״אני מסתכל על הים ומרגיש שאני מגן על הבית״

אני סמ״ר מ׳ מחיפה, לוחם בפלגה 916 בדבורה 838 בתור ימאי. התפקיד שלי כולל דברים רבים החשובים לתפעול הספינה, בין היתר: ניווט, קשר, תפעול מערכות הגנה ואחזקה, והפעלת מערכות נשק ותקיפה.

עוד מאז שאני ילד הייתה לי את האהבה לים, זה התחיל מגלישה והתגלגל ללבילוי שעות על גבי שעות על החוף, מאז ומתמיד החוף היה הבית השני שלי. כששמעתי מבן-דוד שלי על התפקיד שלו בתור לוחם ימי ידעתי שזה המקום בשבילי - ועשיתי הכל כדי להגיע לכאן.

בפלגות הבט״ש הכל קורה בקצר מהיר, תמיד צריכים להיות מוכנים ודרוכים מכיוון שאף פעם אי אפשר לצפות איך יראה סדר היום שלך, בכל רגע אתה יכול להיות מוקפץ לים לטובת משימות הגנה, סיכול פח"ע  (פעילות חבלנית עוינת) או הברחה - השטח הימי הוא עצום ואי אפשר לדעת מה יכול לקרות בכל רגע נתון.

החיים בדבורים מתחלקים לזמן-ים וזמן-חוף: בזמן-ים עוברים בט"שים (ביטחון שוטף) הכולל סיורים ושהייה בים שמתארכים בין 24 ל-72 שעות ולאחריהם לילה בחוף. שבוע ים סטנדרטי נראה כך: אנחנו מגיעים ביום ראשון לבסיס ומתחילים לעבוד, מוודאים שהכל תקין בספינה ויוצאים לים.

במהלך השירות שלי יצאתי להמון משימות, לא על כולן אני יכול לספר בהרחבה, אבל אני יכול להגיד - אם לא היינו שם, דברים היו נראים היום אחרת. 

האנשים שאיתי פה הם חברים שלי מהיום הראשון, אני יודע שהם ישארו איתי גם הרבה אחרי הצבא. זרוע הים זה מקום משפחתי, מכירים פה אנשים שילכו איתך שנים קדימה, כל המבצעים הפעולות ואפילו הרגעים הקטנים בשגרה, מצליחים ליצור קשר חזק וקרוב בין כל הנפשות הפועלות.

היום, כשאני נמצא בהפלגה שגרתית, בט"ש או עבודות ברציפים - אני מסתכל על הים, מרגיש ויודע מה טומנים הגלים - רגעים שרק אנחנו, הלוחמים בים נדע להעריך, להבין ולזכור.