איך נראה מבצע של 5060 בסמטאות של חברון? הצטרפנו וגילינו

כשישבתי בנקודת התצפית של חטמ"ר יהודה אשר משקיפה על כל חברון, ניסיתי לדמיין את הסמטאות שבתוכה. לא ידעתי אז, שרק כשאכנס פנימה וארוץ עם המילואימניקים של גדוד 'העיר' (5060), אבין את התמונה הגדולה של המקום - ואת זרועות הטרור הקטנות של חמאס הפועלות בו.

לקראת 23:00 יצאנו מבסיס החטיבה. 'יאללה מחכים לכם', אמר הנהג שהגיע לאסוף אותנו לנקודת היציאה. 'הגענו', הוא הודיע, ועצר באמצע שכונה רגילה לחלוטין. נכנסנו לתוך הישוב היהודי בחברון. ירדנו מהרכב, ומאחורי דלת פלדה לבנה וגדולה - נגלה לפנינו מוצב צבאי קטן למראה.

טיפסנו במעלה המדרגות שהובילו לליבו. שם, פגשנו את החבורה איתה אנחנו הולכים לבלות עד דמדומי השחר. אלו היו לוחמי הפלוגה המסייעת של הגדוד. ולמרות השעה המאוחרת שהחלה לעורר בי עייפות, לצפות בהם יושבים על סיגריה בפינת ישיבה - גרם לי להרגיש כאילו 14:00.

הלילה יש לנו שלושה יעדים"

רגעים ספורים לפני היציאה, התכנסנו יחד עם המ"פ, והמפקד על המחלקה אליה חברנו. "הלילה יש לנו שלושה יעדים", פתח המ"מ, סגן (במיל') א', בהסבר על הפעילות המתקרבת, "הראשון, מעצר פעיל חמאס מופלל. השני, חלוקת צווי הריסת בתי מחבלים והתראת פינוי. השלישי, הוא יעד עם אינדיקציה מודיעינית לאמל"ח שצריך לסרוק . פשוט".

נשארנו בחדר למעבר קצר על היסטוריה גזרתית. ובעודי עדיין תקוע על המילה 'פשוט' שסיימה את התדריך (בכל זאת, פעם ראשונה במבצע), קולו של המ"פ נשמע ברקע: "טוב, חמש דקות ליציאה".

התחלנו בנסיעה אל היעד הראשון. למרות החשיכה הגוברת, הייתה זו האנרגיה הגבוהה של שמונת המילואימניקים איתם נסעתי - שהדביקה בי את הדחף כבר לצאת ולפעול. או אולי היו אלה הקפיצות בפנתר, ש'לנוסע חדש תמיד עושות סחרחורות, ועוד עם הנהג שלנו בכלל. בהצלחה לך', כמו שאמר לי אחד הלוחמים בחצי צחוק, בעוד אני מחזיק במתלה היד.

פתאום, בלימה חזקה שהעידה על ההגעה ליעד. המטרה - בית מחבל חמאס מופלל שפועל להסתה במרחב. הכוחות התחילו להתקדם במהירות אל עבר הבית, ופרצו את הדלת. 

אני נשארתי מאחור עם הפיקוד של הגדוד, שהצטרף אל השלב הראשון. בזמן שהלוחמים עצרו וסרקו את האזור לאמל"ח הספקתי להחליף מילה עם קצין האג"ם של הגדוד, רס"ן (במיל') א', שראה כנראה שאני זקוק לפירוט קצר על המתרחש.

"המבצעים והמעצרים האלו הם לא דבר שחדש לנו. הגדוד שלנו שייך באופן אורגני לחטיבה, ובעת הצורך, מוקפץ למילואים באזור", הוא מסביר, "כל מילואימניק כאן כבר מכיר גם את הרחובות הכי קטנים. העיר חברון היא מעורבת, וארגוני הטרור העיקריים בה הם התארגנויות של פעילי חמאס".

"בגלל המורכבות שבעיר מעורבת", הוא ממשיך, "המשימה העיקרית היא לנסות לשמור על השקט כמה שניתן, ולהגיע לכל פעילי הטרור ומחבלי חמאס באזור. זה הרבה יותר פשוט כשאתה מכיר את הגזרה בצורה מדויקת. תפסנו כאן חמישה חודשים בתחילת המלחמה, ועכשיו אנחנו מסיימים תעסוקה וסוגרים עוד שלושה וחצי חודשים - זו גזרת הבית שלנו".

וכך, בהליכה מבצעית, וסריקות בבניינים הסמוכים כדי לוודא שלא יתקילו אותנו משום מקום - חזרנו לפנתר. בדרך המפותלת והקופצנית ליעדים הבאים, כבר יכולתי במעורפל לשמוע ציפורים שמתחילות להתעורר, ולילה שמתבהר ונושק לבוקר.

אתה רואה כל יום בעיניים על מה אתה שומר"

"לא משנה כמה פעמים כבר יצאנו לפעילות כזאת, הדרייב להמשיך ישאר", משתף אותי לוחם מהפלוגה, רס"ל (במיל') א', בדרכינו חזרה למוצב, "יצאנו כבר למעצרים, תפיסות אמל"ח מאוד גדולות, חוסלו בכירים באזור, וכל הדברים האלו רק נותנים לנו עוד ועוד כוח. במיוחד שאנחנו ישנים וחיים בלב העיר עם התושבים, אתה רואה כל יום בעיניים על מה אתה שומר".

הגענו חזרה למוצב, נפרדתי מלוחמי המסייעת אחרי לילה שלם שבילינו יחד. השעה כבר הייתה 5 לפנות בעודם פורקים את הציוד, ומסכמים לילה של פעילות. למרות העייפות אני נהנה מהרגע האחרון של להרגיש איך נראים חיים של לוחם מילואים בחברון, או מהתחושה של קרקע יציבה אחרי הנסיעה בפנתר. 'מה לעשות', כמו שאמר לי אחד החיילים, 'ככה זה פעם ראשונה'.