תיעודים חדשים מלב ה'עיר התחתית' של חיזבאללה - וחיסול המחבלים שניסו להימלט

זה לא סתם פיר, לא עוד מחסן אמל"ח וגם לא תוואי תת-קרקעי נקודתי. הבופור, אולי יותר מכל מקום אחר, ממשיך לחיות בתודעה כאחד מסמלי הלחימה בלבנון. השבוע חזר שוב למרכז השיח, כשמתחתיו, במרחב 'אזרחי' לכאורה ובמרחק 6 ק"מ בלבד ממטולה, חשפו כוחות צק"ח גולני, איתם הסיירת, מגלן ויהל"ם רשת מנהרות שנועדה להכיל מאות מחבלים - כולל חדרי שהייה, מטבחים ומשגרי נ"ט.

כדי להבין איך לא רק חושפים מערכת בסדר גודל כזה, אלא גם מצליחים להשתלט עליה מעל ומתחת לקרקע תוך ימים ספורים, נצטרך לחזור לנקודת ההתחלה: מהמודיעין שנאסף במשך חודשים, דרך ההמתנה לרגע הנכון, ועד לפריצת הדרך מנהר הליטאני לפסגת הרכס.

סלילת הדרך אל הבופור

המבצע המשולב בהובלת הצק"ח, עם סיירת גולני ובשיתוף מגל"ן ויהל"ם, נבנה על בסיס שכבות של מודיעין, תכנון, הכנות ותרחישים. סיירת גולני, שהובילו את ההתקפה וכיבוש הרכס, הבינו מהר למה הפעם מדובר ביעד קצת שונה. "האינדיקציות דיברו על מקום שתוכנן ונבנה במשך הרבה מאוד שנים, עם יכולות ממשיות לפגוע בקו הראשון של היישובים שלנו", מדגיש רס"ן א', מפל"ג בסיירת.

במגלן, שעבדה איתם כתף אל כתף, פעלו בשלושת החודשים האחרונים כמעט בכל גזרות הצפון, בשילוב של תקיפות ממוקדות ואירועים מתפרצים. "הבופור היה מסוג המשימות שהתכוננו לקראתן עוד לפי המערכה הזו", מתאר סרן א', מפל"ג פשיטה ביחידה, "מאז שקיבלנו מודיעין מדויק על מה שקורה מתחתיו, ברכס עלי טאהר, שבעצם צופה על אצבע הגליל".

וכשמדברים על תת-קרקע, אי אפשר שלא לדבר על יהל"ם. "במשך יותר מחצי שנה עבדנו על המבצע", מספר רס"ן י', מ"פ תת"ק יייעודית ביחידה. "עבדנו במשך זמן ארוך על המבצע, וככל שהתמרון התקדם, החלטנו לצאת דווקא בדרך הזו".

"מבחינה מקצועית, זה אחד היעדים הכי מורכבים בדרום לבנון", הוא אומר, "כזה שחלמנו הרבה מאוד זמן להגיע אליו - ולטפל בו מהשורש".

הדרך לבופור נפרצה בהמשך להתקדמות במרחב הליטאני. גולני הובילו את הכוח והעמיקו את האחיזה בשטח, ומגלן השתלבו בהשתלטות הקרקעית. המטרה הייתה לא רק להיכנס פנימה, אלא גם לאבטח את הפתחים והיציאות האפשריים, כדי למנוע ממחבלי חיזבאללה להימלט. לאחר כיבוש הסביבה כולה, אפשר היה לעבור לשלב הבא - שהתנהל רחוק מהעין.

המפגש עם 'עיר הטרור' בעומק האדמה

בשלב הזה, הגיע תורם של לוחמי יהל"ם לרדת מתחת לפני הקרקע, ללב תשתית חיזבאללה במבצר. גם אחרי חודשים של הכנות, הרגע בו נפתח הפיר הראשון - נראה אחרת ממה שדימו לעצמם.

"ראינו מנהרה בגודל שלושה על שלושה מטרים, לגובה ולאורך", משחזר רס"ן י', "כלומר, כזו שניתן להכניס אליה כלי רכב שלם. ידענו בערך מה מחכה לנו, אבל לא משנה כמה זמן אתה חושב על זה - כשאתה בפנים זה מריח, נראה ומרגיש אחרת".

ככל שהכוחות העמיקו פנימה, התרחבה התמונה. "גילינו חדרי שהייה, מטבחים, מקלחות, שירותים, חדר רפואי, חדר ניתוח וכמויות גדולות של אמל"ח במימון איראני", מפרט סרן א', המפל"ג ממגלן, "אלו דברים שמעידים על כוונה לחיות שם לאורך זמן רב". בין האמצעים שאותרו, פצצות מרגמה, רימוני רסס, משגרי RPG, טילי קורנט, מקלעי נ"מ וקלאצ'ים.

"זו לא עוד מנהרה. אתה רואה איך נערכו שם למערכה שלמה", מחזק רס"ן א', "פתאום הכול מתחבר - המיקום, ההשקעה והמשמעות של מה שנבנה שם במשך שנים".

הבופור - בזמן אמת

המבצע התקדם, והכוחות מיפו יותר ויותר מהמתחם, כשהם עובדים בקצב מהיר נוכח האיומים השונים בשטח האויב. "אתה מתחיל במסדרון מרכזי, ואז מגלה עוד חדר, עוד הסתעפות ועוד פתח", מדגים המ"פ מיהל"ם, "בכל פעם אתה מבין שיש כאן משהו גדול יותר משחשבת".

דווקא כשפעלו עמוק באדמה, לוחמי יהל"ם זכרו היטב מי מחפה עליהם מלמעלה: "בסוף, הצק"ח הוא הכול. כל אחד ידע בדיוק מה המשימה שלו וביצע אותה בצורה מדויקת, וככה איפשר לאחרים למלא את שלהם".

בימים האחרונים של המבצע, השתלב העולם שמתחת לאדמה עם זה שעל פניה באופן פתאומי - כשבפעילות של יחידת אגוז, רחפן יהל"ם זיהה מחבלים באחד התוואים. המחבלים ניסו להימלט, וחוסלו על ידי חיל האוויר בהכוונת הכוחות. 

"הגענו לכל היעדים שהוגדרו, והמבצע נחשב מוצלח מאוד", משתף מפל"ג הפשיטה במגלן. "כל אחד מהשותפים במבצע הזה היה קריטי. אנחנו משולש אחד - בלי גולני, מגלן או יהל"ם, התמונה הייתה נראית אחרת לגמרי".

סגירת המעגל בבופור - אחרי 44 שנים

עבור כוחות סיירת גולני, שפעלו בראש ההתקפה והיו הראשונים לכבוש את הרכס, החיבור בין המבצעי לאישי היה כמעט מיידי. "זה מקום ששולט על כל הצפון", מסביר רס"ן א'. "אתה עומד שם ומבין למה הוא כל כך חשוב, אסטרטגית וטקטית, ואז קולט את מדינת ישראל מול העיניים, ורואה בדיוק על מה אתה מגן".

"עברו 44 שנים מאז שהכול התחיל, והבופור היה בכלל בידי פת"ח. אנחנו גאים להיות חלק מהכוח שחזר לכאן, כבש את הרכס וטיפל באיום שנבנה מתחתיו", הוא מסכם, "נמשיך לבצע את הפעולות הכי מורכבות שצריך כדי להבטיח שקט לצפון - כדי שהילדים של כולנו יוכלו לישון בשקט".

ובאמת, אחרי ימים ארוכים של לחימה, הגיע הרגע בו יכלו הלוחמים להסתכל מסביב, ולקבל תזכורת לסיבה מאחורי המבצע. "ביום הראשון, אחרי שטיפסנו למעלה והתחלנו להבין איפה אנחנו נמצאים, עצרנו לרגע והסתכלנו לכיוון מטולה", משחזר רס"ן י', "פתאום אתה מבין שאתה מביט על בתים שהאויב כיוון כלפיהם, ושמתחת לרגליים שלך נמצא אתר שנבנה בדיוק בשביל להוות עליהם איום".

"ביקרנו במטולה אחרי שסיימנו את המשימה", הוא נזכר, "ראינו אנשים נוסעים, הולכים, עובדים, מנסים לשמור על שגרה. הם לא ראו את מה שאנחנו ראינו כמה ימים קודם לכן, את מה שהיה שם, מתחת לרכס. ומבחינתנו זו ההצלחה האמיתית: אתה על וסט, נלחם ויודע בדיוק איפה היית לפני רגע, והם מתעסקים בשלהם. זו התמצית של מה שעשינו כאן".