רק אחרי שחזרו הביתה, 4 אנשי משלחת מצאו זמן לחזור לזכרונות מקולומביה

כשחברי וחברות משלחת החילוץ של פיקוד העורף דרכו לראשונה בקולומביה, הם מצאו אזורים שלמים שרויים בהריסות בעקבות רעידת האדמה. בין הבתים שקרסו והפעולות המורכבות להצלת הלכודים - חוו גם רגעים מרגשים עם האוכלוסייה המקומית, ששיקפו עד כמה היכולות שרכשו כאן יכולות להיות רלוונטיות בזירה מעבר לים.

"אני תלוי על חבלים - לא היה אפשר להגיע אחרת"
מפקד צוות הטג"ח, רס"ב (מיל') אבי

"בתמונה רואים אותי תלוי על חבלים, בדרך לנקודה שלא ניתן היה להגיע אליה בדרך אחרת באותו שלב", מסביר רס"ב (במיל') א', מפקד צוות הטג"ח, "זו למעשה עבודת טג"ח -טיפוס, גלישה וחילוץ. המטרה הייתה להגיע לראש הקורה שמופיעה כאן, ולקשור אליה רצועת הרמה. זה כדי שהבאגר (כלי רכב) יוכל למשוך ולהפיל אותה בצורה מבוקרת, מבלי להשפיע על המבנה הסמוך". 

"במקרה הזה לא הייתה לי נקודת עיגון עליונה להתאבטח אליה, ולכן השתמשנו במנוף שהיה בשטח", הוא מפרט, ,בסופו של דבר, שילבנו בין יכולות הטג"ח לבין הצמ"ה (הציוד המכני ההנדסי), וכך הצלחנו לבצע את המשימה בצורה בטוחה ומדויקת. זה בדיוק המקום שבו אתה מבין את המשמעות של עבודה משותפת בין היכולות השונות של המשלחת".

"בסיום אפילו החלפנו ביננו תגי יחידה כמזכרת"
מפקד צוות חילוץ במשלחת, רס"ן (מיל') גיא

"בתמונה הזו מופיע מפקד תחנת הכיבוי המקומית, ולצידו הבת שלו, שהייתה חלק מצוות הכבאים בקאלי שעבד איתנו", מספר רס"ן גיא, מפקד צוות החילוץ במשלחת. "היא הצטרפה לצוות שלי, ובמשך המשימה עבדנו ממש כתף אל כתף בעבודות החילוץ. בסיום אפילו החלפנו בינינו את תגי היחידות, כמזכרת לקשר שנוצר".

"הסיפור שלה היה מיוחד גם ברמה האישית", הוא מוסיף, "ההורים שלה התגיירו במיאמי, והיא שמרה לאורך השנים על קשר מאוד מיוחד לעם ישראל. לצד עבודתה ככבאית, היא גם פסיכולוגית, ובמהלך האירוע עברה בין מחנות העקורים ופגשה אנשים שאיבדו את הבתים שלהם".

"באחת השיחות היא סיפרה לי על אישה שאיבדה ברעידת האדמה את כל המשפחה שלה", רס"ן ג' נזכר, "זה היה רגע שנשאר איתי. בתוך כל עבודות החילוץ וההריסות, אתה פתאום פוגש את הסיפור האנושי שמאחורי האסון ומבין בשביל מי אנחנו נמצאים שם".

"הצלחנו לחלץ את כלי הנגינה - רגע קטן אבל משמעותי"
מש"קית אוכלוסייה ומחלצת, רס"ל מיקה

"בזמן רעידת האדמה התקיים בעיר קאלי אירוע נגינה בינלאומי בהשתתפות ילדים מכל העולם", מספרת רס"ל מיקה, מש"קית אוכלוסיה, "כשהרעידה התחילה, הם נאלצו לברוח מהמלון המארח במהירות והשאירו מאחור את הכלים שלהם".

"כעבור כמה ימים, הם הגיעו לאחד מאתרי ההרס שבהם פעלנו וביקשו את עזרתנו בחילוץ הכלים", היא נזכרת, "אנשי הצוות שלנו התנדבו לעזור להם, ובתוך כל המורכבות וההרס הצלחנו לחלץ עבורם את כלי הנגינה. זה היה רגע קטן בתוך משימה גדולה, אבל הוא המחיש לנו כמה משמעות יכולה להיות גם לפעולה שנראית לכאורה פשוטה, להחזיר לילדים משהו שהיה חשוב להם".

"העבודה שלי כמש"קית אוכלוסייה, בה התנהלתי באופן ישיר מול המשפחות ומול הצוות המקומי, אפשרה לי חיבור חזק מאוד לאנשי המקום, התפקיד והידע שלי בספרדית נתנו לי להיות קרובה מאוד לאנשים, לשמוע את הסיפורים שלהם ולהרגיש את הכאב שלהם. דבר שרק חיזק את החיבור בינינו ואת הנחישות שלנו להמשיך".

"עבדנו כתף אל כתף, מהנשמה, מתוך כאב ומתוך מטרה אחת משותפת - לעזור למשפחות שאיבדו את הכל. לא היינו מוכנים לעזוב עד שנמצא אחרון הנעדרים. התמונה הזו תפסה את הרגע שבו נפרדנו בפעם האחרונה. חיבוק שמכיל בתוכו את כל מה שעברנו יחד - כאב, חיבור, אנושיות והכרת תודה". 

"שרנו את 'התקווה' ואנשים התרגשו עד דמעות"
מח"ז ירושלים והמרכז וסגן מפקד המשלחת, אל"ם אוהד

"זכינו לבקר בבית הכנסת היהודי בקאלי", נזכר סגן מפקד המשלחת, אל"ם אוהד, ברגע מרגש במיוחד במשלחת, "שם פגשנו מאות משפחות מהקהילה. במהלך הטקס שרנו יחד את תפילה לשלום חיילי צה"ל ואת ההמנון הלאומי, 'התקווה', ראינו אנשים מתרגשים עד דמעות. ברגעים כאלה אתה מבין עד כמה החיבור לישראל ולעם היהודי חוצה גבולות".