יש לעדכן את המפקדים האישיים ואת נגד הלוגיסטיקה של היחידה בכל חוסר בפריט לבוש והם ידאגו לספק מענה חלופי עד להגעת הציוד החדש.
סבתא סיפרה שהיא הייתה ב'מחנה'? עכשיו תוכלו למצוא הוכחה
השם 'במחנה' יקפיץ לרבים זיכרון נוסטלגי מהשירות הצבאי. בין אם מדובר בכתבה שקראו או אפילו תמונה שכיכבו בה. כעת, לאחר תקופה ארוכה של עבודת סריקה ותכנונים, תוכלו לנבור בשלל גליונות העיתון המיתולוגי ולחזור עשרות שנים אחורה - מהטלפון שלכם
ב'במחנה' יכולתם לראות הכול. ממש"ק שלישות בהנדסה קרבית, שפתח בקריירה מוזיקלית (חלקכם מכירים אותו היום כיובל מנדלסון, סולן שייגעצ'), דרך קורס חדש לפקידות, שמתיימר להפוך כל אחת מהן לטובה והאחראית ביותר, ועד תולדות יחידת יוני הדואר של חיל הקשר.
ובכן, לא חסרים לאף אחד מאיתנו קרובי משפחה או מכרים שדואגים להזכיר את הופעתם בגיליונות העיתון המיתולוגי. ומעכשיו, כבר לא תצטרכו להגיע במיוחד לספריות וארכיונים, או לנבור בעומקי האינטרנט כדי לחפש הוכחה לסיפורים האלו.
בפרויקט מיוחד של 'עיתונות יהודית-היסטורית' וארכיון הכנסת, תוכלו למצוא כמעט את כל הכרכים של 'במחנה' באתר הספרייה הלאומית. זאת לאחר 4 חודשי עבודה מתמשכת.
למה כמעט? בימים אלה הפרויקט נמצא ביישורת האחרונה, עם יותר מ-60,000 עמודים סרוקים, ו-1,500 גליונות שכבר עלו לאתר, עוד משנת 51'. "כבר בחודשים הקרובים גם המידע החסר יושלם, ותוכלו למצוא גם עותקים מ-34'", כך מסביר אייל מילר, מוביל הפרויקט, ומנהל אתר העיתונות ההיסטורית בספרייה הלאומית.
כדי להתמצא בין מיליון המילים ועשרות אלפי התמונות ההיסטוריות, תוכלו להיעזר במנוע החיפוש אותו ניתן להגדיר במספר דרכים וקומבינציות: "מן הסתם אפשר לתחום בתאריכים בשנים מסוימות, או מיום א' עד יום ב'. אפשר לחפש לפי שם של בן אדם, מקום, משפט או מילות מפתח. אבל אני ממליץ גם סתם לדפדף בעיתון - זה דבר נחמד ומעניין כשלעצמו".
הייחודיות של 'במחנה' היא שלמרות היותו עיתון צה"לי, הוא עסק בנושאים מגוונים ולא נשאר בתחום הצבאי בלבד: היו פינות מוזיקה, ספורט, ספרות, כלכלה וגם פוליטיקה. אנשים בעלי עיסוקים שונים התראיינו לו וכך נוצר עוף מוזר שכזה.
על אותה הסוגיה, מילר מיהר להסביר: "היום זה נראה פחות סביר, אבל פעם, כשלא היה אינטרנט בכל מקום, הדרך היחידה בשביל חייל שנמצא בסיני או בלבנון להתעדכן בסדר היום הייתה בעזרת העיתונים שהגיעו לבסיס - אז הגיוני שמעבר לפקודות החדשות או הפעולות האחרונות של צה"ל, גם יאפשרו לחיילים לדעת מה קורה במדינה".
בזכות הגיוון הזה, לאורך השנים, חיילים רבים הופיעו והתראיינו בעיתון, אבל לא כולם שמרו את הכתבות והטורים הקצרים, ואלו כמעט והלכו לאיבוד.
"זה היה העיתון של החיילים, אז לעורכים היה חשוב שלא יהיו ראיונות רק עם הרמטכ"ל או מ' פד"ם, אלא גם עם המש"קיות ת"ש בבסיסים העורפיים, וה'טיפוסים' של החטיבות", משחזר הפרויקטור, "אני משוכנע שהדיגטציה תחשוף הרבה מאוד אנשים למידע על עצמם, ועל קרובי משפחה שלהם, כמו תמונות מעניינות מהעבר שלא הכירו, או דברים שכבר שכחו".
אז בפעם הבאה שדוד שלכם מספר על איך שרדפו אחריו כדי שיתראיין לכתבה בעיתון - תעצרו אותו, פתחו את הגיליון הרלוונטי, ותבחנו זאת בעצמכם. אולי תגלו בדרך סיפור צבאי נשכח.