מפקדים בגבעתי, נח"ל ו-401 חוזרים לנ"צ שלהם השנה - בעזה
גם לאורך כל השנה החולפת, תמרנו הלוחמים של אוגדה 162 ברצועת עזה. כעת, עם כניסת 2026, ולאחר שעלו צפונה, ניצלנו את ההזדמנות לשמוע מהמפקדים על כמה מהרגעים המשמעותיים של נח"ל, גבעתי ו-401 - והפעולות שעיצבו את עוצבת הפלדה
שכונת זייתון - חטיבה 401
לפני כמעט חצי שנה, כשהרחיב צה"ל את התמרון ברצועה בתוך העיר עזה, הייתה 401 אחת מהחטיבות שנשלחו כדי לטהר את שכונת זייתון ממחבלים ותשתיות טרור. "ככוח השריון, התמקדנו בסיכול האיומים התת-קרקעיים והשמדתם", מתאר סגן נ', ס' מ"פ בחטיבה, שבזמנו מילא את תפקיד המ"פ את המשימה שהוגדרה להם.

מהר מאוד, נכנסה הפלוגה לסדרת נהלי קרב. "למדנו את מאפייני האזור, ואת הטקטיקה. עבדנו על שיתוף הפעולה עם הכוחות אליהם חברנו. לצד המאמצים האלה, גם ביצענו פעולות לוגיסטיות כמו קליטת טנקים והכשרתם".
בשלב הראשון למבצע, הייתה פעילות השריונרים מדודה ומצומצמת מהרגיל, והוגבלה לרדת החשיכה: "שהינו במוצבים באזור, ובכל לילה יצאנו לפשיטות. הגענו לשטח, טיהרנו אותו ממחבלים והשתלטנו עליו. לאחר מכן, יכולנו להתחיל לקדוח מטה ולהוריד אמצעים שונים לתוך המנהרות שחשפנו".

בשלב השני, הלחימה שלהם הפכה עצימה במיוחד, כש-401 העמיקו את הפעילות בתוך העיר. "פגשנו והשמדנו עוד ועוד תוואים ופירים, ונדרשנו להגביר כוננות בהתאם", מתאר ה-ס' מ"פ.
באחד הלילות, פעלה החטיבה בשטח, באזור ספציפי שאליו התכוננה כבר הרבה זמן. "המודיעין שלנו הצביע על היתכנות גבוהה לתשתיות טרור במקום", הוא מסביר, "כשהגענו ותפסנו עמדות, זיהינו מבנה מופלל וירינו עליו פגז. הוא התפוצץ, וכל המרחב סביבו התמלא בהבזקי אור אדומים. מהר מאוד גילינו שהוסתר שם מחסן אמל"ח משמעותי שמולכד על ידי מחבלי חמאס".

המבצע כולו ארך כשלושה שבועות, שבסופם הושלמה האחיזה באזור שכונת זייתון. "מרבית השטח טוהר ממחבלים ותשתיות הטרור שלו הושמדו על ידי הפלוגה. יצאנו משם גאים במיוחד, אחרי שהתנסינו גם בסוג לחימה שפחות פגשנו עד אז. הרגשנו שהשלמנו את המשימה שניתנה לנו".
חיסול מג"ד מזרח רפיח - חטיבת הנח"ל
לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף, צה"ל נערך מחדש בקו הצהוב, משם אוכפים הכוחות את ההסכם, וממשיכים לפעול נגד תשתיות טרור ומחבלי חמאס שמנסים לחדור את הגבול. אחת החטיבות שהוצבה בתחום השטח הזה בדיוק בשביל כך - היא הנח"ל. ובפעילותה שם, לקחה בין היתר חלק בחיסול מג"ד מזרח רפיח - מחמד ג'ואד מחמד אלבואב, ויותר מ-40 מחבלים נוספים.

"המשימה שלנו בקו, כללה שני ערוצים", קובע רס"ן י', מפקד סיוע האש של החטיבה, "מצד אחד, לוודא שאין חריגות בהסכם מצד חמאס - בין אם זה סיכול ניסיונות חציית הקו בידי המחבלים, או סיכול תשתיות קיימות חוצות. מהצד השני, לנטרל את גדוד מזרח רפיח, ולהשמיד את התוואים שהחזיק באזור".
רס"ן י'
במשך השנה האחרונה, התמקם הגדוד של חמאס בתוך מובלעת תת-קרקעית שחפר, וממנה הוציא פעולות טרור נגד כוחותינו שתמרנו בתחומה. "ידענו ששהו שם כמעט כל גורמי הפיקוד הבכירים של מזרח רפיח, והם החזיקו אמצעי תקשורת מתקדמים שאיפשרו להם לתקשר עם שאר מחבלי חמאס מעל לפני השטח", מתאר קצין המבצעים של החטיבה, רס"ן א'.
לאחר שנכנס הנח"ל למרחב, החלו אנשי המטה והלוחמים בתהליכי הכנות ולמידה, על מנת לבצע את המשימה. "קודם חקרנו וסרקנו את האזור באופן יסודי, לצד כוחות הנדסיים, ואז התחלנו לבצע פשיטות, ולפעול בתוך התוואים שזיהינו באמצעים שונים", מסביר רס"ן י', "המטרה שלנו הייתה לייצר בתוך המובלעת וסביבתה תנאים שיאלצו את המחבלים לצאת החוצה".
שבוע וחצי אחרי, כפי שמגולל רס"ן א', החלו לזהות בחטיבה 'סימנים' המעידים שהם מתקרבים למובלעת. "התחלנו לעלות על התוואי המרכזי, ובהתאם לכך גם עלה מספר ההיתקלויות", הוא מתאר, "הרגשנו שאנחנו ממש תכף 'נוגעים' בהם".
רס"ן א'
ובאמת, שלושה שבועות אל תוך המבצע, רגע לפני שעתידה הייתה החטיבה להתחלף, התחילו המחבלים לנסות ולהימלט החוצה. כך למשל, באחד הבקרים, התקבל במכלול האש החטיבתי, שמאייש רס"ן י' - דיווח על תנועת מחבלים במרחב התוואי: "יצרנו מיד קשר עם גורמי האיסוף, במטרה לנסות לייצר תמונה ברורה של האירוע, עם המידע שעומד לרשותנו. זיק הוזעק לאזור, ובהכוונתנו הוא סגר מעגל על המחבלים".
היה זה, כך מכנה זאת רס"ן א', רגע השיא של המבצע עד אותו שלב, ואיתו, המאמצים של החטיבה דחפו להשלמת המשימה: "הכרנו את המרחב טוב מאוד בשלב הזה, ובעזרת גורמי המודיעין סיווגנו אותו לפי אזורים ונוכחות מחבלי נוח'בה. איפה שוהים הבכירים, ואיפה הזוטרים".

"הפעילות כללה השמדת מנהרות ותוואים תת- קרקעיים רבים, תפיסות מארבים, והפצצות אוויריות וארטליריות. הכול במטרה 'לדחוק' את המחבלים, ובראשם המג"ד, החוצה מהתוואי".
וכך, יום אחד לפנות בוקר, הם יצאו החוצה. כ-4 פעילי טרור תחילה, ואחריהם, גם החוליה הבכירה. כוחות החטיבה, שידעו שהרגע הזה יגיע - היו מוכנים בהתאם.
"כבר לפני כן התחלנו לכתר אותם מתוך התת"ק, וצמצמנו את המרחק עד שהגענו ממש לפיר", ממשיך רס"ן א', "בעקבות פעולות שביצענו שם, ולאור הנוכחות שלנו, הם נלחצו וברחו החוצה". למעלה, חיכה להם זיק שהכווין את הכוחות לנקודה בה התחבאו, והם חיסלו את החוליה, בה מג"ד מזרח רפיח.

"מיד כששמענו על ההצלחה של המבצע, ידענו שמדובר באחד ההישגים הגדולים שלנו עד כה במלחמה", הוא מכריז, "עבדנו קשה מאוד כדי להגיע לרגע הזה, והוא בהחלט חתם את התקופה שלנו שם, בצורה הטובה ביותר. בסוף מדובר במפקד של הגדוד, והדמות הבכירה ביותר ששהתה באזור. החיסול שלו מהווה פגיעה משמעותית בגדוד מזרח רפיח כולו".
פעילות פינוי הפצועים בעזה - חטיבת גבעתי
את השנה האחרונה, העבירו לוחמי גבעתי בלחימה עצימה בתוך הרצועה, והגיעו להישגים מבצעיים רבים. אחד הגורמים המרכזיים ביכולת החטיבה לנהל לחימה רציפה במשך שנתיים, הוא כוחות הפינוי שלה. אלה מלווים את הצוותים לכל מקום אליו מגיעים, ובמוכנות תמידית לקפוץ אליהם.
"אנחנו נמצאים בשטח עזה, ומבצעים פעולות הגנה נייחת בכך שאנחנו פותחים צירים לוגיסטיים לתפעול המלחמה", מתאר סרן ע', מ"פ בגדוד שקד, ומי שפיקד בעבר על פלוגת הפינוי בגדוד, "אנחנו נעים על גבי נמ"רים, ובדרך כלל, נהיה הכוח הרפואי הראשון שמגיע לאירוע ומעניק מענה טיפולי לפגוע. בנוסף, לעיתים קרובות, נפנה את הפצוע למנחת".
סרן ע'
במהלך השנתיים האחרונות, תורת הרפואה המבצעית, ובפרט פינוי הפצועים - השתנו לגמרי: "דוגמה לכך היא ש'לבנות' הפינוי החלו להגיע ממש אל נקודת האירוע בשטח. זה אומר שהרבה פעמים נפעל תחת איום - כאשר אנחנו מחזירים אש תוך כדי הטיפול".
כך, סביב חודש אוגוסט, אחד הגדודים שפעלו במרחב בו שהה הכוח של סרן ע', נכנס לאיתור ממולכד. "שמעתי קול הדף חזק", הוא מתאר, "הכוח שנפגע לא עלה בקשר, אבל ידעתי מי פעל איתנו במרחב - והקפצתי את הפלוגה מיד לזירה".

"הגענו לשם ראשונים, שכן היינו הכי קרובים לאירוע, ואיך שנכנסנו פנימה הבנו שמדובר באר"ן. סביבנו רעש וצעקות", הוא משחזר, "התחלנו לתת מענה ראשוני, ולסווג את הנפגעים לפי פציעות וחומרתן. בשלב הזה כבר הצטרפו אלינו כוחות פינוי נוספים, ויכולנו להתמקד יותר בטיפול בכל פצוע. אז, זיהינו לוחם שנפגע קשה, עם ארבע קטיעות גפיים, והבנו שחייבים לפנות אותו בהקדם".

"הנחנו לו ח"ע, והצלחנו גם להביא לנקודה מקרר שטח. כך - גם נתנו לו מנת דם במקום", ממשיך המ"פ, "תוך מספר דקות בלבד הוא כבר הגיע למנחת, ומשם אל בית החולים. היום הוא בשיקום. אומנם מדובר באירוע קשה וטראומתי, אבל זה היה מקרה מעשי שהדגיש את החשיבות בתפקיד שלנו - בשביל זה היינו שם באותו רגע".
"במהלך המלחמה, זמני פינוי הפצועים קוצרו משמעותית, והפינוי הזה שארך דקות ספורות, מהתחלתו ועד לסופו, הוא דוגמה להתפתחות יכולות מצילות חיים של החוליות הרפואיות, והמחויבות של כלל החטיבה לחברים שלנו בשטח".