המפקד שכמעט איבד את חייו בתאונת דרכים, חזר ללכת - ולטפל בחיילים

סרן (במיל') מ' נע בין שני עולמות שונים - ממפקד בבית הספר הטכני של חיל האוויר הוא הפך לקצין רפואה במיל' באלו"ג (אגד לוגיסטי) 6036. המעבר הפתאומי עוד טרי בזיכרונו למרות שחלפו מאז, כפי שהוא מעיד בחיוך, "שבע שנים, ארבעה חודשים ו-18 ימים, אבל מי סופר?"

ב-2018, הוא שירת כנגד בקבע, ובמקביל התנדב כחובש במד"א. במעט הזמן הפנוי שנותר, המשיך להתאמן באדיקות בג'ודו. אבל השגרה העמוסה הזו הייתה עתידה להיקטע לחלוטין. "ביום חמישי אחד נהגתי בכביש 4 במהלך משמרת ככונן אופנוע",  משחזר סרן (במיל') מ', "לפתע שמעתי רעש נורא והרגשתי כאב חזק. הבנתי שרכב התפרץ לדרך, לא עצר בעצור, ונכנס בי מאחור".

"ברגע הפגיעה עפתי באוויר, נפלתי על הכביש ואיבדתי הכרה", הוא נזכר. בתאונה שבר חוליה בגב וריסק את שתי רגליו. "נפגעתי באורח קשה - שבועיים הייתי בין חיים ומוות, מורדם ומונשם בבית החולים".

את הרגע בו הפנים את תוצאות התאונה מ' לא ישכח: "כשפתחתי את העיניים, התעוררתי למציאות אחרת לחלוטין - הפכתי בעצם לנכה סיעודי בגיל 24. פתאום הייתי צריך ללמוד ללכת מחדש, להתלבש, להתקלח ולאכול בכוחות עצמי. ברגעים הראשונים פשוט מתפרקים".

במשך שלושה חודשים וחצי שכב במחלקה השיקומית בתל השומר, כשהוא עובר חמישה או שישה טיפולים ביום. שם החליט שאם לא יילחם על חייו בעצמו, אף אחד לא יוכל לעשות זאת בשבילו. "זה לא היה פשוט, במיוחד לאור העובדה שאחרי כל ניתוח או סיבוך חזרתי לנקודת האפס - ושוב הייתי צריך לקום ממנה".

למרות זאת, מ' המשיך בשיקום, וגם במחויבותו כמפקד. "מהרגע בו חזרתי להכרה מלאה המשכתי להדריך טלפונית את החיילים שלי ב'טכני', ולהיות שותף במה שהם עושים. זה מה שהחזיק אותי  - הידיעה שאני עדיין משפיע, שעדיין צריכים אותי".

את תחושת המשמעות הזו תרגם גם להרצאות שהחל להעביר לחיילים וצוותים רפואיים, מזהירות בדרכים ועד למענה עבור מצוקות של פצועים.

כעבור שנתיים, הליך השלמת ההחלמה כבר היה נראה בהישג יד. "לאחר עבודה קשה, הפסקתי להיעזר במקלות הליכה וקביים", הוא מכריז בגאווה, "נכון, מאז הפציעה נשארתי עם ברזלים וכאבים מסוימים, אבל אני חי, זז, מתפקד, וזה די והותר".

כך היה עד לשנת 2023, בה התגייס מ' למילואים בחה"א - שם שירת כאמור טרם שחרורו. בהמשך, חיפש תפקיד בו יוכל לתרום מתוך הניסיון הייחודי שצבר. הוא מצא בית חדש באלו"ג 6036, תחת אוגדה 36, ותוך חודש מונה להיות קצין רפואה: "אני בעצם מתכלל את כל הרפואה באלו"ג. המטרה היא לספק מענה פנימי לחיילי האגד, וגם לאוגדה כולה במידת הצורך".

לא במקרה הגיע דווקא לתפקיד הזה. לדבריו, התאונה והשיקום גרמו לו להבין יותר את החיילים הזקוקים לטיפול, ולהשריש את הלקחים שהפיק גם בקרב חובשים ופרמדיקים הפועלים לצידו. "כשאתה חווה פציעה בעצמך, אתה מבין הרבה דברים חדשים, במיוחד על הקשיים שצצים דווקא אחרי שהמצב הרפואי קצת מתייצב".

לאחרונה, בליווי מטה האוגדה, הקימו באלו"ג 6036 פלוגת רפואה מרחבית הכוללת פרמדיקים, חובשים, נהגים וכלים. אותה פלוגה כבר נטלה חלק מרכזי בטיפול בלוחמים שתמרנו תחת אוג' 36. "זה ציון דרך משמעותי עבורנו, וגם עבורי באופן אישי".

בזמן המילואים, החליט מ' גם שהגיעה העת להגשים חלום שנדחה עקב הפציעה - קורס קצינים. "עד אז, הייתי נגד בתפקיד קצין", הוא מספר, "אבל ידעתי שאני רוצה לעשות את זה עד הסוף. סיימתי את הקורס לפני חמישה חודשים, והיום אני גאה להיות קצין רפואה, גם בדרגה".

הדרך הזו, מפציעה סיעודית בגיל צעיר ועד לקצונה בתפקיד משמעותי, היא הניצחון הפרטי של מ', ושל עוד חיילים שעברו תהליכי שיקום לא פשוטים. "אני אף פעם לא אדע, סטטיסטית, אילו חיים שיניתי. לא אוכל למדוד בדיוק את ההשפעה של התפקיד באלו"ג, אבל בכל זאת אני קם כל יום עם תחושת שליחות".