הילד שסמ"ר אליחי לעולם לא ישכח

סמ"ר אליחי שמואל, נגד לוגיסטיקה ואספקה, מספר: "התגייסתי במרץ 2014 לחיל ההנדסה הקרבית. הייתי לוחם בצמ"ה עזה, ולאחר מכן בצמ"ה ברמת הגולן, כך שהאזור לא זר לי. חתמתי קבע אחרי השחרור ואחרי מספר ראיונות הגעתי לכאן, ליחידת 'שכנות טובה'.

במשימות, אני ממלא את הצד הטכני - מדי יום מגיעות לכאן מכולות, לפעמים אפילו ארבע או חמש ביום, ששוקלות כל אחת 20-25 טון. אני אחראי על השינוע, על הסדר והארגון, ובמשימה עובדים איתי כל שמונת חיילי המנהלת. בכלל, כולם מתייצבים כאן לכל משימה ועושים הכל.

מטרת המשימה היא הדבר שהכי חשוב לי - אנחנו מבצעים כל אחת מהן על הצד הטוב ביותר, גם אם זה דורש מאיתנו לעבוד מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה, ולהשקיע מאמץ רב. אני מעריך את העבודה שאנחנו עושים והחשיבות שלה ברורה לי: אני יודע שיש מאחוריה סיבות רבות. נפלה בחלקי הזכות לדאוג לטובת הכלל.

מכל הפעילויות ההומניטריות שלנו יש מקרה שזכור לי במיוחד: באחד ממבצעי 'ביקור רופא' היה ילד קטן שנתתי לו לשחק בפלסטלינה. הוא פיסל באמצעותה נשקים ורימונים ולא האמנתי שזה מה שאני רואה… נזכרתי שאחרי השחרור שלי, ולפני הכניסה לקבע, שמעתי בחדשות על האנשים שמתים מדי יום בסוריה. שאלתי את עצמי איך אף אחת ממדינות העולם לא מתערבת, ואיך מדינת ישראל לא מתערבת גם היא.

שבוע וחצי לאחר מכן נכנסתי לתפקיד החדש ביחידה. הרגשתי שקיבלתי את כל התשובות לשאלות שלי מאותו יום, ואף יותר. עכשיו אני לוקח בזה חלק. אין פה צד פוליטי, רק אנושיות".