איך זה לחזור לחמ"ל בו שירתתן לאורך המלחמה, הפעם כמפקדות?

איך זה מרגיש לראות את המקום הכי מוכר לך בעיניים חדשות? זו השאלה שהובילה אותי לפגוש את סגן ס' וסג"ם א'. בתחילת המלחמה האחת הייתה בק"שית באשדוד בעוד שהשנייה פקחית טיסה בנבטים. מהר מאוד, שתיהן הבינו שהן רוצות לקחת פיקוד ולהשפיע יותר - ובסוף חזרו לאותו החמ"ל ממנו יצאו, הפעם בתור מפקדות. 

סגן ס': מבק"שית לקשל"טית בבסיס אשדוד

ב-7/10, איישה סגן ס', אז בק"שית בבסיס אשדוד, משמרת לילה בתפקיד אחמ"שית. "ישבתי בעמדה שאחראית על צפון הרצועה, עד שב-06:29 קיבלתי טלפון מחמ"ל בא"ח העורף בזיקים, שהתקשרו לדווח על פיצוצים - ושאלו אם זה ירי שלנו", היא משחזרת. "עניתי שלא, ושהכול תקין בגזרתנו. אלא שבדיוק באותו זמן גם אצלנו נשמעו אזעקות". 

גם הדיווחים הבאים לא איחרו לבוא: "כמה רגעים לאחר מכן, הבחנו במטרות מהירות שעושות את דרכן צפונה, לכיוון הגבול הימי. הן לא עצרו, ואפילו לא האטו לקראת המעבר. הזעקנו את רבש"ץ זיקים, והודענו לו להיערך לחדירה. הכרזתי 'פרש כחול'  - מילת קוד שפירושה: חדירה משטח הים".

והאירוע רק המשיך והסתבך. "עקבנו אחרי המטרות, נתנו הכוונות להמון כלים בים ברציפות, כשגילינו על עוד מטרה ועוד מטרה ועוד מטרה. חלקם חדרו לחוף זיקים - ואם עד כה ידעתי שמדובר בחדירה, באותו רגע הבנתי שמדובר פה בפשיטה של ממש", נזכרת סגן ס' במתח. את ההמשך, כולנו מכירים: המתקפה בחוף זיקים, ממנה התקדמו חלק מהמחבלים פנימה לשטח הארץ, בעוד שרובם חוסלו על ידי כוחות זרוע הים.

אז, הגיעה סגן ס' לתובנה ששינתה את שירותה הצבאי לגמרי. "הייתי בסוג של מצב הישרדותי, שבו אני חייבת לתת מעצמי את הכול כדי לספק מענה ולסכל את האירוע. ואחרי זה, הבנתי שאני לא רוצה להשתחרר - שאני לא מוכנה להוריד את המדים ולהשאיר את המוצב מאחור".

היא קיבלה החלטה לצאת לקצונה, ובסוף גם לחזור לפקד איפה שהתחילה את דרכה, בבסיס אשדוד. "הגעתי מפקדת בשלה יותר. בתור מי שראתה וחוותה אירוע קצה על בשרה, אני מזדהה ומבינה את החיילות שלי באמת, טוב יותר ממי שלא הייתה בק"שית בעבר", היא מעידה. "זה תורם המון, כשאת מספרת על מקרה חירום אמיתי ממקור ראשון, ולא רק כאיזה מור"ק". 

"הציפייה ממני, וגם השאיפה שלי, היא להעביר לכל החיילות שלי את המשמעות והאחריות הגדולה של התפקיד הזה. הוא מאתגר, אבל אנחנו לא סתם יושבות ובוהות במסך: כי בסוף, אלה האזרחים בחוף שאנחנו שומרות עליהם. כל דקה שאנחנו בבקרה, יכולה למנוע את האסון הבא". 

סג"ם א': מפקחית טיסה לקצינת פיקוח טיסה בבסיס נבטים

את סג"ם א', תפסה מתקפת הפתע של 7 באוקטובר בהכשרת פקחי טיסה. "עברתי קורס מזורז, שבמהלכו סייעתי בהרבה תורנויות, צבאיות ולאומיות, בהתאם לתמונת המצב במלחמה. מהר מאוד, נשלחתי כבר למגדל, ועברתי בו הסמכות לתפקיד".

"באותה תקופה, החלטתי שאני רוצה להיות הגורם שמחזיר את האמון למשפחה, לחברים ולעמיתים שלי פה בצבא", משתפת סג"ם א'. "אבל מההתחלה, ידעתי שאני רוצה לצאת לקצונה, בזכות חברי, סרן רועי נהרי ז"ל, שנפטר מפצעיו מהקרב בכפר עזה ב-7 באוקטובר. הוא נתן לי כוח, רציתי להיות משמעותית בדיוק כמוהו - ולהשפיע כמה שיותר על החיילים שלי". 

וזו הייתה הסיבה שסג"ם א' בחרה לפנות לעבר נתיב הפיקוד בשירותה הצבאי. במהלך השלמת הקצונה, למדה סג"ם א' להביא את הערכים בהם היא מאמינה לידי ביטוי בתפקיד. וכמו כן, עברה טבילת אש שנייה ביוני האחרון, כחלק ממבצע 'עם כלביא'.

"המערכה התחילה כשהייתי באמצע ההכשרה. יצאתי מההשלמה ואיישתי עמדות מפקדים במגדלים: זה היה פתאומי מאוד, אבל תפסתי מקום מקצועי ומבצעי שהיה חשוב מאוד באותו רגע נתון", היא משחזרת, "עבורי, זה היה ניסיון משמעותי מאוד, מעבר לעובדה שלקחתי חלק באירוע היסטורי - בבסיס ובכלל". 

בסיום ההשלמה, חזרה סג"ם א' למגדל הפיקוח בנבטים, ממנו יצאה לבה"ד 1. "ההיכרות שלי עם המגדל, עם החיילים ועם כלי הטיס, מועילה מאוד ברמה המקצועית. תמיד רציתי לחזור למקום שממנו הגעתי, כי זה מה שנותן לי את המשמעות גם במובן הפיקודי וגם במובן המקצועי", היא מעידה.

במגדל נמצאת קומת פיקוח מסווגת, שמוקפת חלונות ב-360 מעלות, דרכם מפקחים חיילי וקציני המגדל על הטיסות ועל המסלולים בגזרתם. פקחים מתעסקים בכל הכרוך בעמדות הקרקעיות - במסלולי ההמראה ובתיאום עם יתר הנוטלים חלק בהמראת הטיסות. הקצינים במגדלי הפיקוח, לעומת אלה, מאיישים דווקא את העמדות האוויריות: נותנים אישורי נחיתה והמראה, ופותרים בעיות של כלי טיס באוויר. 

למפקדים במגדל הפיקוח השפעה גדולה על תמונת המצב המבצעית, כמו גם על חיי הפקחים ועל תפקודם. "לאורך המלחמה, למדנו יותר מתמיד איך להתמודד עם סיטואציות רגישות, איך להכיל את כל החיילים תחתינו, ובו זמנית להעלות את כולם לעמדות בעת הצורך, ולעשות את שמוטל עלינו בצורה הטובה ביותר".