ראינו מקרוב מה יכול לעשות ה'פנתר' במגרש הביתי שלו

הרבה זמן חיכיתי להצטרף לגדוד פנתר באחת מהפעילויות המבצעיות שלהם בחטיבת אפרים. בכל זאת, כשזה המגרש הביתי שלך מאז ומתמיד, הדברים נראים אחרת. ואכן, שבוע שעבר, כשהגעתי לראשונה, למוצב הגדוד ויצאתי איתם למבצע לילי בבית אמין, הבנתי מה המשמעות של כוח שמכיר את השטח.

כשנכנסתי לש"ג "מגן דן" בשעות הערב המאוחרות, לאט לאט אזורי הישיבה בכניסה למגורים החלו להתמלא בלוחמים ולוחמות, מוכנים לקראת לילה ארוך ואינטנסיבי. ואם אני, כבר בשלב הזה, הייתי מעט מבולבל ממה שמצפה לנו - הם נראו בטוחים, הרי המשימה הייתה מאוד ברורה ומוכרת להם.

כמעט מדי לילה הם יוצאים לפעילויות התקפיות והגנתיות באזור אפרים. הגדוד, אשר הוקם לפני כשנתיים וחצי, נועד להתמקד ולהתמקצע בדיוק באתגרים הייעודים לתא השטח, בין אם בבט״ש או מבצעים גדולים, הם צברו הרבה ניסיון לאורך התקופה.

שעות ספורות לקראת שעת השין, התכנסנו במשרד המ"פ לתדרוך אחרון לפני שנעלה על ציוד ונצא. מול מפות תצ"א מדויקות, סג"ם י', המ"מ של המחלקה אליה הצטרפתי, עבר עם הלוחמים והלוחמות בקפדנות על כלל פקודת הקרב כדי לוודא שלא יהיו פערים בשטח, ושכולם יודעים איפה יוצבו בזמן אמת.

כשעמדו מול המסך ובחנו כל גדר ושיח, אותם יפגשו עוד זמן קצר בשטח, חשבתי שזה מעט תמוה. לא הבנתי מה הצורך האמיתי בלהסתכל על הפרטים כמו תחת מיקרוסקופ. "מניסיון למדנו שברגע האמת אויב יכול להפתיע מכל כיוון", ממהרת הסמ"פ, סגן ה', להסביר. "לכן, אנחנו מוודאים בדיוק כמה מטרים יש מנקודה X ל-Y, איזו גדר תפריע לנו ומה השיח 'הנכון' לשכב בו בזמן מעצר כדי לארוב למחבלים שינסו אולי לברוח מהמבנה".

אחרי שחילקנו ופילחנו כל תא שטח עד דק, סגן ה' עוברת למקת"גים (מקרים ותגובות). הם סוקרים תרחישים אפשריים, ובזמן שאני שובר את הראש לחשוב על תגובה אפשרית לשרשרת בלת"מים - הם הציעו פתרונות בזה אחר זה.

זהו, סיימנו את התדריך. אוטוטו חצות, ואני מנסה לחבר את כל הנקודות כדי להבין בדיוק מה מצפה לנו עוד פחות משעה: מריץ את המקת"גים ומתאמץ להיזכר על איזה שיח סג"ם א' דיבר כשפנה אליי, ומה זה אומר בכלל לחפות מזרחה.

בעוד אני משנן את הכול כדי לא להביך את עצמי בזמן אמת עם הכוח, תפסתי את סרן ד' המ"פ, שמספר לי שהוא מלווה את גדוד מרגעיו ההתחלתיים, ופיקד על המחזור הראשון של הכשרת 'פנתר'.

"כבר מזמן שחררנו כאן את התפיסה של 'גדוד בהקמה'", הוא מציין, "זה לא פשוט להקים כוח וכל הזמן להגדיל סד"כ, וכל זה תוך פיתוח תו"ל ולמידת הגזרה שלנו. יש לנו כאן יתרון משמעותי כי אנחנו לא עוברים קו כל כמה חודשים, אלא יודעים להתמקצע במשימה שלנו עד הסוף".

בנקודת הזמן הזו, אחרי שכבר פעלו אינספור פעמים בחטיבת אפרים, מסתכל אחורה המ"פ בגאווה על התהליך שעבר הגדוד: "התחלנו לפעול בצורה מאוד עצימה. המלחמה לא הותירה אף ברירה ונכנסנו לשגרה של עבודה קשה שהכינה אותנו לאתגרים שהיו בדרך. בדיעבד אנחנו יכולים רק להודות לזה".

בזמן שסרן ד' ואני יושבים לשוחח, אני קולט את הכוח שאליו אחבור לפעילות, כבר על ציוד מלא במסדר אחרון. רצתי מהר לקחת את הקסדה והווסט והקסדה שלי, לבשתי אותם תוך כדי תנועה, ונעמדתי לצידם באלגנטיות כדי שלא ישימו לב שפספסתי את הדקות האחרונות…

תוך רגעים ספורים, ועם תדרוך אחרון של סגן ה' - עלינו על הממוגן בדרך ליעד הראשון שלנו. "מטרת המבצע", מגלה לנו המ"מ בנסיעה המפותלת בדרכי העפר, "היא מעצר יעד מופלל של פעיל דאעש בכפר בית אמין, ועוד שתי סריקות אמל"ח בבתי חשודים".

את הרכב מילאו לוחמות ולוחמים במחלקה, חלק מנסים עוד לתפוס מעט מנוחה קצרה לפני הלילה הארוך שלפנינו, וחלק רק מביטים בדריכות קדימה כאילו משננים את כל השבילים בעל פה. בהמשך נודע לי שפעילויות כאלו בדרך כלל מתבצעות בכניסה רגלית - "אז אתה צריך להגיד תודה שפינקו אותנו בהסעה עד ליעד".

עם הפריקה הראשונה, חברתי ישירות לסמ"פ. מסביבנו הכוח דפק כמו שעון. הלוחמות והלוחמים רצו מיד למקומות החיפוי, בעוד אנחנו יחד עם החפ"ק של המפקדת פורצים את הדלת ליעדים המופללים. באחת הנסיעות, ניסיתי להבין מהלוחמת לצדי על רמת האדרנלין גם אחרי שנתיים. "למרות שהמשימה יכולה להיות זהה - האתגרים שונים ופוגשים אותך בצורה אחרת כל פעם מחדש", היא מסבירה, ואני מניח לה לנפשה לפני האיתור האחרון.

בשעה 4:30, כשהעלטה מתחילה להתבהר, יצאנו מהפעילות. אני ניסיתי להשאיר את העיניים פקוחות - אבל מסביבי כולם מדברים, צוחקים. כאילו הם אחרי מנוחת צוהריים קלילה. "כאן בפנתר אנחנו רגילים לעבודה שלא נגמרת", משתפת אותי הסמ"פ כשהיא רואה את המבט התמוה שלי, "תיתן לנו כל לילה כמו זה, וזה עדיין לא ישבור אותנו".