עלינו להפלגת השיא בהכשרת הסטי"ל - ומהר הבנו שאין איך לס"גת

שעת בוקר מוקדמת בבה"ד זרוע הים בחיפה, וחיילי קורס הסטי"לים מורידים כ-16 סירות גומי (ס"ג) לעבר המרינה התחומה בסלעים. ההפלגה לעכו, אליה יצאו ממש עוד דקות, מסמנת את נקודת השיא בסדרת הים האינטנסיבית - בסופה יהפכו רשמית ללוחמי חוד ימי.

הם מסתדרים סביב הס"גים, מחולקים לראשונה לפי הספינות אליהן יגיעו בעתיד הקרוב: אח"י כידון, קשת, מגן, עוז, ניצחון, עצמאות ועוד. כמה חודשים מעכשיו, מישהו מהם יהיה טכנאי מכ"ם, אחר יהיה בק"ש, זו שלצידו תעסוק בכלל בגילוי צוללות או מערכות הגנה אווירית - ויחד ישלימו לצוות מלא.

אבל ברגעים אלו, מחכים להם בעיקר כ-20 ק"מ של מפרץ חיפה, והיכרות ראשונה עם אחד הכלים הבסיסיים ביותר בזרוע, שבעת הצורך משמש להעברת חלקי חילוף ונוסעים, ואף לחילוצים. בצעקת "חרטום לגלים!" הצוותים הראשונים שולפים משוטים, ועוברים את מקטע ההתחלה בחתירה מסונכרנת, לפני שיתרחקו מספיק מהחוף כדי להפעיל מנועים.

"החוכמה היא לכוון את הסירה בין הגלים ולשלוט בעוצמות המנוע בהתאם, ממש להרגיש את פני השטח", מגלה מפקד הס"ג אליו התלווינו, בעודו מזיז את ה'טרוטלר' (ידית ההיגוי) כמה סנטימטרים בכל פעם. בהמשך, לימד גם אותנו לעשות זאת, וראינו מקרוב איך המיומנות של הסקיפר יכולה להיות ההבדל בין החלקה על הגלים, לבין קפיצות שמאיימות להעיף את החיילים והחיילות למים.

מלבד ה'טרוטלר', אפשר למצוא בכל ס"ג גם 'אגס' שדוחף דלק וחמצן למנוע בזמן ההתנעה, וכדור מתכת עם זוויות רבות שלא יכולנו שלא לתהות למה הוא משמש. זה לא שעון שמש (למרות שבלי השעונים שלהם, החיילים היו שמחים לאחד), אלא 'הד מכ"ם', אמצעי שמוודא שהסירה הקטנה תיקלט במכ"ם ותופיע לכל כלי השיט האחרים במפה. כך אפשר לנווט בבטחה בין ספינות המסחר העצומות שנכנסות ויוצאות מנמל חיפה.

כשנראה שאנחנו מתחילים לשוט צפונה לים הפתוח, מופיע באופק הצד השני של המפרץ - והחומות העתיקות של עכו. החייל המאזין בקשר מודיע למפקד שמתחילים "כנוס": הסירות נצמדות יחד, והחיילים אוחזים בידיהם של אלו בס"ג הסמוך. לשם ההדגמה: זה קצת כמו לחנות במקביל כשכל המכוניות זזות והמדרכה עולה ויורדת. כדי לשנות מיקום עכשיו, רק הספינה הקיצונית באחד הצדדים צריכה להתניע.

אחרי שמוודאים שהכול כשורה, מתקבלת הפקודה 'להחיף', כלומר, להתקרב ולהעלות את הספינות לחול. שם, בסיום הפסקת האוכל, העצירה המפנקת הופכת ברגע אחד לאימון אינטנסיבי: קבוצה אחר קבוצה, החיילים מסתדרים בשורות ורצים למים 'לטלף'. 

"הם צפים על הגב, הידיים שלובות ורק הרגליים חותרות בכל הכוח", מסביר סמ"ר נ', מפק"ץ בהכשרה, את מה שאנחנו רואות, "מעבר לאימון הגופני המאתגר, התרגיל עובד בעיקר על חוסן. לאורך ההכשרה, המרחקים נעשים ארוכים יותר והזמנים מתקצרים". בערב צפוי להם טילוף נוסף, ארוך עוד יותר. 

בשעות הצהריים המאוחרות, אנחנו יוצאים חזרה לבה"ד. הגלים גבוהים, השמש במלוא עוצמתה, ולא ברור איך המדים של כולם אי פעם יתייבשו. שוב מגיע 'כנוס' של כל הס"גים, אחריו 'החפה' באותה המרינה מהבוקר, והחיילים מקפיצים כל ספינה על הכתפיים.

מכאן, לא מחכים ללוחמי החוד ימים רגועים, יותר כמו 48 שעות בחוף שבמרכזן כושר קרבי וסיבולת, ומסע לפסגת הר הכרמל. "לאורך השבוע הזה, אנחנו מקפיצים אותם בלילות שוב ושוב", מפרט סמ"ר נ', "כי בזמן הפלגה, אירועים יכולים להתפרץ בכל זמן: התרעות על איומים אוויריים וימיים, תקלות ועוד. וגם בבית - אין לדעת מתי תהיה ההפעלה הבאה. כבר עכשיו מכינים אותם לקראת חוסר הוודאות שיפגוש אותם בשירות". 

השגרה המבצעית המצפה להם בסיום חצי שנת ההכשרה, היא כזו שקשה לתאר, אלא אם היית שם בעצמך (גם מטעמי ביטחון מידע). "על רוב המבצעים, מתימן ועד הצי הסורי, אנחנו יכולים לדבר רק עם האנשים מהספינה שלנו", מודה המפק"ץ בחיוך, "אבל זה גם אחד הדברים הכי מגבשים, ומשהו שאנחנו מנסים לדמות לחניכים כבר עכשיו, איך בים עושים ממש הכול ביחד. ולהיות שמונה אנשים בסירת גומי אחת, יום שלם - זו טעימה קטנה ממה שמצפה".