החיילים שהופכים ספינה למרפאה, וצוללת לחדר ניתוח 

עוד במחצית קורס הפרמדיקים הצבאיים, ידע סמ"ר ע' לאן מועדות פניו - לשייטת 7 (הצוללות). לעומתו, סמ"ר א', גילתה רק בסיום ההכשרה שאת שירותה תעשה בלב ים - בשייטת 3 (הסטי"לים).

אבל שניהם, הבינו מהר מאוד שיהיה להם הרבה מה ללמוד גם אחרי מסלול ארוך של שנה ו-4 חודשים: "זה כמעט כמו להתחיל מאפס. הרפואה פה שונה בתכלית מכל דבר אחר שיש בצבא".

על פניו אפשר לחשוב שעבודת הפרמדיק זהה, לא משנה אם מדובר ביבשה או בים. אבל כמו שמעידים השניים, תהום מפרידה בין מאפייני התפקיד בקרקע ובמצולות.

ההבדל המשמעותי הראשון הוא מרחק, שמשפיע על כלל ההסתכלות המקצועית. "אם עבור פרמדיק בחטיבת חי"ר, המטרה היא לשחרר את הפצוע כמה שיותר מהר לבית החולים - אצלנו המצב שונה", מסבירה סמ"ר א', "הרבה פעמים, גם הפינוי המהיר ביותר מהספינה לחוף עשוי לקחת מספר שעות. אז אני יכולה למצוא את עצמי מטפלת ומשגיחה על הפצוע כמה ימים, מה שלרוב אין במקומות אחרים".

משום שלעיתים פינוי לבית החולים הוא בכלל לא אופציה, הפרדמיקים בזרוע עושים שימוש בכלים ובאמצעים רפואיים מיוחדים. "יש לנו בצוללות מכשור רפואי שנועד לטיפול ממושך", מפרט סמ"ר ע', "חדר ניתוחים, ציוד הנשמה והרדמה מתקדם, תרופות ייחודיות, טיפולי שיניים וגיבוס (לשברים). אנחנו מתעסקים עם כלים מתקדמים מאוד, שההכשרה עליהם יכולה להיות ארוכה, אפילו יותר ממספר חודשים".

בשייטת הסטי"לים, מדובר ממש בתהליך חניכה שעוברים הפרמדיקים הצעירים על ידי הוותיקים. "אלה דברים שלא לומדים בקורס הרגיל. אני זוכרת כשרק הגעתי ליחידה וחטפתי שוק. נלחצתי שלא אדע איך להשתמש בהכול", מסבירה הפרמדיקית, "זו כמות אדירה של יכולות שאתה לא מתמחה בהן לפני כן. שימוש במנשם, מוניטור, דפיברילטור ועוד".

ההפלגות, שאורכות לכל הפחות שבועיים ללא טלפון, היוו הזדמנות עבורה ללמידה מהפרמדיקים המנוסים. אך מעבר לחומר המקצועי, מדובר גם בהכשרה מנטלית, שמכינה את המטפלים לשהייה בים ולאחריות הגדולה שבקרוב מאוד תוטל על כתפיהם. 

"בסוף, ברוב המקרים אנחנו נהיה הדמות הרפואית המקצועית ביותר על הספינה, ואלה שלוקחים את ההחלטות החשובות שיכולות לעשות גם את ההבדל בין חיים ומוות", היא משתפת, "בהתחלה זה יכול להיות מאוד מלחיץ כשיש צוות לוחמים שלם שסומך על העצה והמענה שלך".

זה מביא אותנו לנקודה נוספת המייחדת את הפרמדיקים בזרוע הים. "אנחנו אחראים על רפואת החירום ובו זמנית גם על רפואת השגרה. לוחם שמרגיש לא טוב יגיע אלינו בדיוק כמו לוחם ששבר את היד בפעילות", מסבירה הפרמדיקית.

הרבה פעמים, הם מתמודדים עם דילמות לא פשוטות. "באחת ההפלגות שלנו, כשהיינו בנמל וכבר מעט יצאנו לים", נזכר סמ"ר ע', "הגיע אליי חייל שהתלונן על כאבי בטן. מצד אחד, פינוי של צוללן שנייה לפני יציאה יכול להיות אירוע לא פשוט בכלל, אך מצד שני, ידעתי שהכאב עלול לבשר גם על איזושהי בעיה בריאותית שלא תחלוף מעצמה. החלטתי לפנות אותו לבית חולים בחיפה, ומאוחר יותר התברר שבאמת הייתה לו דלקת בתוספתן. ההחלטה לפנות אותו הוכיחה את עצמה".

"אנחנו כל הזמן עם הלוחמים בפעילויות מבצעיות מורכבות, הרבה פעמים במרחק רב מהבית בעודם קובעים תקדימים היסטוריים", משתפת סמ"ר א', "אומנם לא נתקוף או ניירט כטב"ם, אבל אני חושבת שהכוח שלנו הוא עצם העובדה שאנחנו שם, משרים בקרב הלוחמים ביטחון שיש מי שידאג להם מתי שיצטרכו".