כשיסעור ודבורה נפגשים בלב ים כדי להציל חיים

כלי השיט של זרוע הים נמצאים בדרך כלל, בצורה די מתבקשת, בלב ים. לרוב, הבידוד והריחוק מהיבשה הוא תנאי מבצעי הכרחי - אך לעיתים הוא גם עלול להוות אתגר. לדוגמה, במקרה חירום דחוף בו אחד הלוחמים זקוק לטיפול רפואי מיידי.

לכן, בשבוע שעבר ביצעה דבורה 836 מפלגה 916 תרגיל משותף עם טייסת 118 ('דורסי הלילה') - בו התאמנו על תרחיש חילוץ פצוע מתוך הים בעזרת מסוק היסעור.

"מדובר באימון לקראת מצבי קיצון", מסביר סרן י', מפקד הדבורה, "זה אומנם לא אירוע שכיח, אבל עדיין חשוב שנגיע אליו מוכנים. בסוף, זו מיומנות מורכבת שצריך לדעת ולהכיר היטב. ברגע האמת - כל שגיאה עלולה לעלות בחיים". 

התרחיש עצמו, לדבריו, די פשוט, אך מה שהופך את ביצוע החילוץ הזה לכל כך מאתגר - אלו התנאים מסביב: "כל זרם או משב רוח גורם לספינה לזוז מצד לצד, הגלים מתחזקים בעקבות המסוק בזמן שהוא מנסה להתייצב מעלינו, ואתה גם לא שומע שום דבר בגלל הרעש".

אז כדי לעמוד במשימה בהצלחה, הצוות מתחלק למספר תפקידים. "סגן מפקד הכלי הוא זה שמנהל את האירוע ברמת הספינה", מפרט המפקד, "לצידו, לוחם שאחראי לנווט למיקום המדויק ולוודא שלא סוטים ממנו. ויש ארבעה נוספים על הסיפון שמאבטחים ומקבעים את הפצוע באלונקה, ושומרים עליו לכל אורך הפינוי".

אם נסתכל רגע למעלה, נבחין במכונאי מוטס, שממונה על תפעול האירוע מההיבט האווירי. "הוא בתקשורת שוטפת מולנו", מסביר לי המפקד, "לאחר מכן, אנחנו ממקמים יחד את הכלים זה מעל זה. ואז, מורידים את הכבל, מאבטחים את האלונקה - ומעלים בזהירות".

כדי להבין את רמת הדיוק, כפי שסרן י' מתאר, אפשר לדמיין כביש מהיר ורחב: "תאר לעצמך שתי מכוניות שחולפות זו על פני זו, ואתה צריך לקלוע כדור מהחלון של אחת לתוך השנייה. זה דורש הכנה מוקדמת וריכוז שיא".

ובעקבות האתגרים הללו, התאספו כל לוחמי הדבורה ביום המקדים ותרגלו אותו על יבש, בחוף. "פרסנו את הציוד על הקרקע, כאילו הייתה הסיפון", סרן י' מדגים, "סגן המפקד עשה תדריך מעמיק על חלוקת האחריות, ואז הרצנו הכול כמה פעמים. זה משלב ים ואוויר, ולכן זה אחד האימונים הכי מסובכים שלנו".

רגע האמת הגיע. הדבורה בהיכון, היסעור באוויר - ויוצאים לדרך. "המסוק ביצע הנמכה שלוש פעמים - כאשר בכל פעם התקדמנו שלב נוסף קדימה בביצוע החילוץ", משחזר מפקד הספינה, "בפעם הראשונה, הוא התייצב מעלינו, ויצא. בפעם השנייה, חזר, הוריד את הכבל, ויצא. ובפעם השלישית הוא התמקם מעלינו, הוריד את הכבל, צוות הסיפון חיבר את האלונקה - ורק ואז המריא לשמיים".

"את התרגיל הזה אנחנו מקיימים פעם בחצי שנה", הוא מעיד, "ומעבר לזה שהוא משפר פלאים את שיתוף הפעולה בין הזרועות, הוא מעניק לצוותים ביטחון - שבמקרה חירום הם יצליחו לפנות את חבריהם לכלי חזרה לחוף ולטיפול מציל חיים. אנחנו יוצאים מכאן עם מורל גבוה, אדרנלין ותחושת מסוגלות".