איך הם התמודדו עם האיום האיראני בדרגות צוערים?

ביום שגרתי בקורס חובלים לוח הזמנים קבוע ומוקפד: לימודי ניווט, שיעורי טקטיקה, סדרות חוסן, תרגולים אינטנסיביים ופקודות שמסמנות את קצב היום. הצעדים בבה"ד מוכרים, הפקודות נשארות נאמנות למקור, והים, על כל עוצמתו, מלווה את הצוערים לאורך כל הדרך - לעיתים כאימון, ולעיתים כזירה מבצעית של ממש. אך לפתע, ביוני האחרון המציאות טלטלה את השגרה. עבור שני צוערים: סגן ג' וסגן ל' - המשימה השתנתה, והם מצאו את עצמם על קו האש המבצעי, בלב עימות מתמשך מול האיום האיראני.

כבר בחודשים הראשונים, בין שמירות משותפות בבסיס לבין התמודדות עם משימות מאתגרות, נבנה החיבור בין השניים. רגע השיא בקשר שלהם הגיע בשבעה באוקטובר, שהקורס הוקפץ לבסיס והשניים שובצו להגנת הבסיס יחדיו, חוויה משותפת שיצרה את תחילת החברות ביניהם. סגן ג' מוסיף: "החברים בקורס הם מה שמחזיק אותך בשנתיים הארוכות. יש רגעים קשים - אבל האנשים סביבך הם אלה שנותנים לך כוח". הקשר הזה יהפוך לאחד מעוגני החוסן שלהם, כשהם יעמדו יחד על הגשר בעת אירוע מבצעי.

לאורך ההכשרה בקורס הצוערים לוקחים חלק בסיורים, סדנאות ומפגשים משותפים - אחד מהם הוא 'מסע מצפן'. “במשך שבוע טיילנו ברחבי הארץ ולמדנו המון", מספר סגן ל'. הצעד הבא בלוח הזמנים כבר היה מתוכנן, ביקור בבית הספר למנהיגות של צה"ל. האוטובוסים כבר היו מוכנים, הצוערים הכינו תיקים והמפקדים נערכו להוביל אותם למסע הבא. אך בשעה שלוש לפנות בוקר, הסגל בישר על פקודות חדשות: "העירו אותנו ושלחו אותנו הביתה, ולמרות שהיינו בבית, כולם כבר היו עם מחשבות רק על דבר אחד - אנחנו חייבים להגיע לספינה".

הצוערים שהו בבית יום אחד בלבד, עד שקיבלו ביום שבת הודעה לשנות את התכנית ולרדת דרומה לאילת, כך מספר סגן ג’. “חיכינו לספינה ברציפים, היא חזרה מהים רק כדי לקחת ציוד וכשהגיעה, עלינו עליה והתחלנו את המסע". הים האדום קיבל אותם ברוחות חזקות ועם תחושת חוסר ודאות. “הכל היה מעורפל", הוא מתאר. “לא ידענו מה מצפה לנו. ואז, כבר בשעה הראשונה - כטב”ם באוויר. לראות את המיירט יוצא, את השובל הלבן-כתום חוצה את השמיים, זה רגע שאתה לא שוכח".
השניים מודים שהקושי האמיתי היה דווקא הריחוק מהמשפחה והידיעה שאין דרך אמיתית ליצור קשר. “ידעתי שנפלו טילים באזור המגורים שלי, איפה שהמשפחה שלי", משתף סגן ג'. שותפו מוסיף את הזווית האישית שלו: “בת הזוג שלי הייתה בירושלים, ואחותה עמדה להתחתן, אבל לאור האירועים הם נאלצו לבטל את החתונה. אמנם אתה בים, אבל הראש שלך נע בין המערכות והחיישנים לבין הסלון בבית".

רק כשחזרו לחוף, ההבנה חלחלה במלואה. מפקד זירת ים סוף חיכה להם והדגיש בפני הצוות את התרומה הישירה להצלת חיים. “כל כטב”ם כזה היה יכול לפגוע בבית של משפחה, לספינות בנמל או לבסיסים ולחברים שלנו. פתאום הבנתי את זה, וזה היה רגע מאוד משמעותי, רגע שבו אתה אומר לעצמך - זאת הסיבה שהתגייסתי, ככה אני רוצה שהשירות שלי יראה”, מספר סגן ג'.

המשימה נמשכה כעשרה ימים רצופים בים. במהלך הזמן, אח”י עצמאות יירטה כעשרים כטב”מים - כל אחד מהם נשא איום ממשי על חיי אזרחים. להשתלב כלוחם בצוות ספינה באמצע הקורס זו חוויה חריגה שמעטים זוכים לה. “בדרך כלל, מבצעים כאלה הם סיפורים שאתה שומע מהמפקדים", מסביר סגן ל', “אבל כאן - היינו על הגשר, חלק אינטגרלי מהמענה. זה משהו שלא תכננו, אבל ברגע שזה קורה, אתה מבין שזה הרגע שלך".

הקורס, כפי שמתארים הצוערים, נתן להם קודם כל כלי בסיסי: ללמוד לתפקד תחת לחץ ולנהל אנשים, אבל בעיקר להתמודד עם חוסר ודאות - כשאין לדעת מה מצפה להם. היכולת להתאפס, להבין את התמונה הכוללת ורק אחר כך לרדת לפרטים הקטנים, היא מה שנותן להם את הכלים האמיתיים. הסיפור של השניים הוא תזכורת לכך שלפעמים, ההכשרה והמציאות נפגשות בצורה חדה ומיידית. עבורם, זה היה רגע שבו הפכו מצוערים ללוחמים פעילים. הם חזרו ליום-יום של הקורס עם חותמת אישית: הם כבר יודעים איך זה נראה מרגע ההקפצה - ועד שובל המיירט בשמיים.