קצין הצנחנים ראה את המוות בעיניים - וחזר להציל חיים

זו הייתה אמורה להיות שבת פלוגתית בבא"ח צנחנים, בסיום שבוע אימונים קשוח של תחילת ההכשרה. "המ"פ שלי מתקשר אליי, ומעיר אותי", נזכר סגן נ', אז מפק"ץ בבא"ח. "אני שומע ממנו שיש פשיטה על שדרות, והוא שולח אותי ואת שאר המפקדים של המחזור לשם. השארנו את החיילים עם הסמלים שלנו - ויצאנו דרומה".

תחקיר ועריכת תוכן: איתמר לוי וליה פוהורילס | עריכת וידאו וסאונד: דנה למקה | עבודת אפטר וצבע: רון יצחקי | צילום: עמרי אלקיים

לאורך הנסיעה, עוד התבדחו ביניהם הקצינים ש'כדאי שנספיק לארוחת הבוקר כי היום יש ג'חנון': "באותו שלב, ולמעשה במהלך רוב היום, בכלל לא קלטנו את ממדי האסון. בראש שלנו בסך הכול היו כמה מחבלים שצריך לנטרל, היינו מאוד מופתעים שבכלל היה צורך בנו כדי לעשות את זה, בוודאי שלא חשבנו שמדובר בפשיטה על כל העוטף".

כשהמפק"צים מגיעים לשדרות, הם קולטים סביבם עוד ועוד לוחמי צה"ל, מתרוצצים ממקום למקום - וביניהם, גם מחבלים אורבים. "זה היה הרגע שחטפתי את המציאות בפרצוף", מודה סגן נ', "אני רואה מולי טנדרים לבנים נוסעים ברחובות, ומחבלים מנסים לפרוץ לבתי תושבים. לא האמנתי שזו הסיטואציה שאני נמצא בה". 

הצוות יוצא לסריקה באחד האזורים הצדדיים של העיר, ולאחר שלא מוצאים דבר, הם מקבלים את המשימה הבאה שלהם - מסיבת הנובה בחניון רעים. לעומת הנסיעה הקודמת, זו עוברת בשקט כמעט מופתי. כל אחד שקוע במחשבותיו, ומדי פעם מישהו מסנן מילה או שתיים על דרך הפעולה העדיפה לדעתו כשיגיעו לשטח. אבל מעבר לזה, ברכב שוררת דממה.

על כביש 232, אנדרטת 'חץ שחור' המנציחה את מורשת הקרב של הצנחנים בשנות ה-50. "וככל שאנחנו מתקרבים אליה, אפשר לשמוע קול נורא - שמתחזק ומתחזק. זה לא נשמע כמו מטווח, או התקלה. זה רעש שאף אחד מאיתנו לא שמע עד אותו הבוקר - רעש של מלחמה".

וכשהם מגיעים אל החניון, נפרשת לפניהם תמונה שלא חשבו שיראו אי פעם בחייהם: "אפשר להגיד שזה היה מראה סוריאליסטי - באזור ה-50 לוחמי צה"ל בקו יורים, מנהלים קרב מול מאות מחבלים".

סגן נ' והצוות שלו ילחמו שם לאורך עוד מספר שעות דרמטיות, בקרב סזיפי שייגמר רק כאשר מסק"ר יגיע וינטרל סופית את האיום. מכאן, הם חוזרים לרכב בפעם השלישית - הפעם למוצב נחל עוז. "בכניסה לקיבוץ, אנחנו חוברים לחמ"ל מאולתר וקולטים לאט לאט את האסון: מחבלים פשטו על המוצב, והחמ"ל עולה באש". 

"אני זוכר את התחושה הזאת עד היום. הרגשתי שמשהו לא בסדר, ולא מסתדר. איך זה יכול להיות שמוצב שהיינו בו רק לפני מספר שבועות, נמצא עכשיו בידי מחבלי חמאס?", הוא תוהה, "החלטנו להיכנס, ולנסות לחלץ את החיילים שנותרו מחוץ לבניין הבוער". 

הצוות משתחל דרך פרצה בגדר, אותה אחת ממנה נכנסו המחבלים, ומתחיל לחלץ את החמ"ליסטים שהצליחו לחמוק דרך חלון קטן בחדר האחורי, בו הסתתרו. "משם, ממשיכים למגורי החיילות. בתוך המיגונית שמפרידה בין החמ"ל למתחם, נמצאת חבורה של בנות מדהימות, עם כוחות עצומים, שגם הן שם לאורך כל אותו זמן, כשבחוץ אורבים מחבלים", מכריז סגן נ'. 

בכניסתם השלישית והאחרונה למוצב, הם מתקדמים לכיוון מגורי הבנים, שם, היו לוחמי גדוד 13 של גולני. "אנחנו עוברים שדרת חדרים ראשונה, וכשממשיכים לבאה בתור - אנחנו נקלעים למארב", הוא משחזר ולוקח נשימה ארוכה, "אני חוטף מספר כדורים בבטן וביד, ומאבד את התחושה ברגליים. בעודי מנסה לזחול מחוץ למעגל האש, ולתפוס מחסה, המפקד האישי שלי נותן הוראה לחיפוי ורץ לתוך הכדורים השורקים ומחלץ אותי משם".

סגן נ' המדמם בכבדות, עובר הרבה ידיים מאותו רגע, עד שמגיע לאיציק, רופא מתנדב באיחוד הצלה, שגם הוא - קפץ באותו בוקר דרומה עם הצוות שלו. "לאחר שעתיים מלאות בסבל הגעתי לאיציק. ואני זוכר שברגע שראיתי אותו, והעלו אותי על האמבולנס, ידעתי שאני בידיים טובות - ובפעם הראשונה לאותו יום, הרשיתי לעצמי להירגע", הוא נזכר, "בדרך לבית החולים מרדימים אותי, אני כבר לא במצב קריטי שהייתי לפני כן. הוא הציל את החיים שלי".

עוברים שבועיים עד שהוא יתעורר בפעם הבאה, ועוד כמה שבועות עד שיחלפו תחושת הערפול והשפעת משככי הכאבים. וברגע שחזר לעצמו, סגן נ' ידע שהוא יחזור לצבא. 

"זה לא פשוט להיות בבית החולים בידיעה שהחיילים והחברים הכי טובים שלי נלחמים בלעדיי", הוא משתף, "חיפשתי דרך לחזור, ובאחד הימים קיבלתי הזדמנות להצטרף לתוכנית שמיועדת לאנשים כמוני - שנפצעו ולא יכולים לחזור להילחם".

מדובר במסלול של ענף 100 בבתי התוכנה של החטיבה הטכנולוגית ליבשה, שמטרתו ברורה: להביא לוחמים שמבינים את השטח והאתגרים בשדה הקרב, וללמד אותם לפתח פתרונות טכנולוגיים לאותן בעיות, תוך ניצול הידע והניסיון המבצעי שלהם. "וכבר בסיום השיקום, התחלתי קורס פיתוח ותכנות". 

גם הפרויקט הראשון בהובלתו לא איחר להגיע: "יצאנו למחקר, והבנו מהר מאוד שהתיעוד הרפואי של לוחמים שנפצעים בשטח, מועבר הרבה פעמים על גבי ניירות, או בדיווחים בקשר. נורא קל לאבד בדרך הזו חלקי מידע, או לקבל פצוע ללא תיעוד כלל", הוא מפרט, "לכן, החלטתי לפתח תוכנה שתיתן לזה מענה". 

כך נולדה 'שו"ב רפואה'. תוכנה שמתלבשת על הסלולר הצבאי של הקצינים בשטח, בטאבלט של צוותי רפואה צבאיים, וגם על המחשבים במחלקות טיפול נמרץ. כך, כשלוחם נפצע, מלאכת העברת המידע על מצבו הופכת קלה ובטוחה יותר, והתחנה הסופית, הרי היא בית החולים, מתעדכנת בזמן אמת ונערכת בהתאם. 

בימים אלה המערכת נמצאת בשלבים ראשוניים של פעילות, וכבר עכשיו היא מצילה חיים. "אומנם אני לא נמצא בשטח ונלחם, אבל אני מרגיש שבזכות המערכת שאנחנו מפתחים, אני חלק מהצלת חיי לוחמים - ובשבילי זו שליחות ומשמעות אמיתית".