איך התריעו מסכנה ב-48'? ולמה האזעקה נשמעת אותו דבר כבר שנים?
הידעתם? הסאונד שמקפיץ אותנו מהמיטה למרחב המוגן נשאר זהה כבר 78 שנה: אך המערכת שמפעילה אותו השתנתה מאז לבלי היכר. מסע בעקבות האזעקות - מימי המנדט, דרך קום המדינה ועד היום
13.03.26
0
כבר במלחמת העצמאות, ישראל הצעירה לקחה על עצמה את משימת ההתרעה - אך אמצעיה היו דלים, וכל יישוב דאג לעצמו באמצעות תצפיתנים, שהתריעו לתושבים בפעמון או חצוצרה מפני האיום המרכזי באותו הזמן - התקרבות מטוסים עוינים לאזור.
זמן קצר לאחר מכן, ב-1948, הוקם ארגון הג"א - הגנה אזרחית. אנשיו לבשו מדים והחלו לארגן ולנהל את ההתגוננות בישראל: החל מהפעלת אזעקות והדרכת האוכלוסייה ועד חילוץ נפגעים בעת חירום.
באותו הזמן התבסס מערך ההתרעה כמעט לחלוטין על צופרי אזעקה מכניים רבי עוצמה, שהותקנו כמעט בכל עיר ויישוב. כבר אז הם הפיקו את הצליל אותו מזהה כל אזרח ישראלי - טון עולה ויורד, המתריע מפני תקיפה אווירית.
ארכיון
מאז, טכנולוגיית הצופרים השתנתה והתפתחה בלי די: מהצופרים הראשונים שפעלו בעזרת מנוע שסובב דיסקה והפיק את הצליל, לצופרים אלקטרוניים בתחילת שנות ה-90, ועד לחדשים ביותר המשמיעים גם הודעות קוליות כמו 'צבע אדום'.
ולמרות כל השינויים, צליל האזעקה נשאר זהה - ולא במקרה. סוג הסאונד הספציפי הזה משמש מערכות התרעה מאז מלחמת העולם השנייה - ולא רק בישראל. זאת בעקבות שנים של מחקרים פסיכולוגיים שעסקו בקושייה: איזה צליל גורם לבני אדם להגיב הכי מהר לסכנה?
ארכיון
ואכן נקבע כי המוח האנושי רגיש לתדר שעולה ויורד, ואינו מצליח להתעלם ממנו. הוא גורם לעלייה בדופק, להפרשת אדרנלין, לדריכות מיידית ומיקוד קשב - או במילים אחרות, מעיר את מנגנון ההישרדות של הגוף.
במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים כבר היתה בארץ מערכת התרעה ארצית, בעלת אזור התרעה אחד - זאת כיוון שאי אפשר היה לדעת איפה יתקפו המטוסים בפועל. וכך, כשזיהו התצפיות מטוסים מתקרבים לכיוון ישראל, קיבלו כל אזרחי המדינה, ממטולה עד אילת, אות לתפוס מחסה, בין אם במקלטים או בשוחות שחפרו ליד הבתים. בסיום ההתקפה, נשמעה ברחבי הארץ צפירת הרגעה רצופה.
ארכיון
התפנית חלה במלחמת המפרץ ב-1991. זמן ההתגוננות התקצר משמעותית, בגלל שהפעם לא היו אלה מטוסים, אלא טילים רבים שנורו אל העורף. לשם שינוי - היה ניתן לתת אינדיקציה היכן יפגעו. אז, פותחה 'מפת צפירה' שחילקה את המדינה למספר אזורים גיאוגרפיים שונים, אך היא שימשה אז רק לשחרור בהדרגה מהמרחב המוגן - ולא לכניסה אליו. כלומר כולם נכנסו, ואז ניתנה ההנחיה מי יכול לצאת ומתי.
המנגנון עבד היטב: לכן, הוחלט להפעיל מערכת התרעה סלקטיבית, שחילקה את המדינה לעוד מספר אזורי צפירה. היא השמיעה אזעקה רק במקומות בהם צפויים הטילים לנחות - אם חלילה לא ינוטרלו בעזרת מערכות ההגנ"א. וב-1992, קם גוף רשמי ייעודי שמשימתו ללוות, להנחות וגם לחלץ, בימים כמו אלה במיוחד - 'פיקוד העורף'.
ארכיון
הפיקוד יצר תפיסה חדשה, שקובעת כי מערכת הביטחון אחראית על הלחימה בחזית ועל הטיפול בעורף כאחד. ואז המהפך התחיל: כל דירה שהוקמה בישראל מאז חויבה בממ"ד או ממ"ק, הסברה והדרכת הציבור למיגון צברו תאוצה, וערכות מגן אישיות חולקו לכלל האזרחים.
ב-1997 פוצלה המדינה ל-10 אזורי התרעה, וב-2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה, חולקה כבר ל-25. ונכון לכתיבת שורות אלה, ישנם יותר מ-1,700 אזורים הנקראים גם 'פוליגונים', מה שמאפשר להפעיל אזעקות ביישובים ואפילו בשכונות ספציפיות בערים גדולות. מהלך זה צמצם משמעותית את תדירות הכניסה למרחבים מוגנים ואיפשר לשמור על רציפות תפקודית.
ארכיון
היום, כבר לא צריך לחכות רק לאזעקה שתישמע מגג בניין בשביל להישאר בעניינים. כבר ב-2016 הושק יישומון פיקוד העורף לציבור, ולראשונה, התרעות התקבלו ישירות גם בטלפון הנייד. האפליקציה הותאמה גם לכבדי שמיעה ולחירשים: אותם היא מזעיקה באמצעות רטט והבהוב הפנס.
וכן, כולנו כבר מכירים גם את ההודעה הרועשת, שמסמנת לעשות 'אחורה פנה' רגע לפני הכניסה למקלחת. מדובר בטכנולוגיית "Cell Broadcast" - כל מחזיקי הטלפונים הניידים באזור תחת 'Extreme Alert', מקבלים הודעת טקסט שנשלחת ישירות למכשיר כשהיא מלווה בצליל ייעודי, ללא צורך בהורדת אפליקציה או כל פעולה מצד האזרח.
המערכת פועלת גם ללא גישה לאינטרנט: כיוון שמטרתה לספק התרעה לכל אדם, בכל זמן ובכל מקום. חשוב לציין כי היא לא מקבלת מידע על מכשירים או מיקומם, ופרטיות המשתמש נשמרת באופן מלא.
ארכיון
כבר 78 שנים שאותו צליל גורם לנו לזנק מהמיטה, לשרוך שרוכים ולרוץ למרחב המוגן בלי לחשוב פעמיים. ולמרות שסאונד האזעקה נשאר זהה, המערכת שמפעילה אותו השתכללה מאות פעמים, על מנת ליצור הגנה אזרחית מיטבית.
