לא תאמינו כמה מוקשים עברנו כדי שהכתבה הזו תעלה

בשל ההיסטוריה רווית הקרבות במרחב רמת הגולן והצפון, זו לא הפתעה שבשטחי הפיקוד טמונים יותר ממיליון וחצי מוקשים. מי הניח אותם? איך אפשר לאתרם? ולמה לא פשוט מפוצצים את כולם? עם נעלי חבלה על הרגלים וגלאי מתכות ביד - פגשנו את מי שדואג לנטרל את הסכנה, ואחראי לכך שתוכלו לטייל בראש נקי באחד האזורים היפים בארץ

21.11.22
מיה צדוק, מערכת את"צ

 
הגשה ועריכה: נועם אמיר
צילום: גיא פוקס

 

כשהייתי ילדה, אחד הפחדים הכי גדולים שלי היה להסתובב בקרבת שדות מוקשים בזמן טיולים שנתיים. מה אם הם שמו את הגדר לא נכון? מה אם אחד המוקשים זלג מבעד לחוטי הברזל? והאם צעד אחד לא נכון שלי, עלול להסתיים באסון? בסוג של סגירת מעגל, יצאתי לאחרונה לפגוש את אלו שמונעים מאותם תרחישי אימים מלהתממש. 

בכל פיקוד הצפון, מאוגדה 210 ועד 91, יש כ-4,000 שדות מוקשים שמתפרסים על 85,000 דונם. ובשביל לעשות סדר - מדובר בשטח הגדול פי 1.6 משטחה של תל אביב.

לכל שדה כזה יש מספר, מעין תעודת זהות, שמראה את גבולות השדה, המיקום שלו, איזה סוג של מוקשים טמונים בו, מי הניח אותם ובאיזו שנה הוא מופה. כך, הפיקוד יודע להתמודד עם כל אתגר או התנהגות של שד"ם (שדה מוקשים). 

להבדיל ממה שחשבתי, רוב המוקשים ברמת הגולן לא הונחו על ידי צבאות אויב - אלא הוטמנו באדמה ביוזמת צה"ל, בשביל להדוף את הסורים או לספק יתרון אסטרטגי בקרבות שידרשו זאת. כתוצאה מכך - מוטמנים בשטחי הפיקוד יותר ממיליון וחצי מוקשים. 

האמת? אם נשמעים להוראות - רוב השד"מים לא מזיקים. הם מגודרים ומשולטים בצורה ברורה, ואפשר לטייל בבטחה ברמת הגולן. אבל בשל תוואי השטח המורכב של הצפון (כמו כמות המשקעים ובעלי החיים בחיק הטבע), קיימת סכנה מצומצמת של זליגת מוקשים מעבר לגדרות. 

בשביל לוודא ששום מוקש לא יזלוג מגבולות הגזרה, עורכת פלוגת 'מגן' של אוגדה 210 ביקורות שוטפות לאורך השנה. עם נעלי חבלה מיוחדות שמאזנות את משקל הגוף של הלוחם, וגלאי מתכות שיאתר את המוקשים ביד - הם מסתובבים ליד הגדרות ומאתרים מוקשים שיכולים להוות איום, ולפוצץ אותם.

"אם המוקש זולג מחוץ לגבולות", מספר סא"ל זאב כהן, קצין ההנדסה של אוגדה 210, "מסמנים אותו ומכינים את צוות הס"פ (סילוק פצצות) - הם עושים הכנות, תיאומים מול הרשויות, חסימות במקרה הצורך, מניחים כמות חומר נפץ בהתאם לסוג המוקש ומסלקים אותו. משתדלים לעשות את זה כמה שיותר מהר - מקסימום 48 שעות".

אז למה לא לפוצץ כבר את כולם? האמת שזו השאלה שהכי הטרידה אותי, אבל התשובה הייתה די פשוטה - המרחבים הממוקשים הם עצומים, וכל פעם שבוחרים 'לנקות' שד"ם, מדובר בבחירה מושכלת. הטיפול חייב להיות קפדני, ויימשך מספר שבועות לפי הגודל .

את קצב העבודה הם יגבירו סביב עונות התיירות (הקיץ והחגים) - בשביל לוודא את בטיחות המטיילים ברמת הגולן. "כל אירוע זה אירוע מורכב", מוסיף רס"ב אסף מזון, רמ"ד מיקוש ונפלים בפיקוד הצפון, "בשנה שעברה פוצצנו מאות מוקשים. מרחב רמת הגולן הוא מרחב רווי קרבות ומלחמות, ואנחנו נשאף להגיע לכל איום".

"העבודה מקצועית, מדויקת, ואנחנו יורדים לפרטים הכי קטנים", הוא מסכם, "פספוס של מוקש אחד עלול להיות האירוע הבא - לכולנו יש את ההבנה העמוקה שמה שאנחנו עושים פה מציל חיים, מצד אחד למנוע את האסון הבא ומצד שני לאפשר לכולם לטייל בשלווה".