מתוך 150 שניסו - רק 7 יהפכו למדריכי האלפיניסטים הבאים. כך נראה המיון המושלג

ביחידת האלפיניסטים, שבה קרח וסערות הם שגרת העבודה, נערך בשבוע שעבר גיבוש ומיון למדריכי השלג הבאים. במהלכם, בחנו לא רק יכולות פיזיות - אלא בעיקר התאמה מנטלית, מקצועית ופיקודית לצוות ההדרכה של יחידת המילואים יוצאת הדופן.

"אותם אנשי ההדרכה אמונים על הכשרת האלפינסטים", מסביר רס"ב (במיל') ת', מפקד צוות ההדרכה של האלפיניסטים, "מגיעים אלינו צוותים שונים, לרוב לוחמים שהיו בסדיר בסיירת גולני. ואנחנו לוקחים את ה'ירוקים' והופכים אותם ללוחמים בלבן".

צוות ההדרכה עצמו מורכב ממדריכים בגילים שונים, מ-28 ועד 50, חלקם אלפינסטים לשעבר וחלקם מדריכים ייעודיים שעברו מסלול הכשרה של חמש שנים לפיקוד על ההכשרה. "מדובר בחבר'ה שמגיעים מיחידות חי"ר, סיירות ויחידות קרביות נוספות, עם יכולות שטח גבוהות מאוד", הוא מספר.

כדי לאתר דם חדש לצוות, פורסם קול קורא למילואימניקים בעלי רקע קרבי, פיקודי והדרכתי, וכן ניסיון רלוונטי בשטח - כולל בקבוצות טיולים וטיפוס קרח. כ-150 קורות חיים הוגשו, מתוכם עברו חלק מהמתעניינים ראיונות. לבסוף, למיון עצמו, הגיעו 12 מועמדים.

הגיבוש נמשך ארבעה ימים, ונערך כצפוי בחרמון. ולאחר קליטה, חתימה על מסמכים והסבר על אופי הפעילות, קיבלו המתמיינים ציוד ייעודי: נעלי שלג, ביגוד טרמי, מעילים, אתי חפירה וציוד נוסף המותאם לפעילות בתנאי קור קיצוניים.

כבר בלילה הראשון, הם יצאו לצעידה באזור האתר והמוצבים, כחלק מהיכרות עם הסביבה ההררית ועם אופן התנועה בשטח מושלג. במקביל עברו תדרוכים רפואיים שעסקו בהתמודדות עם כוויות קור והיפותרמיה.

למחרת החל המסע המרכזי: שלושה ימים מחוץ למוצבים, במזג אוויר קשה במיוחד, עם כל האוכל, וציוד השלג והלחימה על הגב. "המורכבות באה לידי ביטוי בכל מיני סיטואציות", מבהיר רס"ב ת', "לדוגמה, את המים ליום הראשון נשאו המתמיינים איתם. וכשאלה אזלו, נדרשו להמיס שלג באמצעות ערכות ייעודיות כדי לאפשר לעצמם מי שתייה ראויים - בדיוק כמו בפעילות מבצעית".

באמצעות 'חתולי שלג', כלי הרכב המיוחדים לתנועה מבצעית בשלג, עלו ה-12 לכיוון מוצב 'מצודת רוח', בכתר החרמון - שם הקימו מחנה: "כמו למארב ביערות סבוכים, גם לבניית מחנה במזג אוויר חורפי יש תו"ל".

שישה אוהלים הוקמו, כאשר כל אחד מהם מתפקד כחוליה עצמאית. בהמשך נבנו קירות מקרח, בלוקים שנחפרו מהשלג עצמו - כדי להגן על המחנה מהרוח העזה. ואחר כך, ברוחות של כ-96 קמ"ש ומינוס 7 מעלות, הם יצאו לפטרול היקפי, ובהמשך גם לניווט לילה.

המחנה שהוקם בשטח

"כשאתה מנווט במזג אוויר 'סגור', כלומר, שאין אפשרות לראות יותר מ-15-10 מטר קדימה - זה מאוד מורכב להתקדם", הוא מפרט, "זאת מיומנות שאנחנו לומדים בזמן ההכשרה הארוכה שלנו, ולכן אנחנו הובלנו את הניווט, אבל נתנו להם להתנסות".

למחרת, ירד הכוח לאזור המפלס העליון של החרמון הישראלי, שם הקימו מחנה נוסף תחת רוחות חזקות במיוחד, וממנו גם התחילו לצעוד בציר באורך של כ-9 קילומטרים, מסלול שכלל טיפוס מצטבר של קרוב לאלף מטר. "המרחק עצמו לא גדול במיוחד", מבהיר רס"ב ת', "אבל כשזה נעשה בשלג - זה לוקח הרבה יותר זמן".

ניווט לילי

בלילה התחוללה סופה שכללה גשם, גראופל וברד. עם שחר קיפלו המתמיינים את המאהל כשסביבם משקעים כבדים מוסיפים לרדת. "זה לא קל לעבוד בזמן כזה. אבל זה בדיוק הרעיון של הגיבוש, אסור לעצור. צריך לשמור על חום הגוף גם כשנרטבים".

משם, המשיכו לציר נוסף שכלל עלייה לרכס וחזרה למוצב, כולל תנועה בבוץ. בסיומו, התבקשו להעביר הרצאה בפני הסגל וחבריהם - מרכיב שבחן את יכולות ההדרכה והעמידה מול קהל. ושם הסתיים המיון.

מתוך 12 מועמדים, 7 עברו בהצלחה. וכבר החורף יחלו את ההכשרה הבסיסית כמדריכי שלג ביחידת האלפיניסטים. הכשרתם, כאמור, נמשכת כחמש שנים, וכוללת שהייה שנתית של מספר שבועות בחרמון, סדרות שטח ולימוד מעמיק של הציוד, הדוקטרינה ומיומנויות ההדרכה.

"זה לא רק לדעת להילחם, להשתמש בציוד ולהתמודד עם תנאי השטח", מסכם רס"ב ת'. "זו היכולת להדריך מילואימניקים, לשלב בין המבצעי ללימוד ולהחזיק הכשרה בתנאים שרוב האנשים פוגשים רק בקצה היכולת".