איך מתרגמים שנתיים של מלחמה ל-300 צילומים? הצצה לתערוכה שעשתה זאת

איך אוספים אלפי תמונות מהשטח, תוך כדי לחימה, ובוחרים מתוכן 'רק' כ-300, המייצגות שנתיים של עשייה בחזית ובעורף? אומנם גם אחרי ביקור בתערוכת 'רגעים שנשארו', שנפתחת בימים אלה במרכז רבין לקהל הרחב, אי אפשר לתפוס לעומק את כל האירועים ההיסטוריים במהלך 'חרבות ברזל': אך היא מספקת מבט חשוב מבפנים לשלל רגעים ורגשות, בהם תקווה, עצב וגאווה.

 מימי זיו, מרצה לאיור אופנה ואיור טכני בשנקר, היא אוצרת התערוכה, אבל היא נושאת 'טייטל' נוסף: אימו של סמל ליאור זיו ז"ל, צלם דובר צה"ל שנפל בפעילות ברפיח באפריל 2003. פלגת התיעוד המבצעי, שממנה הגיעו מרבית המייצגים בתערוכה, הוקמה כלקח מהאירוע בו נפל ליאור: יש צורך בצלמים בעלי הכשרה קרבית. 

סמל ליאור זיו ז"ל

מאגר הצילומים איתו עבדה מימי, הגיע מצלמי דובר צה"ל ולוחמי ולוחמות תיעוד מבצעי, והצטמצם מאלפי תמונות לכ-350, תוך הקפדה על ייצוג מגוון נושאים שהיו חשובים לה להבליט: כגון השבת חטופים, זוועות הטבח בעוטף, ההכנות לתמרון והלחימה במעגל השלישי. 

"אני מכירה את משמעות התפקיד שלהם מקרוב, אז חיפשתי בין השאר גם תמונות של הלוחמים בהן צילמו זה את זה. לא כולם ערים לכך שמי שאחראי על התמונה שהם רואים בטלוויזיה, זה לוחם או לוחמת בגיל 19, שירדו עם המח"ט או המג"ד לתוך המנהרה לתפוס את הרגע. וזו הסיבה שהיה לי חשוב לתת גם לכך מקום". 

בתהליך הליקוט, שאפה אוצרת התערוכה לחבר את המבקרים רגשית ל'רגעים שנשארו', ולייצר הזדהות. לכן, אחד הדברים שחיפשה מימי בין אלפי התמונות, היה דימוי של דגל המדינה: "הוא עוטף ארונות קבורה, מתנופף ברוח בגאווה, ומקשט שיירות אזרחים בשחרור חטופים. הוא נושא קשת רחבה של תחושות תקווה ואחדות". 

בעבודה מול הצבא, נתקלה מימי באתגרים שלא פוגשים כל אוצר. "לא מדובר 'רק' בלבחור תמונה, מיקום וגודל הדפסה: יש הרבה דברים שצריך לבדוק פעמיים, והמון פרמטרים שמתחשבים בהם, כמו טשטוש פנים, ביטחון מידע, וציר אישורים שאני ממש לא רגילה אליו".

זאת לצד התהליך ה'שגרתי' הכרוך בניהול וארגון תערוכות - כגון ניצול שטח וקומפוזיציה. "הגלריה גדולה מאוד, וזה עשוי להכשיל: צריך לחשוב היטב איך ממלאים את כל החלל", היא מפרטת. "בנוסף, צילום זה מוצר אחד - בעוד שציור עשוי להיות מורכב מחומרים מגוונים. לכן, האוצרות חייבת להיות ממוקדת נושא - וצריך לשקול היטב מה אנחנו רוצים להציג, כיוון שהמלחמה עוד לא תמה". 

בתוך התערוכה

ומה ההמלצה של מימי לסיור בחלל? בעיניה, סדר הביקור בתערוכה הוא אינדיווידואלי: "הבנו שכדאי לתת לאורחים לזרום - התערוכה אינה מתארת רצף כרונולוגי, כך שלא ממש חשוב לי לאן ילכו קודם". 

רבות התמונות שטומנות בחובן סיפור שלם: בין השאר בולטת התמונה של מפקד פיקוד הדרום דאז, אלוף ירון פינקלמן, לצד מפקדים נוספים - מעל גופת יחיא סינוואר. "זאת אחת התמונות החשובות שלא הופצו בשום מקום טרם התערוכה", מצהירה מימי.

אך לתמונה המופיעה בהזמנה ומודפסת על גבי קיר גדול באולם התערוכה, יש משמעות סמלית עוד יותר עבורה. "כשליאור התחיל לצלם מסעות ומסלולים, הוא הבין שהוא חייב לעמוד בקצב של הלוחמים - ולרוץ יחד איתם", מספרת מימי. "בתמונה שבחרתי ראיתי בדיוק את המהירות, המיידיות ואת שותפות הגורל הזאת - הצלם רץ לצד הכוחות, לא מאחורה ולא מקדימה".

בעקבות זאת, פנתה אוצרת התערוכה למתעד שצילם אותה, רס"ל (במיל') ל', לשמוע עליה פרטים נוספים. "היה לי חשוב להיות מחוברת לאנשים בשטח, כדי להבין איך לבטא בתערוכה את הרגש שהצלמים מעבירים. רציתי לדעת מה הוא הרגיש ברגע הזה: מה הוא ראה או חשב, וכמוהם - מסתבר שגם הוא פינטז על הקבנוס בטורטייה שמחכה לו בקצה". 

"אני חושבת ומקווה שהצלחנו לייצג היטב את השנתיים שעברו על המדינה, על החברה הישראלית, הלוחמים והלוחמות", אומרת מימי, ומתייחסת גם לעיתוי של השקתה, במקביל לכניסת הפסקת האש לתוקף: "כשהקמנו את קיר החטופים כחלק מהתערוכה, קיוותי לייצר ולהדביק מדבקה על תמונת כל חטוף ששוחרר ושב הביתה. עכשיו, המשאלה הזאת מתגשמת באמת - והקיר מקבל משמעות חדשה, מלאת אור ותקווה לבאות".

התערוכה תתקיים במרכז יצחק רבין, ותהיה פתוחה לקהל הרחב החל מיום ראשון, 19 באוקטובר 2025.
שעות וימי הפעילות: ימים ראשון-חמישי, בין השעות 09:00-17:00. 
הכניסה חופשית בהרשמה מראש בטלפון 4585* (הדרכה כרוכה בתשלום).