בוגרי קורס חובלים על הלחימה שפגשה אותם, גם בחיים האישיים

כשהיו בשלב השני של קורס החובלים, הבינו הצוערים (לשעבר) של מחזור 151 שהכל הולך להשתנות עבורם. בבוקר השבעה באוקטובר, היה לכולם ברור - כל מה שהכירו הולך להשתנות. החל מההכשרה, דרך השהיות בלב הים ועד הכניסה לתפקיד - מה שהכירו קודמיהם, לא יהיה זהה למה שיחוו החובלים החדשים.

עבור סגן י' וסגן ל', המלחמה לא הורידה את האוויר מהמפרשים, אלא רק גרמה להבין את הערך והמשקל של השירות כקצינים לוחמים. "אתה מבין הרבה יותר למה אתה עושה את מה שאתה עושה ", היום אני מבין את המשמעות", סיפרו המפקדים.

מה שהיה - כבר לא יהיה יותר

"בבוקר ה-7 הייתי בבית. שמענו את היריות, וקיבלתי את התמונות של הטנדרים בקיבוצים ומצנחי הרחיפה, מהר מאוד הבנו שקורה משהו חריג", משחזר סגן י' המתגורר במועצה האזורית שער הנגב, קילומטרים ספורים מהרצועה.

סגן י', שהה בבוקר השבעה באוקטובר בביתו במשך כ - 30 שעות בעוד המחבלים תוקפים את ביתו. "אלו היו שעות מתוחות", מספר בגילוי, "היינו שעות על גבי שעות בממ"ד". מיד לאחר שמשפחתו והוא התפנו, י' יצא חזרה לבסיס: "ישר אחרי שפינו אותנו מהקיבוץ נסעתי לבסיס, אחרי חודש יצאנו הביתה וחזרתי לקיבוץ בצפון הארץ שכל אנשי הקהילה היו בו. הפינה המוכרת הייתה חסרה". 

הלחימה האינטנסיבית, לצד הההכשרה הארוכה, הביאו עמן ניסיון רב למפקדי העתיד.  "הקורס לצד הלחימה נותן לך ניסיון עצום וכלים להתמודדות , והפך אותי להרבה יותר מוכן לאתגרים שיבואו בהמשך", מספר סגן ל'.

"כשמתחילים מסלול כזה ארוך, לא תמיד יש לך מההתחלה את ה"למה" שלך, היום אני מבין את המשמעות. הרצון שלי להוביל ולפקד גדל מהכניסה ללחימה", הוסיף סגן י'.

הרגע בו הסיפור האישי מקבל משמעות אחרת

במהלך השהיות של הצוערים בקורס על כלי הבט"ש, היה סגן י' מסופח לדבורה בפלגה 916. באחד מסיורי הגזרה שלהם מול רפיח, במהלך נובמבר 2023 התבצע מבצע "דלתות שמיים", בו הייתה העסקה הראשונה להחזרת החטופים ארצה. 

"כחלק מהעסקה השתחררו אנשי משפחת גולדשטיין-אלמוג", הבת הבכורה שלהם, ים ז"ל למדה איתי בשכבה. לראות את זה מהים ולדעת שהם סוף-סוף חוזרים הביתה היווה עבורי סגירת מעגל. אני זוכר שזה היה הרגע שהבנתי שלכאן אני שייך ושאני אסיים את הקורס - לא משנה מה".

להיות ראוי לו

רס"ל במיל' הלל דינר ז"ל , לוחם בגדוד "שמשון" שבחטיבת כפיר, נפל בקרב בצפון רצועת עזה בדצמבר האחרון. הוא היה חבר של סגן ל', בן 21 היה בנופלו. "רגע לפני טקס סיום שלב האקדמיה, קיבלתי טלפון מאמא שלי, שסיפרה לי שהלל נהרג בעזה. אספתי את עצמי בשביל הטקס, ואחריו כאבתי את מה שקרה", מספר סגן ל'.

סיפור הגבורה של הלל, הוא לא עניין של מה בכך: "חודש לפני המקרה הוא עלה על מטען ונפצע, לאחר שהחלים בחר לחזור להילחם, למרות כל מה שקרה היה לו ברור שהוא עושה את זה למען מטרה ברורה - והוא היה מוכן להקריב הכל למענה, גם את חייו".

"הוא היה בן אדם מיוחד מאוד, לבבי ועם חיוך מלא בגומות. לראות אותו  היה מקור כוח עבורי", משתף סגן ל'. "חשוב לי להנציח אותו בכל מקום ובכל דרך. אני מרגיש שהתפקיד שלי זה להמשיך את הזיכרון שלו ולחזק כמה שניתן את המשפחה היקרה שלו".

מבט להמשך

"אנחנו נמצאים בעיצומה של לחימה רב זירתית, אין לנו זמן לנוח ויש לנו מטרה ברורה - להשיב את החטופים שלנו הביתה ולדאוג לשמירת הביטחון בכל הגזרות", אומר סגן י'.

"צברנו ניסיון, כלים וערכים לאורך ההכשרה שעיצבו אותנו להיות מוכנים להמשך. להיות מפקדים טובים ללוחמים וללוחמות שלנו, להיות שם בשביל האזרחים. עלינו להיות ראויים להם".