצועיות לבין אינטליגנציה רגשית, שאהיה גם מפקד וגם בן אדם עבור הצוות שלי״.
 

לצד תחושת ההישג, הוא מכיר גם בקושי: ״יש לי חברים שנמצאים עכשיו בלחימה, ואני עוד בשלב ההכשרה והלימודים. זה לא פשוט. אתה כל צריך להזכיר לעצמך שזה חלק מהדרך, ושבסוף כל ההכשרה הזאת מובילה לתפקיד שבו אתה באמת תשפיע״.

הקורס, שהתקיים על רקע תקופה ביטחונית מורכבת, קיבל עבורו משמעות נוספת. יש תחושה של אחריות גדולה יותר. הרצון להחזיר אמון, לעשות טוב יותר״, הוא אומר. ״כשילדים קטנים רואים אותך ומוחאים כפיים כי הם מבינים שאתה חייל, אתה מבין שמשהו במציאות השתנה, שיש פה משהו מעבר לעצמך״.

בסיום, הוא לא שוכח להודות למשפחתו: ״לראות את ההורים והסבתא בטקס - זה הרגיש גם שלהם. הם חלק מהדרך הזו לא פחות ממני״.