סוללת תותחנים חצתה לשטח סוריה. הצצה למשימה על פסגת החרמון

ביממה אחת מתוחה במיוחד, יצאו כוחות חטיבת ההרים (810) למבצע פשיטה על מפקדות קומנדו של המשטר הסורי הישן, במורדות הצפוניים של כתר החרמון. 

אך מאחורי הפעילות למניעת הברחות ולניתוק הקשר בין סוריה ללבנון, בה גדודי המילואים 7112 ו-9203 החרימו 3 טון אמל"ח, עמד הישג צבאי נוסף - כאשר סוללת תותחנים חצתה את הגבול - לראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים.

"כ-48 שעות לפני הפעילות, פנו אליי מפקדים בחטיבה", משחזר רס"ן (במיל') א', מפקד סוללה בגדוד התותחנים 9294, "הם סיפרו על מבצע מורכב, שמחייב חיפוי על כוחותינו ופריסה בתוך שטח סוריה. תוך שעות כבר היינו בנוהל קרב חפוז". 

"התעמקנו בתנועת הלוחמים בפשיטה ובנסיגה, בצירים שבהם יעברו, וביעדים שאליהם מתכוונים להגיע", הוא מפרט, "ידענו בדיוק על אילו מטרות אנחנו אמורים לירות במידת הצורך".

בתום ההיערכות, יצאה שיירת המובילים הנושאת את התומ"תים לכיוון המרחב. "אני זוכר שעמדנו שם על קצה הר החרמון ב-ח' - והרגשנו שאנחנו עושים היסטוריה, פעילות שלא נעשתה מאז 1973", הוא משתף בגאווה, "בדיוק מאותו המקום שאליו אנחנו מגיעים עם המשפחות כדי ליהנות ולצחוק, נצא לשטח אויב למשימה הערכית ביותר: ההגנה על כוחותינו".

הם העמיקו מספר קילומטרים במעלה הציר ההררי בטרם פרסו את הכלים, בגובה 2,300 מטר על פסגת החרמון: "זה שטח מאתגר להתנייד בו, בטח כשמדובר על כלי משוריין וכבד כמו תומ"ת. זה לא ציר רגיל או סלול שנעים בו באופן קבוע. עשינו את זה באופן מבצעי סדור, כמו שתרגלנו במשך שנים, רק שהפעם היה מדובר בדבר האמיתי".

כשכוחות החי"ר החלו בתנועה לעבר המפקדות, בנגמ"ש הפיקוד של הסוללה עקבו אחר כל צעד באדיקות. "פעלנו בשיתוף פעולה מלא, הם חיכו שאנחנו נתכוונן עם הקנה על המטרות לפני שהמשיכו ליעד הבא", מעיד מפקד הסוללה.

"לאורך כל 24 השעות, היינו עם האוזניים על הקשר", הוא ממשיך ומדגיש, "אם אני מזהה שמתחיל אירוע אני רוצה להכין את הלוחמים שלי עוד לפני שאני מקבל בקשה רשמית מהכוחות, כדי לצמצם כמה שניתן את זמן התגובה. בין אם מדובר בירי להרתעה, בחסימת צירים או באש לחילוץ - הזמן הוא אלמנט קריטי להצלחת המשימה, ולשמירה על הכוחות".

ובתום המשימה שהסתיימה בהצלחה, שוחחו לוחמי התותחנים עם הכוחות הקרקעיים של החטיבה: "לשמחתנו לא נדרשנו להסיר איום, אך קציני קישור האש שליוו את הצוותים בפשיטה שיתפו עד כמה הרגישו אותנו בשטח, וכמה שהחיפוי שלנו היה נחוץ". 

"כשראינו אותם חולפים על פנינו בדרך חזרה לשטח המדינה, שלמים ובריאים, עם רכבי משא עמוסים באמל"ח וציוד צבאי שהוחרם, ידענו בלי צל של ספק - אנחנו חלק בלתי נפרד מהמבצע הזה".